Tzitzis: Stamp Of Slavery

The Rambam Krias Shema 1:2 says  : שמע והיה אם שמוע ויאמר ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן.  It sounds from this Rambam that the mitzvah of krias shema is to read all 3 parshiot.  We understand the first two parshiot it says בשכבך ובקומך, but how do we know that the third parsha of ויאמר is included in the mitzvah? 

The Rambam doesn’t count the mitzvah of remembering יציאת מצרים as a mitzvah.  The question is why not?  Rav Chayim suggested that the Rambam holds its part of the mitzvah of the קבלת עול מלכות שמים in krias shema.  The Gemorah in Rosh Hashana 32: understands that the words אני ה' אלוקיכם refer to the malchut of Hashem.  We see that this parsha includes accepting the מלכות שמים.  Therefore, the Rambam holds remembering יציאת מצרים isn’t an independent mitzvah; its part of the mitzvah of krias shema.  Therefore, the Rambam understands that the parsha of ויאמר is also part of the mitzvah of krias shema (Reshimot Shiurim Berachos 12b.)  We still need to understand that we see the קבלת עול at the end of the parsha, but how does the main theme of ציצית reflect this idea?

The Or Hachaim says: והיה לכם לציצית – אין ידוע מכוון מאמר זה שיהיה לציצית, ולדברי התוספות שכתבו במסכת מנחות דף מ״ג בדברי רבי מאיר שאמר שם וזה לשונו גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת, משל למלך שאמר לב׳ עבדיו לאחד אמר הביא לי חותם של טיט ולאחד אמר הביא לי חותם של זהב ופשעו שניהם ולא הביאו איזה מהם עונשו מרובה וכו׳, כתבו התוספות מה שמדמה חותם של טיט לציצית שכך עושים לעבדים והציצית מעיד על ישראל שהם עבדי ה׳ כדאיתא במסכת שבת (נז:) כבלא דעבדא תנן עד כאן, ירצה במאמר והיה לכם לציצית לצד שהם עבדים לה׳ והעבד עושה כבלא יהיה לכם סימן זה לכבלא דעבדא.
ואמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ פירוש כשיביטו בסימן עבדותם יתנו לב שאינם בני חורין לעשות כחפצם במאכלם במלבושם בדיבורם ובכל מעשיהם כעבד שאימת רבו עליו ולעמוד בשעה שהאדון מצוה לעמוד ולעשות כל מלאכות אשר צוה ה׳ לעשות. 

The Ketav V'kabbalah adds: ומזה יתבאר לנו לשון. להתעטף בציצית. שתקנו לנו מתקני הברכות אף שאין צריכה עטיפה באמת, כמו שהעיר ב״י באו״ח סי׳ ח׳, ואפילו בטלית קטן שאין בו עטוף, עיקר נוסח הברכה להתעטף בציצית, וכל מה שאמרו בזה אין הדעת מתישבת בו, למה שנו מתקני הברכות ממה שכתוב בתורה בפרשת ציצית לשון כסוי אל לשון עטיפה, אמנם לפי המבואר לכוונה הפנימית תקנו לשון מתעטף, לבאר בו התכלית האמתי המכוון במצות ציצית, כי מצינו לשון עטיפה על ההכנעה, כי אחר שאמר (ישעיהו נ״ז) שהוא ית׳ שוכן את דכה ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולב נדכאים אמר, כי רוח מלפני יעטוף, שפירושו כשרוח האדם נעטפת ונכנע לפני כמ״ש רש״י שם, ולכן ישמשו הכתובים לשון עטוף גם על השרוי בצער, כמו בהתעטף עלי רוחי (תהלים קמ״ב), כי האדם בצערו הוא נכנע ודעתו כפופה בו כאלו מעוטף קצת הגוף בקצתו, ורוחו בקרבו גם הוא כאלו מתעטף וכפוף עד שאין לו מקום להתרחב, ולזה בחרו מתקני הברכות לשון להתעטף, שכולל שתי ענינים, כסוי הגוף, כמו ועמקים יעטפו בר (תהלים ס״ה), שמכוסים בתבואה שתרגומו ומישריא יתחפון עבורא, וכלל ג״כ הכנעת האדם בקרבו כעבד לפני אדון כל הארץ.

The tzitzis themselves are the greatest reflection of one's עבדות to Hashem.