למה כל העבודה
של חג עצרת הוא רק מצות שמחה והיית אך שמח ואין בו שום מצות אחרות? יש לבאר תהליך הימים
טובים של תשרי עפ"י סדר הספירות ולפ"ז יהיה יובן הסבר הדברים. ידוע שבר"ה
יסוד היום הוא לקבל המלכות של הקב"ה. וענין מלכות הבורא נגדש בכל י' ימי
תשובה שאנחנו אומרים בתפילה המלך הקדוש והמלך המשפט. ועבודה הזאת מכויין אם כתר
כמו שאומרים בתפילה ויתנו לך כתר מלוכה. ובנפש האדם זה מכוון כנגד התענוג והרצון
והיינו שהאדם מרגיש הרצון לקבל מלכות הבורא. וזהו רצון למעלה מטעם אלא שהאדם מרגיש
קירבה גדולה להבורא בזמן הזאת וממילא הוא רוצה לידבק בהקב"ה.
ואחר זה אנחנו
ממשיכין להמוחין בחג הסוכות. כידוע מספרים שסוכות הוא ענין דעת כמו שכתוב בפסוק
למען ידעו דורותיכם. וכן בהושענות אומרים למען דעת כל עמי הארץ. ובמשנת
האריז"ל סוד הנענועים הוא ענין המשכת הדעת ולכן גיל קטן שמתחייב בחינוך הוא
מי שיש בו דעת לנענע. ובעבודת האדם זמן סוכות הוא הזמן שהקבלת מלכות מעביר מעל הדעת
לתוך הדעת. ז"א להתבונן ולחשוב על קבלתו בימים נוראים ושיהיה מובן בשכל למה
ומה זאת דורשת הימנו.
וסיום התהליך הוא
בשמיני עצרת ושמחת תורה שאז ממשיכין הדעת בתוך המדות. לפי האריז"ל עצרת הוא
מלשון קליטה שהוא הזמן לקלוט כל הארת והאורות של הימים לפני כן. ובעבודה זה נתקיים
בהתחתונים היינו המדות וההגרשים יהיו מתאים אם המוחין שלו.
והנה מצינו
ריקודים הן בסוכות והן בשמחת תורה אבל יש חילוק ביניהם. בסוכות מפורש בגמ'
ורמב"ם שרק הראשי ישיבות, החסידים וכו' רקדו בשמחה עצומה ושאר העם עמדו וראו
אבל בשמחת תורה כולנו רוקדים אם התורה. מה
החילוק ביניהם ואם בסוכות לא מרשים לכל העם להשתתף בהשמחה מה פתאום שבשמחת תורה
הכל מזומנים? אבל הן הן הדברים שבסוכות רק מי שיש בו דעה כדי להבין כל ענין השמחה
שבא אחרי העבודה של הימים נוראים יכול להשתתף בהשמחה. ולא הכל זוכה שיש בהם דעת
להבין יסוד הדברים. אבל שמיני עצרת הוא
שמחה שבא מההרגשה של המדות ואפי' מי שלא מבין כל הענין אבל מ"מ יכול להרגיש
השמחה. ולכן לא ניתנו מצות יתירות בשמיני
מלבד שמחה משום שזהו כל עבודת היום להרגיש השמחה שיש בעבודת הבורא. ולכן נהגו כל
ישראל לערוך הקפות בשמחת תורה שהעבודה הוא בהרגל שאפי' הכי תחתנוים של האדם יהיו
מושפעים מעבודת היום.
No comments:
Post a Comment