Only The Lord

This is a nice idea I saw from Rav Chatzkel which I can't find in any of his seforim.

מבואר במסכת תענית דף ל ע"ב, וכן במסכת בבא בתרא דף קכא ע"א: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? וכו' (אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור ע"כ. ומבואר במדרש איכה רבה (וילנא) פתיחתות א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן, לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט חסרו שש מאות אלף, ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים אמרו דומה שטעינו בחשבון וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבע עשר, כיון דאיתמלא סיהרא אמרו דומה שהקב"ה ביטל אותה גזירה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב. צריך להבין מדוע עשו אותו יו"ט ומה הדמיון ליו"כ

ושמעתי דבר נפלא בשם המשגיח מפונביז' הרה"ג לוינשטיין זצ"ל שהנה לכאורה יש להבין מדוע רק החמש עשרה אלף האחרונים זכו שהגזרה תתבטל מעליהן וכי אחרים לא התפללו להינצל

ותירץ שההבדל בין הקודמים לאחרונים כיון שבכל שנה היו מתים ט"ו אלף מתוך עשרות אלפים ששכבו בקברם והרוב היו קמים ורק ט"ו מתוכן לא היו קמים, א"כ בכל פעם ששכבו בקברם עדיין לא היית תפילתם שלמה לתלות עיניהם רק בחסדי השי"ת, כיון שהיית מתגנבת מחשבה בתוך ליבם שהוא מקוה שלא יהיה בין הט"ו אלף שנפטרים אלא יהיה מן הנשארים, אולם הט"ו אלף האחרונים של דור המדבר היה ברור להם שהם לא יקומו ואין שום סיכוי שהן ישארו ואין להם להישען אלא על אביהם שבשמים, רק אז שפכו ליבם באמת ותלו ביטחונם רק בקב"ה לכן התקבלה תפילתם והתבטלה מעליהם הגזירה, ללמדנו את אשר אמר דוד המלך שאמנם קרוב השי"ת לכל קוראיו, אך אינו נענה אלא לכל אשר יקראוהו באמת, והיינו בלב שלם מבלי להישען על חכמתו או גבורתו או דבר אחר, ורק שאין שיתוף ופונה אך ורק לקב"ה זוכה ומתקבלת תפילתו. ולכן אמר מדוע ישיבת מיר שרדה במשך שנות השואה למרות כל גלותה ומעברה ממקום למקום בסכנות גדולות ובתנאים קשים ביותר, ואילו כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה, כיון שכאשר היו בגלות תלו כל ביטחונם בהשי"ת והיה להם סייעתא דשמייא, ואילו כאשר הגיעו למקום מבטחים כבר בטחו גם בבני אדם ובעושר ולכן לא נענו וחרבה הישיבה. ובזה מובן מדוע עשו אותו יו"ט כי בו התחולל הנס והתקבלו התפילות וממילא הופך ליום שמסוגל לתפילות כעין יו"כ, ורוב הטעמים בגמרא הן שנתקבלו התפילות של ישראל ולכן זכו להאיר עיניהם להתיר השבטים ושבט בנימין ולהביא לקבורה הרוגי ביתר ולבטל השומרים שמנעו לעלות לרגל.

Woman Power

Why does sefer Bamidbar conclude with the episode of the benot Tzelafchad marrying?  The Gemorah Bava Bathra (120a) says the benot Tzelafchad were allowed to marry even outside their shevet, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּנוֹת צְלָפְחָד הוּתְּרוּ לְהִנָּשֵׂא לְכׇל הַשְּׁבָטִים שֶׁנֶּאֱמַר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים עֵצָה טוֹבָה הִשִּׂיאָן הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יִנָּשְׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶן, why were they an exception to the rule? Why is the parsha of the nachla, discussed in parshas Pinchas concluded only here? 

The possuk in Yirmiyahu (31:21) says כִּֽי־בָרָ֨א י״י֤ חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר.  According to the Kabbalah it means that in the future the מקבל will be higher than the משפיע.  The woman, the מקבל, will be raised above the משפיע, the man.  It is upon entering Eretz Yisroel that the heavenly existence that Klal Yisroel had until that time ended.  It marks the point in which the avodah of Klal Yisroel is necessary to connect to Hashem.  It is fitting then that it was woman that caused the revelation of the parsha of the nachalah because it is the avodah of the mikabal, that which is below, which is most emphasized in inheriting the land.  

The Gemorah says one of the reasons of the great simcha on 15 Av is because the issur of woman marrying another tribe was removed.  Why is that a reason for eternity to have a day of joy?  15 Av is the simcha after the destruction of 9 Av.  It is when we appreciate the road to the future. The issur on the woman from marrying into another shevet represents that the ultimate tikkun, when the woman will be on top is incomplete.  They were constrained by the nachalah rules.  The nullification of that decree represents the paving of the road to the future.  That is why the daughters of Tzelafchad were never part of the decree because they had perfected themselves and revealed the full potential of the מקבל.  They did not not need to be constrained by limited their rights of marriage to be less than their male counterparts.  That is why the holiday 15 Av is on the 15^th because it is when the moon is full, when the מקבל equals the strength of the משפיע.  

The book of Bamidbar as we discussed in the past weeks is the transfer from Hashem giving out freebies to Klal Yisroel having to take the initiative and have their own input.  The goal is the meeting point of the avodah of mankind and Hashem's revelation meeting together.  That is expressed by the benot Tzelafchad and their ability to marry whomever they desired.  That is why their story concludes Bamidbar.  However, before that light could shine we are thrown into the darkness of sefer Devarim when it is no longer direct commandment from Hashem but rather Moshe Rabbenu מפי עצמו.  That הסתר פנים is what has made up the bulk of Jewish history and we are still waiting to come back full circle נקבה תסובב גבר (Based upon Rav Hartman.)