Daas

Berachos 33a - וְאָמַר רַב אַמֵּי: גְּדוֹלָה דֵּעָה, שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי קל דעות יי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּעַלת ה' מקדש ה' וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִילּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. דֵּעָה נִתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, מִקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.  Rashi explains בין שתי אותיות – בין שתי הזכרות.  What is the significance of being sandwiched between two names of Hashem?

The word דעת as pointed out by the Tanya and Nefesh HaChayim means connection as in ואדם ידע את חוה אשתו. Rashi Ki Sesa (31:2) says דעת – רוח הקודש.  The two meanings don't contradict; they are complimentary.  The Sifsay Chayim in his commentary to the fourth beracha of Shemone Esray explains that דעת is to have complete clarity of the subject matter.  Having complete clarity is to understand the connection to the individual and the highest level of that is ruach hakodesh (see Rambam's description of how prophesy is to have complete clarity.)  The Mikdash is the place in this world that we connect with Hashem. Hence, one who has דעה, can experience that connection its as if s/he is in the Mikdash.  Being sandwiched between Hashem's name indicates a complete attachment that exists in the realm of דעת (see Nisiv HaTorah of Maharal Ch. 14.)

The Maharsha Ketubot (5a) says: וידיו דקאמר הכא הם שני מדותיו יתעלה והוא שניתן בין ב' אותיות האחד הימין והוא הרחמים והשני השמאל שהוא הדין והצדיקים שהוא בצלאל והנלוים אליו במעשיהם במקדש מטילים כח וגבורה בפמליא של מעלה לצרף ידיו שם שהם ב' שמותיו שהן במקדש מצד ימין ומצד שמאל שהם הרחמים והדין שע"כ נכתב מקדש בין ב' שמות אחד מימין ואחד משמאל.   The building of the Mikdash parallels the building of the world (as the Ramah writes in Toras Haolah.)  Just as the world was created by the combo of דין ורחמים, so too the מקדש.  This too is the function of דעת, to be מכריע ולשלב between these two opposing outlooks.  Through the enlightened perspective of דעת one is able to define the resulting action in a manner that is not completly dominated by either the חסד or דין stance.