New Cycle Daf Yomi And Vayechi

This week the world started a new cycle of daf yomi.  The first Mishna in Shas opens with the mitzvah of krias shema.  Why does it open with this mitzvah specifically?  The Mishna in Avos (2:1) says רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.  The Arizal (Likutay Hashas) and Megaleh Amukos Vaeschanan say that Rebbi uses precisely the terminology of תפארת for he was a continuation of the soul of Yaakov Avenu, who's middah is תפארת.  The midrash in this week's parsha (96:5) says about Rebbi  בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.  Based upon the above words we understand why Rebbi is connected with Yaakov Avenu.  Rashi at the beginning of Toldos says שני גוים בבטנך גיים. כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):  Why are these two souls hinted to at the beginning of Toldot?  Now we understand that Rebbi and Antenenus are Yaakov and Esav in another form.

Says the Ben Yehoyuda, that's why the first mishna talks about krias shema.  The midrash in this weeks parsha (98:3) says אֶלְעָזָר בֶּן אֲחוּי אָמַר מִכָּאן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיאַת שְׁמַע, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִפְטַר מִן הָעוֹלָם קָרָא לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו אָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲבִיכֶם, שֶׁמָּא יֵשׁ בִּלְבַבְכֶם מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ לוֹ (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ מַחְלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ מַחְלֹקֶת, אֶלָּא (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אַף הוּא פֵּרַשׁ בִּשְׂפָתָיו וְאָמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל הֲדָא הוּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מִמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁצֶּוִּיתָנוּ עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג בָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.  Since it is from Yaakov Avenu that we merit the mitzvah of shema, therefore, Rebbi, the nitzut of Yaakov Avenu, starts the first mishna about krias shema.

The Baal Haturim at the beginning of the parsha says the best years of Yaakov's life were the years in Egypt, ד''א ויחי יעקב בארץ שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי י''ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי''ז שנה במצרים.  Why were these years his best years?  The Daas Zekanim last week's parsha (47:8) says מדרש בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו אמר לו הקב"ה אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים חייך שמנין התיבות שיש מן ויאמר עד בימי מגורי כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך והם ל"ג תיבות ובמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק"פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ"ז:  Based upon this we understand that Yaakov would've immediately done teshuva for his "sin" and hence spend the rest of the years of his life working on his simcha and feeling at ease with life.  Hence, these years were the best years of his life.  This is the message of שמע ישראל.  Yaakov wanted to reveal the end.  He wished to give over the secrets of life, but it was hidden.  The dark clouds of golus didn't permit a clear vision.  Yet, despite the unclear future we are still able to say ה' אחד.  Based upon this we understand why Berachos opens with the night time krias shema first for it is the message of krias shema that carries us through the long bitter golus.  It the krias shema that allows us to write and study a Talmud Bavli in golus.  Inside the Eretz Mitzraim, the מיצרים of golus, there is an experience of ויחי יעקב.  As the Yismach Yisroel explains ויחי יעקב בארץ מצרים, it is Yaakov that gives us the capability to live (true living,) in the מיצרים that threaten to swallow us.   

In the words of the Toldos Yaakov Yosef in the beginning of the parsha: ובזה יובן ויחי יעקב בארץ מצרים ר"ל מן המצר קראתי י"ה דהיינו שנתן לב להבין כי חי החיים שהוא נק' יעקב שבכל עקב ושפלות שם הוא ית' אשכון את דכא והוא בארץ מצרים בכל מיני צער ומצר והוא תואר י"ז שנה מספר שם הקדוש אהו"ה גי' י"ז שם של חסדים וגבורות והטוב המגיע לאדם הוא החסדים והצער הוא מצד הגבורות א"כ שם שמו ית' שוכן וזהו ויחי שנתבטל אז הצער כשנותן דעתו להבין זה והבן.