Thanks For The Curse

The Sforno (27:7) says ושמחת לפני ה׳ אלהיך – על שתכנס אז עמו לברית בהר גרזים ובהר עיבל. We see from the Sforno that one had to be thankful for the curses of הר עיבל as well.  Why should we be thankful for the curses?  It is interesting that Klal Yisroel offered a korban not on Har Grizim, where the berachos were given, but on Har Avel, the place of the curses (27:4-5.) Wouldn't it make more sense to offer a korban on the mountain of the brachos (see Rav Hirsch and Rav Moshe)?

The point is that the klallos of the Torah aren't a negative, they are another form of beracha.  On a simple level the klallos are necessary to bring a person to repent and therefore are imperative to direct a person in the proper direction.  It is worthy of thanks for the klallos just as much as the berachosi.  Indeed, it may be more apropos to offer a korban on the place of the curses in order to recognize the beracha in it.  On a deeper level, the klallos aren't inherintly evil.. It is a blast a spiritual energy that ends up in a curse in the recipient isn't ready for it.  It damages as a bright light will blind a person, the deficiency is in the person's eyes.  In this vein, the berachot themselves may be a beracho. As it says in this week's Yom Yom for 17 Elul, רבינו הזקן הי-ה בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא הי-ה בליאזנא ש"פ [שבת פרשת] תבא, ושמע אדמו"ר [אדוננו מורנו ורבנו] האמצעי - והוא עודנו נער קודם הבר מצוה - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביוהכ"פ [שביום הכפורים] נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות. כששאלו את אדמו"ר [אדוננו מורנו ורבנו] האמצעי הרי בכל שנה קורים פרשה זו, ענה: כשאבא קורא "הערט זיך ניט קיין קללות".