וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב. Rashi - ובניו עמו – א״ר שמעון אם הוא נמכר, בניו מי מכרן? אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו.
Rashi Shemos (21:3) ואם בעל אשה ישראלית הוא, ויצאה אשתו עמו – וכי מי הכניסה שתצא? אלא מגיד הכתוב שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו.
The Mishne Lemelech cites different opinions if the obligation to feed the children of an eved is only for the duration of the time the eved would have been obligated or for even beyond that. The machlokes would seem to hinge on if th obligation to feed the children is because the master assumes the father's obligation since he is keeping all of his profits, or part of one's obligation to their eved to take care of their family as well.
The Rambam says in Avadim (3:2) אף על פי שהאדון חייב במזוןה אשתו ובניו, אין לו במעשה ידיהם כלום, אלא הרי מעשה ידי האשה ומציאתה לבעלה. The Ramban in Mishpatim (21:3) says the master takes the place of the husband and therefore gets the מעשה ידים of the wife just as the husband would. The Rambam seems to go lishitaso that holds the obligation to the children is forever, so too he holds the master does not receive מעשה ידים for it is part of the obligation to take care fo the eved but doesn't give the master any benefits.
No comments:
Post a Comment