Blow Inward

In the laining of the first day Rosh Hashana (22:13) it says וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃.  What does אחר  mean?  Rashi says it means after, אחר – אחרי שאמר לו המלאך: אל תשלח ידך (בראשית כ״ב:י״ב), ראהו כשהוא נאחז.  Most Rishonim learn it's some variant of after, explaining after what in different ways. The Kli Yakar notes that the word still seems to have a connotation of another, מלת אחר משמעותו הוא כאילו היה כאן שני אלים ורצה להבדיל ביניהם ואמר שזה איל אחר מן הראשון כי אע״פ שלפי זה היה לינקד צירי תחת החי״ת, מ״מ יש לפרשו כאלו הוא נקוד צירי, כי נקודות החי״ת בפתח אינו מתישב כל כך, מדכתיב מלת אחר בין איל ובין נאחז.  If that is the case, what is the other ram, are there two rams?  The Kli Yakar says the other ram is a person that sins הקרוב אלי לומר בזה, שכל מי שהוא חוטא ורב מרי נמשל לאיש בעל קרנים מנגח כלפי מעלה, בעבירות שבין אדם למקום ב״ה.  The hint to Avrohom was that he also stumbled in sin and should really be sacrificing himself, but the ram will take his place.  ודבר זה נרמז לאברהם, יען כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכ״ש לדעת האומרים (נדרים ל״ב) שגלות מצרים היה בחטאו של אברהם שאמר במה אדע, וגרם לבניו עינוי ועבדות ומיתת הבנים במצרים כאילו היה מנגח בהם ימין ושמאל ע״כ דינו להקריב איל אחר, והוא אחר מן הראשון, כי האיל הראשון הוא האדם החוטא המנגח צפונה ונגבה ובחמלת ה׳ לקח תמורתו איל אשר היה נאחז בסבך בקרניו. ענין היותו נאחז בסבך היינו אילן, רמז שככה החוטא נסתבך בחטא הנמשך מאכילת עץ הדעת, אשר היה סבה לכל חטאת. וענין בקרניו כי קרני החוטא גרמו לו להסתבך בחטא, כאילו אמר שהאדם נתפש ונאחז במצודה, בעבור היות לו קרני ראם קרניו, מרים קרן למרום או לימין ושמאל.

The midrash learns the word means after but with a message for Klal Yisroel,  מהו אחר, כל הימים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות וסופן להגאל בקרניו של איל.  How does the shofar remove the sins and troubles that befall Klal Yisroel?  The Gemorah in Rosh Hashana (16a) says that we blow the shofar of a ram show that Hashem should remember the akedah and it should count as if we bound ourselves before Him.  How does blowing the shofar act as if we went through with the akedah?

We say in the לדוד ה' אורי that we recite during these days,לך אמר לבי בקשו פני.  What does this mean?  The Alter Rebbe in Epistle 4 says פירוש בקשו פנימית הלב ... ופנימי' הלב היא הנקודה שבפנימיות הלב ועומקא דליבא שהיא למעלה מעלה מבחי' הדעת והתבונה שיוכל האדם להתבונן בלבו בגדולת ה'. וכמ"ש ממעמקים קראתיך ה' מעומקא דליבא (ועד"מ כמו במילי דעלמא לפעמים יש ענין גדול מאד מאד שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות הלב ועד בכלל וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דברים שלא בדעת כלל.)  [With this we understand the end of the possuk, אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ, because one who has revealed the essence of their heart will by definition long for Hashem.  To contrast the Alter Rebbe's peshat with what the Rishonim say, see this article.]  This interpretation is not local to this possuk but is the essence of the avodah of shofar and of the entire Rosh Hashana.  The blowing of the shofar is not meant merely to blow outward, but to blow inward.  We are blowing away the blockage on our heart, the ערלת הלב and bringing to the surface the פנימיות הלב.  All the crookedness, the סבכים, are removed via the shofar and hence we are redeemed.  It is not the outward blowing of the shofar that is as if one bound himself before Hashem, but by contemplating and ruminating one one's פנימיות הלב and its connection to Hashem that one can reach the level of bittul to Hashem akin to Yitzchak on the akedah. 

The mountain that the akedah occurred on is ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר בהר ה' יראה.  This means Hashem sees the פנימיות הלב.  The akedah is the place that was מגלה what was in the פנימיות הלב of Avrohom and Yitzchak and it is this action that we seek to replicate via blowing the shofar. (See here and  here.)