Purim And Todah

מצינו קשר בין פרשת השבוע והיו"ט שחל בשבוע זו דהיינו פורים.  חז"ל (ירושלמי תענית ב:ב) אומרים כל המועדים עתידין ליבטל חוץ מפורים.  ויש עוד מאמר חז"ל (ויק"ר ט:ז) כל קרבנות עתידין ליבטל חוץ מקרבן תודה.  וצריך להבין מה מיוחד ביו"ט של פורים והקרבן תודה שלא יבטלו?  ועוד יש למצוא את הצד השוה בין ב' דברים אלו שיוצאין מכלליהם ולא יבטלו.  מה הקשר בין התמיד ופורים? 

בכל המגילה כלל ישראל נקראין בשם יהודים וזה מעניין שלא מצינו בתנ"ך שקוראין לכל ישראל יהודים.  וצריך להבין למה התשמש המגילה בשם זה דוקא?  וחז"ל כבר מעוררין למה מרדכי נקרא בשם יהודי והאם באמת היה יהודי או לאו (עיין מגילה דף יב) ועדיין צריך להבין למה מגדיש המגילה שהוא יהודי? 

אדמו"ר הזקן בתורה אור ריש פרשת ויחי מסביר שהשם יהודה שורשו מלשון הודאה.  "בחי' יהודה שהוא בחי' הודאה הוא בחי' ביטול והתכללות באא"ס ב"ה ממש הסוכ"ע."  ועפי"ז כ' בתורה אור על המגילה דף צט. שבנ"י נקראין במגילה יהודים על שם הביטול שלהם.  וצריך להבין כונתו ולמה מבטא ענין זה של ביטול לאא"ס דוקא בפורים?

כתוב במגילה שהיו"ט נקרא פורים על שם הפור.  וצ"ב למה מרדכי וכל החכמים בחרו דוקא בשם זה שלכ' מורה רק על פרט צדדי בכל הסיפור ועוד שהפור נעשה ע"י המן ולא ע"י ישראל ולמה מזכירין מעשיו?  בחסידות מוסבר (ראה הוספות לתו"א עמ' קכא. ומאמרו של הרבי תשי"ג ד"ה על כן קראו ועוד מקומות) שגורל מורה על דבר שא"א לבחור ע"י שכל משום שב' הצצדים נראין שוין וא"א לבא לידי מסקנה מה יצדק ומשום כך מטיל גורל וכל מה שיצא ע"י הגורל הוא יעשה.    

 הנס הגדול של פורים היה דאפי' במקום שאין חילוק בין לישראל והמן שנראה כמו גורל שיכול לבחור או בהמן או בישראל, אפ"ה יש בחירה בישראל.  (והיינו במקום למעלה מסדר השתלשלות, שאין חילוק כלפי מעלה בין טוב ורע והמן חשיב להגיע לדרגה זו ולכן יהיה לו כח לשלוט על ישראל עיין במהר"ל על עץ גבוהה נ' אמה ובהמועדים עפ"י חסידות של הר' יואל קאהן ואכ"מ.)  בפורים נתחדש שאפי' בגורל יש בחירה, המאזניים לעולם נוטים כלפי ישראל.  ולכן שפיר בחרו חכ' בשם פורים כדי להבליט יסודו של הנס.  זה לא סתם חגיגה של הצלה מהשמדה אלא יו"ט לחוג את גודל בחירת עם ישראל ע"י הקב"ה.

למה יש בחירה אוטומטית בישראל?  התירץ הוא שלעולם יש קשר בין נשמת ישראל והקב"ה.  כנראה זה היה כונת אדמו"ר שהבאנו לעיל "בחי' יהודה שהוא בחי' הודאה הוא בחי' ביטול והתכללות באא"ס ב"ה ממש הסוכ"ע."  הקשר בין עצם הנשמה וה' ג"כ עולה על כל סדר השתלשלות. ובחי' זו של הנשמה נקראית בחי' הודאה.  ענינו של הודאה הוא ליבטל לדבר אחר, להודות שצריך עזר וסייעוה מדבר אחר.  מי שמודה לכח אחר מורה שצריך להיות קשור לכח ההוא.  בחי' זו של הנשמה, בחי' ההודאה, החלק שמסכים אם קשר שלו אם ה', לעולם נמצא בדרגה של הודאה והשתחוה לה'.

ולפי זה יובן גדלותו של פורים על שאר המועדים.  כל המועדים יש בהם הארה והמשכת אור ה' בעולם והם ימים קדושים אבל פורים מגיעין למעלמ מזה, אנחנו מגיעין למעלה מסדר השתלשלות עד א"אס ממש.  ולכן מובן למה אין פורים אסור במלאכה כמו ביו"ט דעלמא.  מה החילוק?  היינו טעמא משום דיו"ט שיש המשכת קדושה צריך פרישות מחול אבל פורים אינו רק הארת קדושה אלא קשור אם א"ס ממש שקדושה וחול שוין אצלו.  (עיין הנ"ל בתו"א וד"ה ויושט המלך.)  וענין זה מתבטא ע"י ענין ההיפוך שמצינו במגילה.  מה שמתגלה אא"ס ב"ה גם בהחול, מה שאחשורש נעשה הכלי לגרום הגאולה, הפיכת יום שנראה רע לטוב, החודש אשר נהפך מאבל ליו"ט, זה שייך רק בדרגה זו למעלה מהשתלשלות שחשיכה ואורה שוין לפניו.  רק ע"י שמגעין לדרגה זו מתגלה הפנימיות שיש בכל דבר, ששורה אא"ס בכל דבר אפי' בהחושך.

בודאי קרבן התודה מורה על הודאהת וביטול האדם כלפי ריבונו.  האדם שנמצא בסכנה, שיש שיקול אם לחיים אם למות ג"כ נמצא במצב של גורל.  הוא עומד בין החיים ובין המתים וה' בחר לו לחיים.  גילוי זה של בחירה לחיים מחייב האדם ליתן הודאה עבור מה שנבחר לחיים.  התגלות הבחירה ביהודי לחיים הוא כמו פורים פרטי שלו.  האיש נמצא במצב של סכנה נורא אבל ניצול הימנו.  ונמצא מצב שהיה נמצא בה שבשעתו היה נראה נורא ואיום נהפך לשמחה עצומה על שנמלט מהצרה ונשאר בחיים.    

לא נמצא שום חמץ בבית המקדש חוץ מלחמי תודה ושתי הלחם.  מה מיוחד בהתודה?  (לענין שתי הלחם תעיין בשבועות.)  המהר"ל בתפארת פ"ל מסביר שחמץ ומצה הם דברים חלוקים "להודיע כי כל הכחות אשר הם מחולקים הכל הוא אליו יתב'.  ודבר זה ראוי שיהיה הקרבן כאשר נעשה לו נס והציל אותו מן המיתה ובזה מודה לו כי האדם הוא אל השם יתב', שהרי הציל אותו, שע"ז מביא קרבן תודה. ולא שהוא לבד אל השם יתב', רק כל חילופי המציאות, הכל הוא אליו יתב', עד שהוא יתב' הוא אחד ואין זולתו.  ודבר זה יהיה לעתיד, כי יהיה השם יתב' אחד ואין זולתו.  ולכך קרבן תודה לא יהיה בטל, כי קרבן תודה מורה כי כל חילופי וחילוקי המציאות אל השם יתב', וכאשר הכל אל השם יתב', אז הוא אחד ואין זולתו ולכן קרבן זה לא יהיה בטל לעתיד." 

ויש להוסיף שבתודה מבטא הענין שכל דבר אפי' מה שנראה רע באמת יש בו התגלות אלוקות וליפך נמצא בו השמחה הגדולה ביותר.  עיין נצי"ב בהעמק דבר שמבאר גודל השמחה שיש בהתודה ושצריך לשתף בו גם אחרים. 

מצינו למידין שבין בתודה, בין בפורים, יש התגלות נפלאה של בחירת ישראל, יש התגלות של אא"ס למעלה מכל סדר השתלשלות ולכן יש בהם כח להפך מה שנראה רע לטוב וגילוי אור מתוך החושך.