Mirrer Mashgiach

The Mirrer Mashgiach about what happened in Meron, a number of those that passed were learning in the Mir. 

המשגיח הגאון הרב בנימין פינקל שליטא 

נחפשה דרכנו ונחקורה

דברים שנאמרו בישיבה הקד' בשעת חימום בהישמע דבר האסון

המצב זועק, לא צריך הרבה הקדמות, אני לא רוצה להגיד עכשיו עצות, אלא ללמוד עם הציבור יחד את הסוגיא.

יש מושג ללמוד סוגיא, תוס' מביאים וא"ת, לכאורה מה המקום לשאול וא"ת הרי כך כתוב ומה יש לשאול, אלא מה הפשט מתי מותר ומתי אסור לשאול, והענין הוא שאם אתה שואל שאלה מה הקב"ה רוצה ממני, מה עלי לעשות או שאתה רוצה להבין סוגיא זה בסדר, אבל חלילה אם אחד שואל שאלה שהוא לא מבין והוא בא בטרוניה, ה' ישמור, זה כבר נורא ואיום, כשאדם מקבל בתמימות מה שהקב"ה עושה אז אפשר להבין גם את הסוגיא מה מונח כאן מה רוצים מאיתנו אבל זה רק אחרי שמקבלים בלי הרהור את מה שהקב"ה עושה.אז עכשיו נדבר כמו שלומדים סוגיא כדי להבין מה קרה.

יש כאלו שאומרים שלא צריך להבין כלום, יש הנהגה מאת הקב"ה וזה מה שצריך לקבל בלי להבין, אבל אם אדם רוצה ללמוד הנהגה מה להתחזק ממה שקרה לכאורה יש מקום ללמוד ולהבין,רבי נחמן ליבוביץ שליט"א סיפר לי, שכשהם ישבו שבעה על אביו שלא היה זקן, גאון הדור רבי משה פיינשטיין זצ"ל הגיע לנחם ואמר להם, הקב"ה לא רצה שתדעו למה, ואתם רוצים לדעת, אבל בסתמא א"א להשוות למצב של טרגדיות, שצריך לדעת מה רוצים מאתנו ולהבין את הסוגיא.

הגאון ר' אברהם חיים פינקוס זצ"ל היה אדם גדול זקן ויושב בישיבה, אביו של הגאון הצדיק המפורסם רבי שמשון זצ"ל, ובאותו לילה שחור שרבי שמשון אשתו ובתו נהרגו, (זה היה ליל בדיקת חמץ מוקדם כמו השנה, וההלוויה הייתה בישיבת תורה אור), הוא הרעיד את הציבור בשעת ההלוויה ואמר, אני לומד סוגיא בגמ' ולפעמים אני לא מבין את הסוגיא, אז מי לא בסדר אני או הסוגיא, וודאי שהסוגיא היא סוגיא רק שאני יש לי בעיה שאני לא מבין, לא תמיד מבינים את הסוגיא, אבל הבעיה היא בנו ולא בסוגיא.

יש בלבול בציבור מצד אחד אנחנו יודעים שכ"מ שהקב"ה עושה זה טוב, ומצד שני צריך הרי להיזהר מסכנה, וכן ישנם שאומרים אל תעשה עכשיו שום חשבונות, עכשיו זה זמן לעשות תשובה, מאידך יש כאלה שאומרים שצריך לעשות טיפול מקצועי, הרי אנחנו יודעים שמלבד הקורבנות שנהרגו ה"י יש כמה קורבנות שהם פגועים בגוף ובנפש, אתמול הייתי בלוויה של ילד בכיתה ח' בהר נוף, ניגשו אלי שני אבות לילדים הם אמרו לי - הבן שלי חבר של הילד, לפני יומיים הוא שיחק איתם, ביקשו ממני לדבר אתם, אתם יודעים כמה פגועים יש מסביב, אז יש כאלו שאומרים שצריך טיפול מקצועי, וצריך לדעת שיש בזה גבול מסוים, ישנם אנשים שמחפשים אשם, מי אשם במה שהיה פה.

הנה בגמ' מובא ששלוחי מצווה אינם ניזקים (פסחים ח ב), ויש דעה לא בהליכתם ולא בחזרתם, (ועי"ש בגמ' שהיכן ששכיח הזיקא שאני, אבל מהיכן נדע מה זה שכיח היזק), והנה אם אדם רואה שליח מצוה שניזוק עליו לחשוב ולהתבונן שיש כאן תביעה, ומלבד זאת גם מותר לו לחפש פשט במה שקרה לשליח מצווה הזה, הרי את השאלה הזאת שואל האור החיים על יוסף הצדיק, איך הוא ניזוק הרי יעקב אבינו שלח אותו, והוא היה שליח מצווה, והאור החיים הק' וודאי לא שאל כטרוניה אלא בשביל להבין, ומסביר האור החיים שיעקב אבינו שלח את יוסף לשכם, ויוסף המשיך ללכת גם אחרי שכם, ויש עוד פרוש שבסוף יוסף היה מלך במצרים ואם אנחנו נסתכל על מכלול הדברים נראה שזה לא היה נזק, אלא ישועה.וכן יש לדעת שלפעמים אדם ניזוק תוכ"ד שליחות מצווה וקיבל שבר וכד' אבל יתכן שאם הוא לא היה עסוק במצווה הוא היה ניזוק בדבר חמור יותר, ורק בגלל שהתעסק במצווה הוא ניצל.

היו סיפורים של שליח מצווה שלא חזר לביתו, וההסבר במה שקרה הוא לא כדי שנבין מדוע הוא מת ואם לא נבין אז חלילה לא נסכים, אלא מה שה' עושה זה הכי טוב, אבל אפשר ללמוד את מה שקרה כמו שלומדים סוגיא, להבין מה זה אומר לגבנו.

היה פעם איזה אסון וחשבתי מסברא לומר ע"ז משהו ואח"כ אמרו בשם מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שזה גמ' מפורשת בשבת: וא''ר יוסי יהא חלקי ממתי בדרך מצוה, (שבת קיח ב) ומבאר המהרש"א: לא שייך בזה דשלוחי מצוה אינן נזוקין דהיינו ע"י עסק המצות לא היו נזוקין והכא מיירי בדרך מצוה במת בעת שעסק במצוה ולא ע"י עסק מצוה (מהרש"א שם). כלומר ר' יוסי בר חלפתא חברו של רשב"י ותלמיד ר"ע ביקש יהי חלקי ממתי בדרך מצווה, וודאי המצווה לא מזיקה, אלא ר' יוסי רצה שכשיבוא זמנו למות תהיה המיתה תוכ"ד מצווה.

ומסבירים המפרשים את ביאור תפילתו, כי הרי כשאדם מסתלק מהעולם הוא עובר כמה וכמה שלבים, הגר"א כותב שצריך לעבור במדבר בים וכו', ותראו בראשית חכמה כמה מדרגות שיש בזה, וכתוב שמי שמת בערב שבת אין לו חיבוט הקבר, אנו רואים שיש אופנים שאפשר לחסוך כמה עינויים לנשמה, ואם האדם מת בתוך מצווה, אזי המהלך שלו יהיה יותר קל.

אי אפשר לבטל הכל, וודאי שצריך לשמור את כל השמירות, הרי מצאנו בחז"ל: וא''ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי (ברכות נה א). וכן בגמ' בבמה מדליקים יש נידון למה יש מתים צעירים, ואומרת הגמ' שהיות ואחד הלך בגשר עם גוי ולא נזהר על חייו, עי"ש, יש דברים שצריך לעשות כדי להיזהר מסכנה, ומצד שני א"א להיות מונחים רק בזה, והרי בזה נסכם את כל האירוע הנורא, המפחיד והמזעזע.

קשה לומר לא להתייחס לכל הדברים האלה, אבל לא להישאר במחשבות הללו, היו פה דברים לא שיגרתים בהחלט, אתם וודאי זוכרים שבהלוויה של מרן הרב וואזנר זצ"ל נפטרו שני מלווים והעולם היה מזועזע, המספר הזה הוא מחריד בצורה מבהילה שא"א לתאר, ויש כאן תביעה שמימית אסור להתפס ולתלות בכמה נקודות ולהרגע, האסון לא נתפס, אבינו שבשמים רוצה שנפשפש במעשנו שנחפש ונתקן את דרכנו.

הגבול הוא דק בין אדם שרוצה לתקן וזה דבר טוב, או אחד שמחפש במה לתלות ולומר מקרה, שעל זה אומר הפסוק אם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, והרמב"ם מסביר מה זה קרי, שאדם אומר שמה שקרה זה היה מקרה.

ומלבד החובה לפשפש במעשינו בנוסף עלינו להיות נושאים בעול, אחרי כזאת מכה צריך לחזור בתשובה, וע"י נשיאה בעול והתבוננות במצבם של המשפחות האומללות, היתומים והאלמנות השבורים ורצוצים, זה יביא לתשובה יותר גדולה.

אנחנו צריכים להרגיש את ההרגשה של כל אלו שהיו קרובים למקום האסון והם ראו את כל מה שקרה הרי להם ייקח הרבה זמן עד שהם יחזרו לשגרת החיים, וכל מי שהיה רחוק יותר צריך לשאת בעול ולהרגיש את אותה ההרגשה. בתחילת הלילה שמענו שיש עשרה הרוגים ל"ע, ואח"כ היה יותר ויותר, ויש להיזהר לא להתמקד במספרים, אלא לזכור שכל אחד הוא עולם מלא ומסביב לכל אחד יש את משפחתו, מכריו וחבריו, וממילא כל מספר מוסיף ביגון הנורא שזה עוד ועוד עולמות.

חובה על כל אחד ואחד להתבונן כמה שהוא יכול, אברכים יכולים לחשוב על אבא ששלח את בנו לא"י והוא לא חוזר, ישנה אמא אחת שהייתה שבורה רצוצה והמומה מכך שלא מצאו את בנה כמה שעות, וגם אחרי שגילו שהילד חי היא לא נרגעה, אומרים לה שהוא חי אבל היא לא נרגעת, נדמיין לעצמנו איך נראית אשה צעירה לפני לידה שבעלה יצא למירון ולא חוזר, א"א לעכל את זה, איך מרגישה הכלה שהחתן שלה כבר לא יחזור, זה לא נתפס, כמה ילדים איבדו את האבא.

צריך לדעת שהקב"ה מלא רחמים, אב הרחמן, ואמנם חובה להיות נושא בעול אבל חלילה לא ליפול לדיכאון או משבר, וכ"ש לא להיכנס לטרוניה כלפי מעלה ח"ו, חלילה חלילה מלהרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

למדנו שמשה רבנו אמר, ה' למה הרעתה לעם הזה, ומשה אמר את זה לטובת כלל ישראל, שלא רצה שירע מצבם, ואנחנו רואים שהקב"ה אמר חבל על דאבדין, איפה האבות שלא הרהרו על מדותי, אבל מצד שני הוא היה רועה ישראל, ואם לא היה אכפת לו מבני ישראל הוא לא היה יכול להיות רועה ישראל, והביטוי שמשה אמר למה הרעתה, זה היה ביטוי דק, וע"ז נגזר עליו שלא יכנס לארץ.

(לשאול למה, זה דבר נורא, אבל מצד שני כתוב למה ה' תעמוד מרחוק, ושם זה על כבוד שמים שלא יתחלל שמו ית', ובזה כן צריך לשאול למה).

יש עוד ענין, שאין לומר מה לי לשאת בעול הרי הקב"ה עושה רק טוב ומה יש לנו להצטער, אחד שאל אותי למה להתפלל על חולים הרי הקב"ה עושה הכל לטובה ולא צריך להתפלל רפאנו וכו' אבל הפשט הוא שהקב"ה רוצה שנתפלל איליו, ושנרגיש את חברנו, תראו איזה עבודה קשה שיש לנו, הקב"ה רוצה שתדע שמה שהוא עושה זה טוב, ואם המצב הוא לא טוב הרי זה בגלל שהעוונות גרמו, צריך לדעת שאם הייתי מתפלל יותר טוב הייתי יכול לחסוך מעצמי.

נסכם, קודם כל להיות לב נאמן וטהור להקב"ה דבר שני עלינו להאשים רק את עצמנו.מי אני שיגיד מה לעשות אבל רק לתת עצה, יש אנשים שבטוחים מה צריך לתקן, כל אחד במה שהוא עוסק הוא אומר שזו הסיבה וזה מה שצריך לתקן, אנחנו לא יודעים בגלל מה קרה מה שקרה, רק גדול בישראל יכול להגיד.

מרן רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה להתחזק בתפילה, ויש בזה שני ענינים, עצם הענין של חיזוק בתפילה וכן להתפלל על כל אותם משפחות שהקב"ה יחוס וירחם עליהם וישלח להם נחמה, ושיהיה להם כח לשרוד את התקופה הקשה הזאת, מרן ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ זצ"ל הגיע פעם לנחם אצל משפחה שהיה להם אסון נורא והוא ישב שם בבכי ואמר להם, אני לא יכול לנחם אותכם אבל המקום ינחם אתכם, רק הקב"ה יכול לנחם את כל אותן משפחות.

מרן הרב אלישיב זצ"ל הגיע לנחם במקום שהיו בו כמה אסונות ל"ע, שאלו אותו שם מה צריך לתקן, הרב אלישיב אמר, כל אחד יתקן מה שהוא חושב שצריך לתקן, ומה שברור שאסור לנו לשכוח ולחזור לשגרה, וצריך להתפלל לרבש"ע שיפתח לנו את העיניים שנדע על מה אנחנו צריכים תיקון.

ברוך ה' שיש פה בישיבה עמלי תורה, שוודאי שבשמים מתחשבים בזה, וכל תוספת תפילה ותיקון במה שמרגישים שצריך תיקון זה מועיל, אפשר לשבת עם האשת חיל ולדון יחד מה אפשר לתקן, לא להגיד לה מוסר אלא כמו שדיברנו שמאוד חשוב להגיד פרק תהילים בבית על הצרות של כלל ישראל, ואפשר גם עם הילדים, לא להכביד עליהם אבל לדוגמא בערב שבת להגיד איתם פרק בשביל הצרות של כלל ישראל ולומר להם באו נבקש מהקב"ה שהוא אב הרחמן ורוצה את התפילות שלנו, ולא להפחיד אותם אלא לבקש.

וכך אפשר לעשות חיזוקים כ"א בביתו וודאי שזה מועיל, יש הרבה הצעות שאפשר לתת אבל זה שלב שני השלב הראשון הוא לצאת משגרת החיים, נחפשה דרכנו ונחקרה ונשובה אליך.

לא לשכוח להתפלל בבית שהקב"ה ייתן כח למשפחות לשרוד את הצער הגדול שלהם, לחולים שיתרפאו לאבלים שיתנחמו, ושיהיה לכולם כח לשרוד את המצב, רואים אנשים שעוברים תקופות קשות והם יוצאים מזה עם חיזוק בתחיית המתים ובאמונה.

דברים אלו הם על קצה המזלג, אנחנו מבקשים מהקב"ה קל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא, הראנו ה' חסדיך שנראה את החסדים בגלוי, ושנזכה במהרה לגאולה, וחלילה אם לא שעד הגאולה יהיה יותר רחמים, ושנזכה לעבוד את ה' ולעשות נח"ר בשמחה ובטוב לבב.