Bamidbar 20:2 וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן. Rashi:ולא היה מים לעדה – מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים. Why are we only informed about this after Miriam's death? Sadly, too often we are able to appreciate things or people only after they are no longer around. When Miriam was alive there was water in her merit but no one took note or notice of it. It is only after she was no longer alive that it was appreciated.
Rashi beginning of Vayetzeh:ויצא – לא היה צריך לכתוב אלא: וילך יעקב חרנה, למה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר – היא הודה היא זיווה היא הדרה, יצא משם – פינה זיווה פינה הדרה. וכן: ותצא מן המקום (רות א׳:ז׳) האמור בנעמי ורות. It is only after the tzaddik/es leaves the city that people see what they had when s/he was there.
No comments:
Post a Comment