Soft Rebuke

The Malbim in Tehillim (8:2) says התוכחה הוא דרך וכוח בדברים. והיסור הוא ע"י יסורים, ואצל ה' לפעמים תהיה התוכחה גם כן ע"י יסורים, ואז בא להשיבו מרע בעתיד והיסור הוא על העבר, ורשמתי מקומותיהם ירמיה (י"ב י"ט). That is what it means הוכח תוכיח to give rebuke in a soft manner so that the message can be received.  The following is from the halacha yomit based upon the pesakim of  Rav Ovadyah. 

נאמר בספר משלי (פ"ט), "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ". ופירוש הדברים, כי מי שהוא מתלוצץ מדברי התורה, אין טעם להוכיחו כלל בשום ענין, שהרי מתוך התוכחה יצא קלקול גדול יותר, שידבר סרה במוכיח ובדבריו. מה שאין כן כאשר מוכיח אדם את חבירו שהוא חכם, הרי החכם יבין מיד כי חבירו אינו חורש עליו רעה, אלא אדרבא, את טובתו הוא דורש, ויקבל את דבריו בסבר פנים יפות.

ובלאו הכי אמרו בתנא דבי אליהו, כי במה שאמרה תורה הוכח תוכיח את "עמיתך", באה למעט התורה את מי שאינו בכלל "עמיתך". ומי הוא זה אשר אינו בכלל "עמיתך", אלה הליצנים, והכסילים והרשעים, שאין חיוב להוכיחם כלל. וכמו שנאמר גם משלי פכ"ג) "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ", שהכסיל מרוב כסילותו הוא עיקש בדעתו, ואינו מוכן לקבל את האמת ממי שאמרה, כי אין לו פתיחות כלל לשמוע את חבירו, ואינו פוקח עיניו לראות, אולי חבירו צודק יותר בדבריו. וכמה מגדולי הפוסקים כתבו בפירוש, שאדם מישראל שהוא רשע ממש, והולך בדרך רעה במזיד בשאט נפש, אין להוכיחו כלל, שאינו בכלל "עמית" שצותה התורה להוכיחו. וכן פסק המשנה ברורה (ר"ס תר"ח), ועוד. (עיין יביע אומר ח"ב או"ח סט"ו).

ומכח הדברים הנ"ל, מבואר כי אין טעם כלל לזעוק בקריאות כל שהן כלפי מחללי שבת בפרהסיא, הנוסעים במכוניתם בשבת, שהרי בקריאות "שבת! שבת!" כנגדם לא מתקיימת מצות תוכחה, אם מפני שאינם מבינים כלל את דברי הזועק, ואם מפני שחונכו בדרך לא טובה, ועל כן לא השכילו להבין את חומרת הדבר של חילול שבת. וכל שכן אם הם אנשים יודעי תורה, ואף על פי כן הם מרשיעים ונוסעים בשבת, שבודאי אין חיוב כלל להוכיחם. והרי זה כמבואר. וכן היה מרן זצ"ל מורה תמיד בשיעוריו, שאין לזעוק "שבעס!" "שבעס" על הנוסעים בשבת, כי הנוסע כלל לא מבין לרוחו של המוכיח, ואדרבא, תוולד שנאה בלבו למוכיחים. והיה מרן זצ"ל רגיל להביא בזה את דברי הגאון מהר"ש אלגאזי בספר מעולפת ספירים, שאין איסור להחניף לרשע כשבאים לקרבו לתורה, וכל שכן שאין למחות בו בחוזקה, שמהתוכחה יווצר רק ריחוק.

ומעשה היה שהלך מרן זצ"ל בדרך ביום השבת, והתלווה אליו אחד מבניו שליט"א, והנה עצר על ידם נהג אחד, ושאל, סליחה, איך מגיעים למקום פלוני? בנו של מרן שראה את חוצפתו של הנהג, ששואל שאלה כזו את הרב, רתח בלבו, והשיב: תמשיך ישר, ואז תפנה שמאלה, ושוב שמאלה, ואז תגיע ישר לגהינם! כששמע כך מרן זצ"ל, הקפיד על הדברים, ואמר לבנו, כך לא נכון להתנהג! יש להוכיח בצורה נעימה בדרכי נועם. ובספר אביר הרועים חלק שני הבאנו עוד מדברי מרן זצ"ל בזה, והנהגתו הטובה אשר נהג, שקירב אלפים מישראל לתורה הקדושה, והכל בדרכי נועם ובדברי אהבה.