More On Yirah

This post is a continuation of this one.  The Rambam delineates two types of yiras Hashem, one out of fear for punishment and one out of fear of Hashem because of his greatness.  In Sefer Hamitzvot the Rambam counts a mitzvah of fearing Hashem because of punishment but in the Laws of Teshuva (10:1) the Rambam is very critical of such an individual, וְאֶפְרשׁ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה מֵהֶן כְּדֵי שֶׁאֶנָּצֵל מִן הַקְּלָלוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּרֵת מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶת ה' עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, שֶׁהָעוֹבֵד עַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹבֵד מִיִּרְאָה וְאֵינָהּ מַעֲלַת הַנְּבִיאִים וְלֹא מַעֲלַת הַחֲכָמִים. וְאֵין עוֹבְדִים ה' עַל דֶּרֶךְ זֶה אֶלָּא עַמֵּי הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁמְּחַנְּכִין אוֹתָן לַעֲבֹד מִיִּרְאָה עַד שֶׁתִּרְבֶּה דַּעְתָּן וְיַעַבְדוּ מֵאַהֲבָה.  Is fearing Hashem because of punishment a mitzvah or a negative approach?  It appears from the Rambam that there are three levels of yirah.  The Rambam in the Laws of Teshuva is most critical of the lowest level, which is one who does not fear Hashem but fears punishment.  That is in essence just serving one's own interests and the Rambam views that in a negative light.  Above this, level two, is one who fears Hashem because He is a Great Being who meets out punishment.  That is what the Rambam is describing in Sefer Hamitzvot is the mitzvah.  The highest and third level is that which he describes in Yesoday Hatorah as one who feels a sense of  nothingness before G-d because of His Greatness. 

Where does the Rambam see these multiple dimensions to yirah?  Where does he see two levels in the fulfilment of the mitzvah?  The Rambam in Yesoday Hatorah (2:2) when he describes yirah does not describe it as its own entity but sandwiches it in a discussion of ahavat Hashem. וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.  The Rambam opens and closes his discussion with ahavah and puts in between the layers of ahavah a filler of yirah.  Why is it sandwiched in the middle?  It would seem the Rambam held that the level of yirah that is beyond the basic level of obligation is part an outgrowth of ahavah.  One may say that the Rambam felt that it is a natural outgrowth of ahavah.  The balance of ahavah and yirah is the balance of רצוא ושוב.  In this light we can understand the source of the Rambam.  I have seen some Achronim try to read it into the possuk of את-ה' אלוקיך תירא itself where we have the two expressions of the name of Hashem, יקוק and אלקים, the name of rachamim and din.  The name of din is the yirah of Hashem because of His capability to punish and the yirah of יקוק is that which stems from recognizing the exaltedness of Hashem.  However, I do prefer the interpretation that it is a reflection of two different parshiot.  In parshat Vaeschanan (6:12-15) the possuk of yirah is expressed in a form of Hashem's punishment הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־י״י֑ אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים את ה אלקיך תירא  וְאֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם כי קל קנא ה אלקיך בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶ֠חֱרֶ֠ה אַף־י״י֤  אלקיך בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה.  However in Ekev (10:12-22) it describes yirah in the context of love of Hashem,  וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה י״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת־י״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכׇל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־י״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ ...  רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק י״י֖ לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכׇּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה ... אֶת־י״י֧ אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ ... ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ   From Vaeschanan the Rambam derives the level of fear described in Sefer Hamitzvot and from Ekev the Rambam derives the level of yirah which is an outgrowth of ahavah toward Hashem which is described in Ekev.  These are the two distinct forms of yirah.