The Holy Donkey

A few points on the פטר חמור.
The Seforno learns the question of the son, מה זאת isn't referring to the story of יציאת מצרים as the haggadah takes it to mean, rather its a question on the mitzvah of פטר חמור.  Of course, this fits better in the juxtaposition of the pessukim.  In his words: מה זאת – פדיון פטר חמור, שהוא בהמה טמאה ולא תחול עליה קדושת הגוף, ועריפת פטר חמור אם לא תפדה. בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים – בחוזק ידם של מצרים הוציאנו ה׳, כאמרו ״ותחזק מצרים על העם״ (שמות י״ב:ל״ג), באופן שלא יכולנו לשאת נכסינו בעגלות כמנהג מצרים, והוצרכנו לשאת בחמורים, ונעשה בהם נס שהספיקו לזה בכמו רגע, וחלה עליהם איזו קדושה ראויה לפדיון.

Rashi says פטר חמור – ולא פטר שאר בהמה טמאה. גזירת הכתוב היא, לפי שנמשלו בכורי מצרים בחמורים, ועוד שסייעו לישראל ביציאתם ממצרים, שאין לך אחד מישראל שלא נשא עמו הרבה חמורים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.  What does this mean, if its a גזירת הכתוב, then why add reasons?

Rashi explains the reason for עריפת פטר חמור that הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יופסד ממונו.  What money did he lose, he didn't get the שה in its place yet?  In Likutay Sichos volume 36, the Rebbe says we see that Rashi holds that the kohan is considered to have a זכות in the donkey at least according to the amount of the שה that would be needed to redeem it.  According to this, it should come out that the פדיון of the sheep is because of the ownership the kohan has over the donkey.  The Meshech Chachma here on the possuk assumes these mitzvot applied immediately and wonders since the kohanim didn't gain there kedusha yet, what did one do with the שה of the פדיון?  He says one would just do the פדיון and then eat the sheep.  It is clear according to him that the mitzvah of the פדיון has nothing to do with the rights of the kohan in the donkey. 

Rav Kook sees in the kedusha of the donkey a message for our generation (Letters volume 2 #555.)

Redeemed By Our Forefathers

The parsha opens בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ: וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם.  Why is hardening Pharoh's heart a reason to go to him, he won't listen anyway?  And is there any connection between Pharoh experiencing such events and Klal Yisroel saying it over to their kids?   The Eretz Tzvi says that the possuk means that Hashem was telling Moshe, I could make Pharoh let you go but then it wouldn't be engraved in him the impact of the maakos.  The ten maakos affected the ten depths of the soul (he cites from the Ran the idea of ten levels of the soul.)  It is only through their affect that it will be implanted בְּקִרְבּֽוֹ, inside Pharoh.  Conversely, since the maakos are a refuah for Klal Yisroel, the effect of the maakos become embedded inside Klal Yisroel and it will perpetuated for future generations.

The Shem M'Shmuel in parshas Shemos explains how the three signs God gave to Moses of his hand developing צרעת, the staff turning into a snake and the water to blood correspond to the three Avos for the merit of the redemption stems from our connection to the Avos and Moshe doubted if we till held onto that chain.  It is well known in the name of the Arizal that had we stayed in Egypt any longer we would have sunk into the 50^th gate of impurity and wouldn't be able to get out of Egypt.  Why is that a problem, Hashem can do anything?  The Rambam writes at the end of Ch. 1 of the Laws of Avodah Zarah that had God not taken us out of Egypt, we would have become idol worshipers.  Our connection to the Avos would have been broken.  The 50^th gate of impurity = no more connection to Avos = no merit for redemption.  Yes, Hashem could've taken us out, but then we wouldn't be the children of the Avos, we would be a new nation having to find its own identity.  The maakos removed the rust of the years in Egypt and allowed the blood of the Avos to run freely through our veins.  Rav Tzaddok indeed says that the aggudot azov made up of three stalks represents the merit of the three Avos used to surround our doorposts with blood in order to protect us.  Even if we didn't feel the blood of the Avos within our veins, it still surrounded and protected us.  It is that "blood" which is passed down to the future generations.  

Our connection to the Avos isn't merely a blood relationship, our relationship to God is inherited from them.  The Tanya in Ch. 18 says that אהבת ה ויראת ה became part of the DNA makeup of the Avos so it was passed to all future generations as well.  It is that relationship ultimately that pulled us out of Egypt and we pass down as we recount the Pesach story every year.

New Time

Why is kiddush hachodesh the first mitzvah given to Klal Yisroel?  The Gemorah says that there are ten utterances used by G-d in creation. The Gemorah asks but it only says ויאמר 9 times in the creation story.  It answers בראשית also refers to a creation (Rosh Hashana 32a.)  What was created with the word בראשית?  The Siddur Eshai Yisroel in the Siach Yitzchak on ברוך עושה בראשית in ברוך שאמר it says that time was created with the word בראשית.  He says that is the meaning of עושה בראשית; the One who created time itself.
The events of the exodus were a second form of creation.  There was the creation of the world which runs based upon the rules and principles of טבע.  This creation is celebrated on Rosh Hashana, in Tishray, the beginning of the world.  That was the first creation.  In the Exodus a second form of creation emerged.  This creation is the creation dominated by the rules of Torah.  In this creation, the world is run with miracles and the rules of nature are broken for the need of Torah.  This creation is celebrated in Nissan, through the mitzvah of kiddush hachodesh.  In this creation Klal Yisroel is given control over the month to rule it based upon the rules of the second creation, based upon the rules of Torah.  We aren't celebrating the existence of the moon, rather our control over it. (As in the Yerushalmi Ketuvot 4a about בתוליה חוזרין.)  [Based upon Rav Yitzchak Eizek Chaver and Mizmor L'Dovid.]

Lice

Before the plague of ערב,  Moshe warns Pharaoh וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה. As mentioned on this blog last year there is a debate in the Rishonim was this separation between between Klal Yisroel and the Egyptians only introduced in the fourth plague or existed by the first three plagues as well.  The Ramban explains all the plagues didn't affect Klal Yisroel but only regarding the wild beasts which naturally would spread throughout the entire land, the Torah needs to emphasize that they didn't enter the land of Klal Yisroel.
The Mishna in Avos (5:4) says עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים.  The Rambam explains the miracles are that Klal Yisroel was saved from the plagues.  He shows that for every plague it is at least מדיוק in in the possuk that it wasn't affecting Klal Yisroel except for the plague of כינים.  For that we must rely upon the tradition of Chazal that it didn't affect Klal Yisroel that it didn't harm Klal Yisroel however, he says the lice were among Klal Yisroel.  In his words: לשון התורה בכל מכה ומכה מהם שהביא הקב"ה על המצריים מלבד מכת הכנים שלא באר זה אלא שהוא ידוע שלא ענש ישראל אבל היו נמצאים אצלם ולא היו מצערים אותם וכן בארו החכמים.  This would argue with the Ramban that says all of the first three plagues didn't enter the land of the Jews.  However, the opinion of Rambam needs an explanation; why would the lice be found where Klal Yisroel lived if they weren't affected by any of the plagues?
We see that there are two aspects to the plagues of the lice.  One aspect was if one's body becomes attacked by lice it hurts.  However, there was another aspect as well.  Many of the Rishonim explain that the lice covered the entire country of Egypt.  There wasn't an inch of land that was lice free.  According to one interpretation of the Chizkuni, that's why the sorcerers couldn't reproduce the plague.  In order to tap into their magic powers they had to be attached to the ground and they couldn't because there was lice crawling over every inch of turf.  דבר אחר: ולא יכלו – לפי שכל עפר הארץ היה כנים ולא היו רגליהם נוגעות לארץ וכל זמן שרגליו של מכשף אין נוגעות אין כשופו מצליח.  This aspect of the plague wasn't meant as a punishment to the Egyptians, rather to Egypt.  They were being separated from the land itself to demonstrate that they aren't even in control of where their feet are standing.  This message of detachment from the land was meant for Klal Yisroel as well.  You aren't attached to the land under your feet, this isn't Jerusalem, its Berlin , I mean Goshen and you don't belong here.  You will be taken out of this land and brought to where you belong.  Don't feel settled here.

Another explanation from the אזנים לתורה:

Makkos Of Chesed

The end of last week's parsha ends with Moshe asking a question of why things got worse and our parsha opens with Hashem telling Moshe how the Avos never complained despite the fact that they didn't see promises fulfilled, yet Moshe is complaining.  That may be, but why not answer the question?  Furthermore, the possuk opens with the name of דין, אלקים and concludes with the name of 'רחמים, אני ה, why switch in the middle?
The fist piece in the Maggid on this week's parsha in Or Torah sheds light on these questions.  The following is based upon what he says.  The answer Hashem was alluding to Moshe is that  the strengthening of the servitude is necessary to expedite the exodus.  That which appears to be דין is really חסד.  That is why the name of דין and רחמים are found in the same possuk for the דין leads to רחמים.  In order for the world to be able to exist there was must a הגבלה on the chesed so that the world wouldn't become enveloped completely in the אור א"ס.  Hashem tells Moshe until now that was the הנהגה of the world.  That is the הנהגה of שקי, שאמר לעולמו די.  However, for the Exodus to occur, the rules will be broken and there will be a התגלות של שם הויה.  What does that mean?  The makkos weren't acts of דין meant to break the Egyptians, they were brought about by a revelation of chesed.  How could a revelation if chesed bring about such destruction?  Because one must be on the right frequency to be in order to be able to receive the chesed of Hashem.  If one isn't capable of receiving the chesed then the great potential that Hashem is extending forth turns into destruction.
The possuk in Tehillim (94:1) says קל נקמות ה קל נקמות הופיע.  The Baal Shem Tov translates, Hashem is the G-d of vengeance by revealing Himself.  It is the revelation of Hashem, a tremendous act of chesed that wreaks havoc on those that aren't fit to receive such light.  It is akin to a person that has been sitting in a dark room that suddenly receives a tremendous light where instead of seeing now, s/he becomes blind.       
The Zohar in Bo (36a) says תָּנָא רִבִּי חִזְקִיָּה, כְּתִיב, (ישעיהו י״ט:כ״ב) וְנָגַף יְיָ' אֶת מִצְרַיִם נָגוֹף וְרָפֹא. נָגוֹף לְמִצְרַיִם, וְרָפֹא לְיִשְׂרָאֵל.  I understand that the plagues afflicted the Egyptians and not the Jews but what does it mean that it was a רפואה for Klal Yisroel?  Because the plagues were actually a light of God that one had to be able to receive, if one is able to, it is a רפואה, if not, its a מכה.  A similar thing will occur in the future according to Chazal in Nedarim (8b) הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה – צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה.

Three Pessukim Of פדות

The possuk (8:19) says: וְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בֵּ֥ין עַמִּ֖י וּבֵ֣ין עַמֶּ֑ךָ לְמָחָ֥ר יִהְיֶ֖ה הָאֹ֥ת הַזֶּֽה.  The Baal Haturim notes ג׳ במסורה דין חסר וב׳ מלאים – פדות שלח לעמו. והרבה עמו פדות כי זה לא היה פדות שלם אלא מפני הערוב. אבל כשיצאו ממצרים היה שלם, וזהו פדות שלח לעמו, ולעתיד הרבה עמו פדות ויהיה גאולה שלימה.  We see that the letter 'ו is connected with the final geulah.  It is missing here for it wasn't the final geulah. This point has been discussed on this blog previously here and here.  The Ben Eish Chai in his intro. to year 2 on this week's parsha gives a different explanation which you can read here.
The Belzor Rav (Yissocher Dov) gave a different explanation of the Baal Haturim.  He understands the different pessukim are different levels of golus and there are corresponding different levels of geulah.  Golus from Mitzraim requires a small פדת.  If one is in golus by another Jew than a greater geulah, פדות is required. If one is in the golus of his own mind or body that is the greatest golus and requires הרבה פדות.

Until What Age Are You A Kid?

From מגד גבעות עולם ח"ב עמ' ט-י.

According to this I'm not sure what is the definition of תינוקות של בית רבן, but I looked upon the Rabbenu Yona inside and it sounded to me as long as one is dedicated to learning from a רבי, the individual is defined as תינוקות של בית רבן, וצ"ע.

Ben Olam Habbah

Chazal use an expression of בן עולם הבא.  What does that mean? מגד גבעות עולם ח"ב עמ' יד.

Double Redemption

In parshas Vagisash we are told of Yaakov and his family's descent into Egypt.  Why is it repeated again in the beginning of Shemos?  The secret message of redemption handed down by Yosef it פקד פקדתי, why the need for the repetitive terminology?

The Midrash Rabbah (3:9) says that the double message proved that the redeemer was true.  This is further elaborated on in Yalkut Shemoni Lech Lecha (64) that all the geulot come through the "doubled letters": רבי אליעזר אומר חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה. ך"ך שבו נגאל אבינו אברהם מאור כשדים שנאמר לך לך מארצך. ם"ם בו נגאל אבינו יצחק מיד פלשתים שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. ן"ן בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא. ף"ף בו נגאלו ישראל ממצרים פקד פקדתי. ץ"ץ בו עתיד הקב"ה לגאול לישראל בסוף מלכות רביעית שנאמר איש צמח שמו ותחתיו יצמח וכולן נמסרו לאברהם. אברהם מסרן ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליוסף ויוסף לאחיו שאמר להם פקד יפקד אלהים אתכם. ואשר בן יעקב מסר סוד גאולה לסרח בתו וכשבאו משה ואהרן אל זקני ישראל ועשו אותות לעיניהם הלכו זקני ישראל אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד ועשה אותות לעינינו כך וכך א"ל אין באותות הללו ממש א"ל והלא אמר פקד פקדתי א"ל הוא האיש לגאול את ישראל בא שכך שמעתי מאבא ף"ף מיד ויאמן העם.  Why are these letters of מנצפך responsible for the redemption?

The Midrash Tehillim (92) points out that Shabbos has a dual aspect: אמר רבי יצחק כל עיסקא דשבתא כפול. עומר כפול (שם כב) שני העומר לאחד. קרבנו כפול (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים. עונשה כפול (שמות לא יד) מחלליה מות יומת. שכרה כפול (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. אזהרותיה כפולות זכור ושמור. מזמורו כפול מזמור שיר ליום השבת.  What is the reason for the emphasis of the double aspects of Shabbos?

Galus and Geulah are not two independent states of existence.  It's not that there is golus and then a magical light comes, everything goes poof and we enter the stage of geulah.  Golus is a process of building the geulah.  The geulah comes when it has been prepared for through the golus.  The geulah isn't a new revelation, it is the  completion, the end, finale of the golus process.  That is why the letters of geulah are the ending letters for it is the culmination of an ongoing process.

The Gemorah Megillah (2b) says that  מנצפ"ך צופים אמרום.  It requires one to have foresight, to see into the future to appreciate what the golus is building toward.  In the words of Rav Kook in Resh Milin, הצופים אחרית דבר מראשיתו, הנביאים שרואים את הסוף של הדבר כבר מההתחלה. הם אשר חזרו וייסדו אותיות מנצפ"ך הכפולות, בסוף תיבה, אחרי שנשתכחו. בחתימתו של כל חזון גדול מתגלה כוחו היסודי, עומק טעמו ומהותו הנצחי.  That is the message of the "double letters."  The geulah isn't just happening now, it was a process throughout the whole golus era. It will be obvious at that point that its not just a present geulah but the entire golus was building toward the geulah.  That is the פקד פקדתי.  The midrash (3:8) says מַהוּ פָּקֹד פָּקַדְתִּי, פָּקֹד בְּמִצְרַיִם, פָּקַדְתִּי עַל הַיָּם. פָּקֹד לְהַבָּא, פָּקַדְתִּי לְשֶׁעָבַר.  Based upon this we can explain פָּקֹד בְּמִצְרַיִם, means being in mitzraim itself is part of the פקד.  פָּקֹד לְהַבָּא, פָּקַדְתִּי לְשֶׁעָבַר, in retrospect one can appreciate how the golus is necessary to lead to the geulah.

That is the double nechama of נחמו נחמו עמי.  And that is why the Chachamam said to Rebbe Akiva, עקיבא ניחמתנו twice for now they appreciated that the destruction is part of building toward a greater future (see Likutay Sichos volume 19 Shabbos Nachamu.)

Shabbos is a מעין הגאולה, it carries the "doubled" aspect as well.  during the week one struggles to balance the חומר וצורה, הגשמי ורוחני.  On Shabbos there is no contradiction; everything is woven together into the perfect tapestry.

Possibly that is why the saga of Yaakov and his family going down to Egypt is repeated.  In Vayigash we learn of a descent into golus.  In Shemos we are introduced to a descent into golus which is part of the process of geulah.  It is a golus necessary to lead to Mattan Torah.

Moshe The Leader

The Midrash (beginning of Vayikra and other places) says that Moshe Rabbenu had 10 names.  Yet, the name that he is referred to by in the Torah is the name given to him by Batyeh, the daughter of Pharaoh, why?  Many interpretations are given.  The Sforno says: ותקרא שמו משה – ממלט ומושה את אחרים מצרה. ותאמר כי מן המים משיתהו – הטעם שקראתיו ׳משה׳ להורות שימלט את אחרים הוא, כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם. וזה לא היה כי אם בגזרת עירין (ע״פ דניאל ד׳:י״ד), כדי שימלט הוא את אחרים.  In other words, Moshe is defined as one who redeems others.  That is the job of Moshe, to lead Klal Yisroel though the process of redemption and therefore that is the name that defines him.
This blog mentioned in the past the Alter Rebbe's peshat in איכה, that Hashem asked Adam, where is he holding in life and so too Hashem asks this of every individual.  Rabbi Herbert Weiner in 9 1/2 Mystics recounts that in a private audience with the Rebbe he asked if the Rebbe ever asks איכה of himself.  The Rebbe responded that his answer to that question would depend upon Weiner himself.  For as a leader of people the answer to his own איכה is how his followers are doing.
Some people are meant to perfect themselves and are defined by their own accomplishments but others are defined as leaders and defined by the accomplishments of their followers.  This is the meaning of Rashi (based upon Berachot 32a) in Ke Sesa (32:7) לך רד – מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם.
Based upon this we can explain the Gemorah in Berachot (28b) that רבי יוחנן בן זכאי was unsure if he was going to heaven or hell.  Everyone asks how could the great רבי יוחנן בן זכאי be unsure which way he was going to take?  Possibly רבי יוחנן בן זכאי of course knew he was a great tzaddik however what he wasn't sure about was where the nation who's leadership he assumed was holding.  Living through the dark and turbulent times of the churban haBais it wasn't clear if the nation was heading on a path of destruction or rebuilding.  This would be the judgement of רבי יוחנן בן זכאי, not of his accomplishments, rather if his leadership was successful.

Women Doing Milah

The Gemorah Avodah Zarah (27a) brings a machlokes why a gentile can't do the act of milah for a Jew: איתמר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ורבי יוחנן המול ימול.  The Gemorah goes on to say the differeence between the reasons would be if a woman gave do milah, אלא איכא בינייהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המול ימול איכא דאשה כמאן דמהילא דמיא.  The Gemorah asks that Tzipporah performed milah, so we see a woman can do the milah?  The Gemorah answers that the possuk means that she told someone else to do it or she started the job and Moshe finished.  ומי איכא למאן דאמר אשה לא והכתיב (שמות ד, כה) ותקח צפורה צר קרי ביה ותקח והכתיב ותכרות קרי ביה ותכרת דאמרה לאיניש אחרינא ועבד ואיבעית אימא אתיא איהי ואתחלה ואתא משה ואגמרה.
The idea of כמאן דמהילא דמיא, Rav Yosef Engel explains is that milah is representative of the kedusha that Klal Yisroel has; hence a woman has that kedusha so she is considered מהול.  He understands that is the intent of the Rif at the end of ר"א דמילה that explains a woman is included in המול ימול since she is part of Klal Yisroel.
The Rambam Milah (2:1) says הכל כשרין למול ואפילו ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש.  It's clear that he rules a woman can do the milah but לכתחילה it should be performed by a man.  why, is the woman can do the milah why is she worse off than the man?  Rav Sternbuch (Hilchot HaGra #193) brings in the name of Rav Baruch Ber that a woman is considered to be נימול, nonetheless, she is lacking a מעשה מילה.  Since a man has that aspect of milah as well, it is preferable for a man to do the mitzvah.

When There Is No Peshat

From מגד גבעות עולם pg. סג-סד.  This many shed light on why some seemed to be wrong during that timeframe.

Contradiction In Rashi

The Gemorah in Sanhedrin (74b) asks why wasn't Ester obligated not to give up her life not to be with Achashverosh if everyone knew she was with him it is a sin done publicly which one must give up their life not to violate? The Gemorah gives two answers.  The Rishonim ask why didn't the Gemorah ask a more basic question; its giluy arious and one must give up their life for that? There are two basic approaches in the Rsihonim to answer the question. One way is that relations with a gentile is not considered arious (either for it has the status of relations with an animal or its excluded from אשת עמיתך (see Rabbenu Tam in Ketubot 3a and Melchamos in Sanhedrin.))  The other way to learn its that it has the exemption of קרקע עולם, since the woman is only passively violating the sin, she doesn't have to give up her life to avoid it.   
Rashi in Sanhedrin says והא אסתר פרהסיא הואי - ונבעלה לעובד כוכבים ולא מסרה נפשה לקטלא.  The beis Yosef says that Rashi was careful to explain the question is that she was living with a gentile, not that she was a אשת איש since she was married to Mordechai, for that would have no bearing here; even a אשת איש isn't prohibited מצד ערוה to have relations with a goy.  Therefore, he explains the question is because she is violating a sin in public by living with the gentile.  In other words, Rashi holds of the first approach.
However, Rashi in Yoma (82a bottom) says אף נערה המאורסה - אם יאמרו בעול ארוסת חבירך או תיהרג יהרג ואל יעבור אבל היא אינה מצווה למסור את נפשה דהיא אינה עושה כלום דקרקע עולם בעלמא היא וראיה לדבר אסתר:  The simple read is that he understands Ester was prohibited because of arious but didn't have to give up her life to avoid forcefully violating a sin passively.  However, that flies in the face of the Beis Yosef's learning of Rashi Sanhedrin?  

You Know Inside

Saved From The French

How Rav Moshe Solevetchik became a rav in a Chabad city.
  From מגד גבעות עולם pg. נו.

                                       

from pg. נח

Today

Rav Mendel Futofast once asked at a frabragen what is the most important point of a person's life.  After the answers were collected, he banged on the table and said, the answer is now! Right now, the most important moment is the present and what one does with it.
The haftorah this week is the beginning of Ch. 2 in Sefer Melachim.  It starts וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ אָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ.  What does it mean that Dovid told this to Shlomo לאמר, who is Shlomo supposed to tell this to, its a message for himself?  the Alshich explains that Dovid told Shlomo to constantly tell himself אָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ.  To remind himself that he is constantly coming closer to his final day and there is no time to waste.
The possuk at the beginning of this week's parsha says וַיְהִ֤י יְמֵי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה.  Why does it say וַיְהִ֤י יְמֵי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו, just say ויהי חיי יעקב, why the double terminology of  יְמֵי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו?    In Sefer Likuttim from Arizal it explains that the years of Yaakov were considered days.  He didn't view a year as a year, rather as a unit of 354 days in which each day is important and one must accomplish in it.
The possuk (48:20) says יְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אלקים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה.  Why does the possuk say בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘, obviously it was that day?  The Teferes Shmuel (Alexander) says the beracha was בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒.  If Epraim and Menashe will constantly tell themselves that today may be our final day.  If they act in such a manner, then Klal Yisroel will wish their children to follow that path and bless their children to be like them.  It is the appreciation that every day, every minute is important that would be Yaakov's inheritance to his grandchildren. (See Emrei Kodesh(Alexander)[thanks to my friend Z.K. for the m.m.])

New Cycle Daf Yomi And Vayechi

This week the world started a new cycle of daf yomi.  The first Mishna in Shas opens with the mitzvah of krias shema.  Why does it open with this mitzvah specifically?  The Mishna in Avos (2:1) says רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.  The Arizal (Likutay Hashas) and Megaleh Amukos Vaeschanan say that Rebbi uses precisely the terminology of תפארת for he was a continuation of the soul of Yaakov Avenu, who's middah is תפארת.  The midrash in this week's parsha (96:5) says about Rebbi  בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.  Based upon the above words we understand why Rebbi is connected with Yaakov Avenu.  Rashi at the beginning of Toldos says שני גוים בבטנך גיים. כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):  Why are these two souls hinted to at the beginning of Toldot?  Now we understand that Rebbi and Antenenus are Yaakov and Esav in another form.

Says the Ben Yehoyuda, that's why the first mishna talks about krias shema.  The midrash in this weeks parsha (98:3) says אֶלְעָזָר בֶּן אֲחוּי אָמַר מִכָּאן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיאַת שְׁמַע, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִפְטַר מִן הָעוֹלָם קָרָא לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו אָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲבִיכֶם, שֶׁמָּא יֵשׁ בִּלְבַבְכֶם מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ לוֹ (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ מַחְלֹקֶת, אֶלָּא (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אַף הוּא פֵּרַשׁ בִּשְׂפָתָיו וְאָמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל הֲדָא הוּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מִמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁצֶּוִּיתָנוּ עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג בָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.  Since it is from Yaakov Avenu that we merit the mitzvah of shema, therefore, Rebbi, the nitzut of Yaakov Avenu, starts the first mishna about krias shema.

The Baal Haturim at the beginning of the parsha says the best years of Yaakov's life were the years in Egypt, ד''א ויחי יעקב בארץ שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי י''ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי''ז שנה במצרים.  Why were these years his best years?  The Daas Zekanim last week's parsha (47:8) says מדרש בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו אמר לו הקב"ה אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים חייך שמנין התיבות שיש מן ויאמר עד בימי מגורי כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך והם ל"ג תיבות ובמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק"פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ"ז:  Based upon this we understand that Yaakov would've immediately done teshuva for his "sin" and hence spend the rest of the years of his life working on his simcha and feeling at ease with life.  Hence, these years were the best years of his life.  This is the message of שמע ישראל.  Yaakov wanted to reveal the end.  He wished to give over the secrets of life, but it was hidden.  The dark clouds of golus didn't permit a clear vision.  Yet, despite the unclear future we are still able to say ה' אחד.  Based upon this we understand why Berachos opens with the night time krias shema first for it is the message of krias shema that carries us through the long bitter golus.  It the krias shema that allows us to write and study a Talmud Bavli in golus.  Inside the Eretz Mitzraim, the מיצרים of golus, there is an experience of ויחי יעקב.  As the Yismach Yisroel explains ויחי יעקב בארץ מצרים, it is Yaakov that gives us the capability to live (true living,) in the מיצרים that threaten to swallow us.   

In the words of the Toldos Yaakov Yosef in the beginning of the parsha: ובזה יובן ויחי יעקב בארץ מצרים ר"ל מן המצר קראתי י"ה דהיינו שנתן לב להבין כי חי החיים שהוא נק' יעקב שבכל עקב ושפלות שם הוא ית' אשכון את דכא והוא בארץ מצרים בכל מיני צער ומצר והוא תואר י"ז שנה מספר שם הקדוש אהו"ה גי' י"ז שם של חסדים וגבורות והטוב המגיע לאדם הוא החסדים והצער הוא מצד הגבורות א"כ שם שמו ית' שוכן וזהו ויחי שנתבטל אז הצער כשנותן דעתו להבין זה והבן.

Effect The World

The possuk says Yaakov lived in Eretz Mitzraim, it should have said he lived in Goshen for he didn't live in the entire Egypt?  Says the Meshech Chachma: ויחי יעקב בארץ מצרים וכו' הענין. שהאדם יש אחד שחי לעצמו [גם זה טוב] ויש שחי לבני ביתו ויש שחי לעירו ויש שחי לכל העולם וע"ז נאמר וצדיק יסוד עולם. ויעקב אבינו לא בעירו לבד היה חי ולא בארץ גושן לבד רק בכל ארץ מצרים והיינו שפסק הרעב ממצרים שברך לפרעה שיעלה היאור בשבילו. וזה שאמרו אבל כבד זה למצרים ולא לארץ גושן בלבד. שחזר הרעב למקומו אחר פטירתו, ולכן רבינו הקדוש קרי אנפשיה וחייא יהודה י"ז שנים בציפורי היינו שמענוותנותו הקטין כבודו שאינו חי רק בצפורי אבל האמת שר"ח צווח אי לכם עוברות שבא"י הרי שכבודו הגין על כל ארץ ישראל ודו"ק.  Yaakov physically lived in one place but his effect was felt in the entire world.  As Rav Kook puts it in שיר מרבע, יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל , את מלא הסיפוק הרוחני במילואו. ויש שהוא שר שירת האומה , יוצא הוא מתוך המעגל של נפשו הפרטית , שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי ולא מיושבת ישוב אידיאלי , שואף למרומי עז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל, ועמה הוא שר את שיריה , מצר בצרותיה , ומשתעשע בתקוותיה , הוגה דעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה , וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי. ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל , לשיר את שירת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו, שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה , וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו. ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא , עד שמתאחד עם כל היקום כולו , עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום שמובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת , וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מנעימים את זמריהם, וזה לתוך זה נותן לשד וחיים, קול ששון וקול שמחה, קול צהלה וקול רנה, קול חדוה וקול קדושה. שירת הנפש, שירת האומה , שירת האדם , שירת העולם , כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה. והתמימות הזאת במילואה עולה היא להיות שירת קודש , שירת אל, שירת ישראל, בעוצם עזה ותפארתה, בעוצם אמתה וגדלה, ישראל שיר אל , שיר פשוט, שיר כפול , שיר משולש, שיר מרובע . שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.  Yaakov sang the shirah of the world.

The Gemorah in Sotah (13a) says ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב.  The Rishonim debate where the 36 crowns came from (see Rashi, Tosfos Shantz, Maharsha.)  However, why does the Gemorah emphasis that there were 36 crowns, why do we need to know the number? And what is the significance that they put their crowns around Yaakov?

Many books on Chanukah point out, there are 36 tractates of the Shas (now we have more than that #, but apparently that was the original #.)  The 36 crowns came to challenge the 36 lights of the Shas.  They were the "crowns of the dark side" that came to challenge the light of Yaakov, the light of Torah.  These crowns are the קליפות that feel there power isn't subject to the will of God.  That is the source of the 36 כריתות.  A person does an action that is such a complete rebellion against God that disconnects his/er soul from its power source.  (See Keren Orah on Sotah.)  When they hung their crowns on the bed of Yaakov is represented that they acknowledged that ultimately their power came from Hashem.  This was the message of Yaakov in Shema Yisroel.  Even though there are opposing forces, ultimately even they will realize ה אחד (see וענפיה ערזי אל.) 

Circle Or Line

The Kedushat Levi comments on the agalos that Yosef sent to Yaakov that Yosef was hinting to Yaakov not to be afraid of the golus.  In his words, וירא את העגלות אשר שלח יוסף (בראשית מה, כז). רמז לו ליעקב שאל ידאג מהגלות, כי כל זה הוא הסיבה לגאולה, כי הרעה הוא הסיבה לטובה. והנה העגלות הוא לשון עיגול והסיבה הוא נקרא דבר עיגול והרחמים הפשוטים הוא אור הישר והסיבות הם עגולים.  Obviously, this is Kabbalistic jargon (everyone's favorite,) from the teachings of the Arizal about אור ישר and עגולים but it can be explained in simple terminology as well.

The circle is the the natural events of the world.  The world rotates and we go through the ups and downs of life seemingly leaving G-d out of the picture.  As the Sfas Emes Chanukah (5661) puts it:  כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך. כי הי' להם חכמה טבעיות וזו החכמה מביא שכחת השגחת הבורא ית"ש ובנ"י נבראו להעיד על הבורא שהוא מנהיג כל הטבע. יון גי' גלגל. שהיו בקיאין בחכמת גלגל המזלות.  It appeared that Hashem was abandoning Yaakov to the downward spiral of the circle as he was forced into golus.  Yosef was informing Yaakov that the downward spiral is just a means to the end. Even though as going down the spiral things seem to be spinning out of control, its just the opposite.  There is a need to go down in order to be able to bring out a greater good.  As the Sfas Emes continues, אבל באמת הנהגת כל הגלגל הכל עפ"י הנהגה עליונה. וכמ"ש בספרי קודש אנכי ה' אלקיך. אלקיך גי' גלגל. וגי' היה הוה יהיה. שמאתו בא כל אלה הגלגלים שמתהפכין תמיד מראשן לסופן הכל לכבודו ברא להודיע שהוא ראשון והוא אחרון. וז"ש כי היא חכמתכם ובינתכם דרשו חז"ל זה חכמת חשבון המזלות. פי' שחכמי ישראל יודעין שורש כל החשבונות הללו. ולכן נקראו סוד העיבור שהוא שורש כל מהלך המזלות עפ"י הנהגה עליונה. וזו חכמה האמיתית כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה. אבל חכמת הטבע אדרבה מביא לשכוח את הבורא.  We recognize that the revolvement of the world is controlled by Hashem.

The Rishonim ask why it says אנכי ה אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים and not אשר בראתי את העולם?  According to the Sfas Emes it is the Exodus that shows us it is Hashem that is controlling the ups and downs in life.  אלקיך גי' גלגל, because the Exodus proved that the golus is necessary for the greater good, to reach Mattan Torah.

That is why the Gemorah Taanis (31a) says that the tzaddikim will form a circle.  For we will recognize that the revolving of the world is controlled by Hashem (see Shiveley Pinchas 5774.)

Garments Of Exile

Yosef gives the brothers garments.  Why, did they come without clothes? He gives Binyomin 5 garments and the Gemorah  says he was hinting to the 5 garments of royalty that Mordechai would wear at the conclusion of the Megillah story.  Why does Yosef hint to this event right now in Egypt?  And why is it 5 garments, true Mrdechai wore 5 garments, but דברים גדולים אינם במקרה בלשון מהר"ל?  The stories of Berashis aren't just stories that were one time events but they are part of building the world.  When Yaakov and Co. descend into Egypt it is is the paradigm of every future golus.  The golus of Egypt is a map as to how to navigate through all the future exiles.

The Midrash Rabbah (91:10) says ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו' רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי היא דהוא אמר (ישעיהו מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו'.  How could Yaakov complain to Hashem, he is Mr. Emunah?  This was the beginning of the descent into he golus.  Golus isn't a destination,  its a state of mind.  Yaakov's clarity at this moment become fogged up and hence he couldn't understand the hahgachas Hashem.

The brothers were just coming off being tricked by clothes.  The garb of Yosef concealed his true identity.  Yosef gave the brothers clothes so that they wouldn't be confused by God's clothes.  the לבוש concealing Hashem in the golus shouldn't fool the brothers into think that they are being abandoned.  Just as Hashem helped Yosef in his foreign clothes, so too Hashem would be helping behind the scenes survive the golus.  That is why Yosef alluded at this time to Mordechai for the holiday of הסתר פנים is Purim.  The prime episode of Hashem guiding us from behind the garments of golus is during the Purim story (see Likutay Emunas Etecha Purim and Sfas Emes 5657.)

There are 5 terminologies of גאולה corresponding to the 5 cups drunken on Pesach.  Wait, there only 4?  No, there are 5, the fifth (והבאתי) is connected with the ultimate גאולה so therefore we don't drink that cup, we put it aside.  There are four exiles that we go through and the fifth step is גאולה.  That is why Yosef gave 5 garments to Binyamin for he wanted to hint that there will be a גאולה from the גלות.

Eating Terumah

The possuk in parshas Titzaveh (39:33) says ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם.  This is one of the sources that its a positive commandment to eat kodshim.  The Rambam in perush hamishna to Ohalot (18:4) says אבל אכילת תרומה הנה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מצות עשה הוא.  It appears that eating terumah is also a mitzvah.  The Rambam in Sefer Hamitzvot positive commandment #89 counts the mitzvah of eating kodshim. In the middle he discusses that this also includes eating terumah and eating kodshim kalim.   וכן גם כן תרומה הנה אכילתה נגררת אחר המצוה. אכל אין אכילת הקדשים קלים ותרומה כאכילת בשר חטאת ואשם. כי אכילת הבשר הזה מן החטאת ומן האשם בם תשלם כפרת המתכפר כמו שבארנו ובא לשון הצווי באכילתם מה שלא בא בקדשים קלים ותרומה ולפיכך הוא נגרר אחר המצוה והאוכל אותם עושה מצוה.  It is unclear exactly what the Rambam is saying, however, we see it is part of the mitzvah of eating kodshim.  However ,there there is a difference.  Regarding kodshim, the mitzvah is separate from the avodah of the korban.  Eating kodshim kalim and terumah however is part of the avodah of the korban/ separating the terumah. (See also perush hamishna Gittin 1:5.)  This view of the Rambam is followed is his Mishne Torah in the last halacha of the Laws of Terumot where he rules that a kohan says a blessing of mitzvot before eating terumah, כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מְבָרֵךְ בִּרְכַּת אוֹתוֹ מַאֲכָל וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לֶאֱכל תְּרוּמָה. וְכָךְ קִבַּלְנוּ וְרָאִינוּ אוֹתָם מְבָרְכִין אֲפִלּוּ בְּחַלַּת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁגַּם אֲכִילַת קָדְשֵׁי הַגְּבוּל כַּעֲבוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח ז) "עֲבוֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם".  (See Radvaz that understands one says a blessing even though its not a mitzvah,וצ"ע.) 

A Krias Shema

From the sefer באר מרים.