The Torah Oath

The Gemarah has an expression Nedarim (8a) and other places מושבע ועומד מהר סיני.  The Gemarah uses this idea to explain that one can not take a shavua to keep a mitzvah for one is already commanded to do it.  The Sfas Emes (Mattos 5634) relates from his grandfather, the Chidushay HaRim, the word שבועה, oath, is related to the word שבעה, seven, for a shavua gives one the ability to tap into all 7 middot of a person, פי' ענין השבועה שע"י שרוצה האדם לקבל עליו דבר זה בכל לבו והוא שבועה התאספות כל השבעה מדות שבאדם.  (This is an idea mentioned earlier this year regarding the shavua every soul takes.)  When the Torah was given everyone was able to see and recognize clearly that there entire being, their existence was dependent on Hashem, איתא נשבע ועומד מהר סיני והפי' ג"כ כנ"ל שבהר סיני נתברר ג"כ אצל כל איש ישראל שאין לו חיות רק מהשי"ת כמ"ש אנכי ה' אלקיך.  Therefore, the souls of Klal Yisrael expired and they had to be brought back to life for the recognition of the total dependency on Hashem made them physically not able to exist (Sfas Emes Shavout 5631.)  

That is why the Torah was given on Shabbas as well for Shabbos also has this ability for a person to be able to be in tune with their inner existence.  Hence, both regarding Shabbos and Torah it says משיבת נפש.  Regarding Torah תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ and in the context of Shabbos, וביום השביעי שבת וינפש for it is on Shavuot and to a smaller degree on Shabbos that one attains a fresh look at the depths of the soul (see Sfas Emes Naso 5654.) 

The Sfas Emes (Shavuot 5642) says that the name of the holiday, Shavout isn't just a reference to the weeks of sefirah but also is related to the word שבועה, an oath, for it is the complete unification with the soul that was experienced through the מושבע ועומד מהר סיני that leaves its imprint to this day.  It is this experience that allows one to be  holiday of Shavuot that gives one the ability to learn Torah for it is the recognition of the connection that one has to Hashem that gives access to His Torah. 

The possuk says והניף את העמר and Chazal refer to the day of the omer as yom hanef (Mishna Sukkah 3:12.)  Why is the day of bringing the omer called יום הנף?  The process of sefirah is to shake us up, invigorate us to be ready to tap into the capabilities that lay within ourselves.  The Sfas Emes (5631) says הכלל שכל החיות צריך תנופה בשבועות.  The tenufah on the shtei halechem is the completion of this awakening.

Fire, Water And Desert

The Gra (Even Shlama, see also Maalot HaTorah by his brother) says that Torah is akined to rain for it cultivates and raises the middot of a persos, if one has good middot it brings them out, if not, it strengthenes the bad middot.  

The Midrash Bamibar (1:7) says the Torah was given with fire and water.  Other places in Chazal it says Torah is compared to water and fire (for ex. Yalkut Yisro 286:11)  נמשלה תורה במדבר באש ובמים.  I saw Rav Shlomo Miller explain that Torah has two aspects.  Torah waters and grows the natural capabablities of a person but it also is fir, it can break a person down and mold him into a better person.  With this idea maybe we can add that is the third thing mentioned in the Midrash, a מדבר for the Torah can permeate even noe who is desolate and emty as a מדבר and produce somethnig positive from him.  

However, it is noteworthy that the Midrash itself gives a different explanation for the comparisions, וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם

The Will Of Achitophel

Igros Kodesh volume 3 #490

 אמרז"ל שלשה דברים ציוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד ויו"ט של עצרת ברור זרעו חטים (ב"ב קמז, א). וכמה צ"ע בזה. ומהם: ואל תמרדו כו' מיותר, כיון שכבר אמר אל תהיו במחלוקת.

צוואת אדם, ובפרט אדם גדול שעליו העיד הכתוב שדבריו הם כאשר ישאל איש בדבר האלקים, בודאי היא כולל[ת] הוראות עקריות הוראות כלליות שבהן ניכרת שיטתו וכו', ומהו הצד השוה אשר בג' דברים הנ"ל. מהו התוכן פנימי דחה"ש ברור.

וי"ל, ובקצור נמרץ: רום המעלות נפשיות אשר אליהן ישאף האדם הוא בשלשה.

ונתבארו במשנה: שלשה כתרים הן כתר תורה כהונה ומלכות. הדרך המובילה לזה לכאורה אפשר להיות בשני אופנים: יראת חטאו (קבלת עול) קודמת לחכמתו (טעם ודעת), או להיפך. והנה אחיתופל כל ימיו התנהג באופן השני (ראה תוד"ה כל חגיגה טו:) וכל' רשב"ם בב"ב. שם לא אירע לו יפה. ולכן הזהיר את בניו (ולכן נמסר בש"ס, כי זהו הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום ולכל אחד ואחד): אל תהיו במחלוקת, אשר בנין אב לכל מחלוקת שלא לשם שמים הודיעה המשנה שזהו מחלוקת קורח ועדתו על כתר כהונה. אף שטענת קרח היתה חזקה בשכל וחכמה וכמבואר בדרז"ל.

ב) אל תמרדו במלכות בית דוד שהוא הקים עול תורה ועול תשובה. כתר מלכות. אף שע"פ השכל, הרי שאול באחת וניטלה ממנו המלכות, וא"כ עאכו"כ שכן צריך להיות בדוד שחטא בשתים.

ג) חטים הוא מאכל אדם, בעל שכל וחכמה. ועץ הדעת חטה היתה. שאין התינוק יודע כו' (ברכות מ, א). והנה עה"ד חכמה ושכל, הוא טוב ורע. וציוה לבניו שכדי שיצליחו החטים ויהיו טוב זה תלוי בחג השבועות דוקא. דלכאורה מה נתחדש בחה"ש דהרי למדו כל התורה כולה מאז ומקדם וכמרז"ל (יומא כח, ב) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו וישיבה דשם ועבר וכו'. אלא שבמ"ת נתחדש שכל ישראל הקדימו נעשה לנשמע קבלת עול שלימה כמבואר בקונטרס. והקב"ה התחיל אנכי - אנא נפשי כתבית יהבית (שבת קה, א) עצמות ומהות א"ס ב"ה ניתן בחכמת התורה. כתר תורה.

וזהו הצד השוה שבכל ג' ההוראות של אחיתופל שהיסוד כל ג' השלמות, תורה כהונה מלכות הוא דוקא קב"ע שלמעלה מטו"ד.

שזהו ג"כ רמז המשנה דאבות (ד, יג) ג' כתרים הן כו' וכתר שם טוב עולה על גביהן.

כי כתר שם טוב, הוא תנאי עקרי דכל ג' כתרים הנ"ל. ואכמ"ל.

Counting

 Rashi says מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה.  The Gemarah Yoma (22a) says  אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי, כְּתִיב: ״וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם״, וּכְתִיב ״אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר״? לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.  From the Gemarah it appears that being able to be counted is when אין עושין רצונו של מקום, the opposite of Rash iwho says it is מפני חיבתן?  

One approach is that the greatest level is to be above all numbers.  Numbers are a definition, a boundary; when one is connected to Hashem, there are no boandaries.  The חיבה is that even when one is אין עושין רצונו של מקום, when one is not acting in line with Hashem's desire, still every individual is important and counts.

The Noam Elimelech learns עפ"י דרכו the Gemarah the opposite way.  When עושין רצונו then יש מספר meaning Klal Yisrael had the ability to affect the upper ספירות positivly but if אין עושין רצונו then אין מספר, Klal Yisrael will not be able to be counted, to correct the spiritual balances.

Rav Shaul Yisraeli has a different take on the Gemarah דרך דרוש. 

Sinai Connection

 Parshat Behar opens with Har Sinai and Bechukosai ends אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה י״י֛ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי.  Why are these parshiot bookended by Sinai?  Why does the parsha of arachin end the sefer? 

The giving of the Torah was forging a connection between heaven and earth.  In the words of the Midrash (Shemos 12:3) משל למה הדבר דומה למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם גזר ואמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם כשבקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל שנאמר (שמות יט כ) וירד ה' על הר סיני וכתיב (שם כד א) ואל משה אמר עלה אל ה' .  It was the giving of the Torah that allows Klal Yisrael to infuse kedusha into worldly things. 

The parshiot from the beginning of Shemos through Vayikra have mostly been devoted to the Mishkan and the service done in it.  The Mishkan is  kedusha that is given from Hashem.  Hashem's presence is what gives kedusha to the place and the avodah done to it.  

The end of the book of Vayikra deals not with laws pertaining to the Mishkan but laws which are observed outside the Mishkan.  It is about how man must act properly to infuse kedusha into the places where he lives.  Where does this ability come from?  הר סיני.  when the Torah was given to us at Sinai giving us the capability to bring kedusha down. 

The parsha of arachin teaches us about the intrinsic value every individual has.  It is not just an monetary value but it means every one has a value, something to add, some kedusha to bring forth.  That is why this is the endings of Vayikra.  To tell us all the kesusha from the Mishkan is not staitonery but must be expanded into one's surroundings. 

Feed Them Also

וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב.  Rashi - ובניו עמו – א״ר שמעון אם הוא נמכר, בניו מי מכרן? אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו.

Rashi Shemos (21:3) ואם בעל אשה ישראלית הוא, ויצאה אשתו עמו – וכי מי הכניסה שתצא? אלא מגיד הכתוב שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו.

The Mishne Lemelech cites different opinions if the obligation to feed the children of an eved is only for the duration of the time the eved would have been obligated or for even beyond that.  The machlokes would seem to hinge on if th obligation to feed the children is because the master assumes the father's obligation since he is keeping all of his profits, or part of one's obligation to their eved to take care of their family as well.    

The Rambam says in Avadim (3:2) אף על פי שהאדון חייב במזוןה אשתו ובניו, אין לו במעשה ידיהם כלום, אלא הרי מעשה ידי האשה ומציאתה לבעלה.  The Ramban in Mishpatim (21:3) says the master takes the place of the husband and therefore gets the מעשה ידים of the wife just as the husband would.  The Rambam seems to go lishitaso that holds the obligation to the children is forever, so too he holds the master does not receive מעשה ידים for it is part of the obligation to take care fo the eved but doesn't give the master any benefits.