יש קשר מיוחד
בין החג של פסח ומספר ד'. יש ד' לשונות של
גאולה, ד' בנים, ד' כוסות וד' שאלות במה נשתנה. וכו'. מה המשמעות של מספר ד' והקשר לחג הפסח? הגמ' בשבת קד. מפרש שאותיות ג' ד' הם ראשי תיבות
של המלים גומל דלים. מיהו דל? מי שחסר דבר וצריך עזר וסייעה מאחרים. בזמן יצ"מ אנחנו היינו דלים מן המצות. כידוע מדברי חז"ל, רמב"ם ואר"י
ז"ל, מצד עצמנו לא היינו ראויין לגאולה שהיינו משוקעים
במט' שערי טומאה וכמעט לא היה שום חילוק בין כלל ישראל והמצריים. היינו במצב של דלות וכמו שדורש רבא (פסחים
קיח:) על הפסוק דלותי ולי יהושיע שכנסת ישראל אומרים אע"פ שדלה אני מן המצות
לי נאה להושיע. וכל הגאולה והאורות הנכללין בליל פסח באו בחסד חנם מאת הבורא יתבר'.
ולהראות את זה אנחנו חוגגין בליל פסח ע"י
כל מיני דברים שיש להם מספר של ד'. ונמצא
שכל עבודת הסדר סובב והולך על מספרו של ד'.
ובאמת להרגיש דלות לפני רבון עולמים הוא מדרגה
עליונה. באמת אחת מעבודת הקודש במקדש הוא
להרגיש התבטלות ואי חסרון בכחות עצמיים.
להכיר באמת ולהודות שאין לך את הכח לעשות חיל ושאתה צריך סייעוה מאחרים זהו
באמת מלחמה גדולה. (וזה החילוק בין תיבת דל לתיבת רש שלכ' הם מלות שוות במשמעות של
עניות ומה חילוק יש ביניהם? אבל באמת יש
חילוק רב ביניהם. רש זהו רק מי שחסר אבל
אין לו את מידת הביטול לנותן ורוצה רק ליקח.
אבל דל יש בו דרגת ביטול. ואיפוא
זה מרומז? בהחילוק בין האות ר' להאות ד' שבד'
יש אות י' שבולט מאחריו. וידוע מספרי הסוד שאות י' מורה על ספירת חכמה שיש
לו את תכונת הביטול שחכמה זה כח מה, ומה מורה על ביטול. עיין מאמר באתי לגני תש"י שכ"ז נתבאר
שם.) ואפשר שיש סמוכין לזה מדברי הגמ'
חגיגה ט: שאומרת שלא מצא הקב"ה מדה טובה לישראל אלא עניות. ובפשטות הגמ' מדברת על עניות של ממון אבל
י"ל עוד שמרמז למידת הדל וכונת הגמ' שאין לך מידה טובה לישראל אלא שהם עושין
עצמם כדלים מלפני שמכיר שכל מה שהוא עושה א"א לגמור בכחות עצמו ושצריך יד ה'
באמצע.
אבל אפי' לאחר שהסברנו המעלה גדולה והביטול שיש במספר ד'
עדיין יש חסרון. במקום אחר
הבאנו מהמהר"ל שמספר ד' מסמל הפירוד שיש בעולם, מה שהעולם נראה שחיה
בפנ"ע ואינו בטל להקב"ה.
(ואכמ"ל, אבל יש לציין שכל זה נשתלשל מד' אותיות של שם הויה, עיין בלקו"ש
ח"ו פרשת יתרו) ולכ' יש בזה סתירה
לכל הנאמר לעיל? אבל באמת אין כאן שום סתירה
ופשוט שדרגות דרגות יש. בודאי כמו שהסברנו, יש משמעות במספר ד' מדרגה גדולה של ביטול אבל זה לא נשלם לגמרי. גופא המעלה של הרגשת החסרון מפריך הפוטנציאל של
ביטול מוחלטת, ואפרש את שיחתי.
כל כמה שהאדם הוא דל ומקבל מתנות חינם א"א
להאורות והעזר שהוא יקבל ישפיע עליו לגמרי.
לא יחדוד בו כל מה שהוא קיבל. זה
אמת הן מצד הגשמי והן מצד הרוחני. מי
שמקבל מתנות חינם ולא טרח בהם, ולא חיסר שום כחות עצמיים כדי לקבל המתנה אז לא חשוב כ"כ אצלו
את הדברים והוא יאבד אותו מהר. רק שמי
שמכיר את הערך של המתנה, כמה שעות לקח לאסוף הדברים, כמה כסף עלה, הוא מחשיב את הדברים. וברוחניות
הוא אותו דבר. איזה מדרגה שהשגנו במתנת
חינם, באתתערותא דלעילא בלי עבודת התחתונים לא יחדוד בהמקבל. אם לא יביא עכ"פ איזה כלי להחזיק את האור
ע"י עבודתו אז יעופף כל מה שקיבלה. רק
דבר שבא ע"י עבודת האדם יש לו קיום. נמצא
דוקא בגלל החסרון של הדל, משום שאין לו את הכלים להחזיק את האור, זה גופא הוא הפתח של חסרון
הביטול. ולכן מצינו רק ז' ימים אחר שיצאו כלל ישראל ממצרים, בעמדם בין הים והמצריים
כבר צועקים לשוב למצרים. מה הולך פה?
איפוא הלך כל הגילוים, כל ההכרה שהכל בא מה' יתברך? אלא הן הן הדברים. אע"פ שהגרשנו התבטלות גמורה לפני הבורא בליל
היציאה, הגרשנו כעניים שחסרין הכל, זה גופא היה הפתח להפירוד שבא מיד אח"כ. ומהו התיקון לזה? לעשות כלים לקבל האור. כשהאדם יעבוד בכחות עצמו אז יעריך את האור שקיבל
מה' יתב' וישמור אותו בהכלים שעשה. וזהו העבודה של ימי העומר. זה לא סתם למנות ימים, אלא ימי טהרה וזיכוך הנפש
כמו שידוע מבעלי המוסר וגדולי החסידות.
בימי העומר אנחנו נמצאין
בתהליך, אנחנו עולים מדלים לעשירים, למי שיש לו את הכלים להחזיק מה שניתן לו. ובאמת
ניתן לומר שזה החילוק בין מספר ד' למספר של ה' ובימי עומר עולין ממספר של ד' ועולים
למספר של ה'. מה הכונה בזה?
מנחת העומר באו משעורים. בזוהר (בלק קפח:) כתוב ששעורה מלשון שעור ה'. עיי"ש במקד"מ שהכונה לה' גבורות שמהם
נבנית בנין המלכות. [בקיצור יש קשר בין
מלכות ואות ה', עיין באגרת התשובה בתניא ועוד מקומות ואכ"מ לבאר. ועוד כתוב בזוהר שהמנחה נקראת עומר התנופה,
ותנופה זה תבות תנו פה, ופה קשור אם מלכות כמפורש בפתח אליהו ותו לחכם וכו'.] בלי ליכנס עכשיו לכל הפרטים יש לדעת שמלכות הוא
הספירה שבו עבודתנו פוגשת את האור שבא מלמעלה ונעשה החיבור בינינו והקב"ה. (וזהו הכונה שהמצות פועלים יחוד קוב"ה ושכינתיה
ואכ"מ.)
כבר הבאנו
כמה פעמים ממהר"ל ושם משמואל שיש ד' חלקים שיש בנם כל כחות האדם והם נפש, שכל, גוף וצורת האדם. אבל יש כח אחרת למעלה מכולן ושממנו נשפעין כל שאר החלקים וזהי דרגה חמישית. חלק זה נקרא בלשון המדרש היחידה שבנפש ומקושר
אם הרצון של האדם שהוא למעלה מטעם ודעת. וחלק
זה של הנשמה לעולם מכיר היחוד הגמור ובגלל זה נקרא יחידה. (באמת יש כח זה בכל דבר של דצח"מ שיש דרגה
חמישית של חומר ההילוני ודרגה זו הוא קודם כל הפשטות וביחוד שלם עיין בשיחה
הנ"ל ואכ"מ.)
יוצא ע"י
התחברות ובניית המלכות למעלה בספירת העומר, יש קשר אם האדם למטה. ע"י חיבור זה נתגלה גם דרגה ה' באדם (למטה
כמו למעלה) ואז באמת נמצא בביטול גמור. האדם מכיר לגמרי את שהכל בר ממנו יתב' ולא יהיה
בזה שום נפילה.
No comments:
Post a Comment