The Igra D'kallah in parshas Reah וירמוז עוד לא תעשון כן וכו' (דברים יב ד). על פי מה שאמרו רז"ל (נזיר כ"ג ע"ב) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והנה עבירה הגם שהיא באזהרת לא"ו מהש"י, עם כל זה כשיארע הדבר לשם שמים גדלה מאד מעלתו, כמו שידעת מענין יעל אשת חבר הקני, (צא ולמד מבנות לוט שהיתה כוונתן לשם שמים ויצא מהן חוטר מגזע ישי). וזה שרמזה התורה, ל"א, ר"ל מה שאתה מוזהר בל"א, היינו לאוין, תעשון כן לי"י אלקיכם, תעשון כזאת בעת יקרה לכם כוונת פעולה לשם שמים, כגון אסתר ויעל וכיוצא, אזי יהיה לרצון הפעולה ההיא בהכוונה הטובה לשם שמים, והבן. He says a similar idea in this weeks parsha, Shoftim, וירמוז עוד ואתה לא כן וכו' (דברים יח יד). על פי מה דידוע (נזיר כ"ג ע"ב) גדולה עבירה לשמה וכו'. והנה הקשו הגדולים אשר בארץ הלא סגולת המצוה להשפיע טובות וישועות מאילן הקודש שורש מחצב המצוה, וסגולת העבירה להשפיע חרבות ושממה ויסורין ממקום תהו וצלמות אשר שם שורש העבירה, והנה מאין ולאין יבוא מפעולת העבירה, אפילו תהיה לשמה איך יבוא ממנה טובה. ותירצו כי באמת יבוא ממנה רעות, אך להיותה לשמה יושפע על ידי פעולתה רעות וחרבות לאומות העולם, וגדולה פעולתה בעשות נקם בשונאי הש"י וישראל, כן קבלתי מהקדושים אשר בארץ. וזהו כי הגוים וכו', אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו בהצטרכם ללחום באויביהם, וכענין סיחון שלקח את בלעם הקוסם לקלל את מואב, וכן בלק שלח אחר בלעם. ואתה לא תצטרך לכל זה כי ל"א כ"ן נתן לך וכו', ר"ל נתן לך ל"א שהוא כ"ן, ר"ל לאוים שהם נכונים ויפים לפי שעתם בעשותם לשמה, ועל ידי כך תכריתו את אויביכם בעשות כל מעשיכם לשם שמים, והבן:
This idea can be found in the writing of his Rebbe, the Chozeh in Zikaron Zos parshas Pinchas:
Which can be found in the writing of his Rebbe, the Noam Elimelech in parshas Naso, ונראה כי בגמרא איתא "גדולה עבירה לשמה", וקשה מה זה שייכות אצל עבירה לשמה, וכי מי צוה לעשות עבירה שיהא שייך אצלה לשמה. אבל נראה דהאמת הוא כך, דהנה כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו כי אם להטיב לברואיו ע"י השפעות השפע מעילא לתתא, אלא שלזה צריך התערותא דלתתא ע"י מ"נ, וזה היה הכיון בנתינת התורה לישראל ובנסים ונפלאות שעשה עמנו, כדי שנאמין בו ית׳ באהבה ויראה, ונוכל לקבל טובותיו השפעה העליונה, נמצא השפע אינו כי אם ע"י הצדיק המשפיע, והצדיק אשר הוא רוצה להשפיע לבני אדם צריך הוא לדבק עצמו עמהם כדי להשפיע כל דבר הצורך לטובתם, כי מי שרוצה לעשות איזה טובה לחבירו אינו יכול לעשות לו הטובה בשלימות כי אם ע"י שידבק עמו באחדות גמור, וא"כ הצדיק צריך לדבק עצמו בכל ישראל כדי להטיב להם, ואיך הוא עושה עם הבעל עבירה חלילה, הלא אף שהוא בעל עבירה אעפ"כ צריך להשפעה ולחיות, ואיך יתקשר הצדיק עמו? לזה אמרה הגמרא "גדולה עבירה לשמה" שהצדיק עושה ג"כ איזה עבירה, אלא שהיא לשמה, ועי"ז יכול להתקשר עם הבעל עבירה ג"כ ויטיב לו ג"כ. What is interesting is that he continues to give an example of Shaul Hamelech that should have ignored his conscience about killing the animals of Amalek and done the commandment of Hashem. That is an odd example because his conscience went against the mitzvah and he had to ignore his conscience to fulfill the commandment of Hashem, not to violate it, so how does that prove his point?
See more about this here.
https://divreichaim.blogspot.com/2021/05/aveirah-lishma.html
ReplyDeleteThe connection to the point you quote is that the tzadik's conscience may tell him not to involve himself with the hoi polloi lest they taint his avodah, kah mashma lan that it is an aveira lishma because that is what Hashem put him on planet earth to do.
There are two different issues -- 1) the metaphysical issue of how something which is inherently wrong can be justified if you reject instrumentalism; 2) the ethical question of how to resolve the conflict between what we perceive to be moral and what the law tells us in moral.
So is the Noam Elimelech a different point that the other sources or can one issue de derived from another
DeleteAlso it doesn't seem he is saying that the dealing with the other people is an averah but that the tzaddik must do an averah to have a onnectino to syuch a person, ואיך הוא עושה עם הבעל עבירה חלילה, הלא אף שהוא בעל עבירה אעפ"כ צריך להשפעה ולחיות, ואיך יתקשר הצדיק עמו? לזה אמרה הגמרא "גדולה עבירה לשמה" שהצדיק עושה ג"כ איזה עבירה, אלא שהיא לשמה, ועי"ז יכול להתקשר עם הבעל עבירה ג"כ ויטיב לו ג"כ. Sounds like he does an averah in order to connect, not that the connection itself is an averah
I read the N.E. you quoted as in line with other statements of his, e.g. see what he writes at the beginning of Shmini:
Deleteנ"ל דהנה הצדיק הולך תמיד בדביקות ודבוק בעולמות עליונים, רק מחמת שתשוקתו תמיד על טובת ישראל שייטיב להם השי"ת בכל מיני שפע וברכה, מחמת זה הוא יורד קצת ממדריגתו ודביקותו, אך בכל זאת הוא פועל טוב במה שיורד קצת מהדביקות, שע"י שרואים בני אדם גודל תשוקתו ותאוותו לטובתם, הוא מכנים בלבם יראת ד׳ ואהבתו, שכולם נתעורר לבבם לעבודתו ית"ש
Same idea: the tzadik diminishing his attachment to G-d for the sake of elevating the masses. I do not think this is what the Agra d'Kallah is speaking about. I read the N.E. as a polemical reaction to the idea of the scholar who separates from the community for his own spiritual/intellectual growth. The Vilna Gaon had little to do with the community of Vilna; there are stories about R' Elyashiv, to take a modern example, barely knowing his own family members. Kulo Torah demands shutting things out. The N.E. is defending sacrificing that for the sake of being able to reach the community. And his argument is that it's not a sacrifice -- that is what G-d wants; that is the ideal.
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/avera-2.htm
ReplyDelete(footnote 3 references the Agra d'Kallah)