Guard Terumah

Rambam Terumot (12:1) מותר לטמא תרומת חוצה לארץ בטמאות של תורה ואף על פי שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם מפני שעיקר חיובה מדבריהם.   The Rambam (7:8) says: תרומת ח"ל הואיל ועיקרה מדבריהן אינה אסורה באכילה אלא לכהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והן בעלי קריין וזבין וזבות ונדות ויולדות וכולן שטבלו מותרין לאכילה אף על פי שלא העריב שמשן אבל טמאי מגע טומאות בין שנגע במת שאי אפשר לנו היום לטהר ממנו בין שנגע בשרץ אינו צריך לטבול לתרומת חוצה לארץ.  So why does the Rambam need to say that one can be metameh the terumah of חוצה לארץ because its only Rabbinic, one isn’t causing any loss to the terumah anyway because it can be eaten in tumah?

We see from here that that the commandment of וַיְדַבֵּ֣ר י״י֮ אֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּֽי לְךָ֔ אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרוּמֹתָ֑י (18:8,) isn’t merely to avoid causing the terumah any loss, it is its own issur to cause tumah to terumah irrespective of effect.

Rambam (12:4) חבית שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה אם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו יציל בידיו בלא נט"י ואע"פ שהוא מטמאה כמו שיתבאר בענין טהרות.  Rashi in Menachos 48b understands this Mishna (Terumah 8:7) to mean one can cause tumah to the terumah with vessels that are tamah even דאורייתא.  However, the Rambam understands that the Mishna only permits one to cause it tumah d’rabbanan even if all the terumah will be lost.  Why doesn’t he permit causing even טומאה דאורייתא if its not going to cause any loss to the terumah?  It fits with the above Rambam that holds there is a issur in it of itself to cause tumah to the terumah (Minchas Avrohom Menachos 48b in the name of Rav Beril Solevetchik.)