כתוב בסוף הפרשה (כה:נה) כי לי בני ישראל
עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.
צריך להבין כפל הלשון כי לי בנ"י עבדים ועוד הפעם עבדי הם, מה מוסיף עבדי
הם על המלים של כי לי בנ"י עבדים?
בפרשה של שמיטה כ' וכי תאמרו מה
נאכל בשנה השביעית. לפי כמה מפרשים השאלה
על שנת היובל (עיין רמב"ן, אבן עזרא וכו') אבל רש"י למד השאלה על שנת
השמיטה. וידוע מר' צדוק שכל דבר שנכתב
בתורה יש בו נקודת אמת ומהו נקודת האמת בהשאלה של מה נאכל?
ויש לומר הביאור
בכפל הלשון מרומז בהמילים בהמשך הפסוק אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. וביאור הענין שידוע קושיות תוס' למה הוצטרך הקב"ה
לכוף את כלל ישראל בקבלת התורה אי כבר אמרו נעשה ונשמע? ויש להקדם דברי הבית הלוי שמתן תורה לא היה רק
קבלת מצות אלא קבלת עבדות, קבלת עול מלכות שמים.
ולפ"ז י"ל (וכעין זה במהר"ל,) שיש מעלה ע"י כפייה לעבדות
ממי שמי שמקבל מרצון עצמו. מי שמקבל עבדות
מרצונו, שמוכר עצמו לעבדות עדיין נשאר משהו של מהות עצמו משום שהוא בחר בהעבדות. הוא נעשה עבד ובטל למישהו אסל כ"ז בא רק ע"י
רצונו. רק מי שבע"כ נכנס לעבדות אז בטל
לגמרי כל הישות והרגשים של אני שלו שאז חסר לו כל רצון עצמו. זהו כפל הלשון בפסוק, כי לי בנ"י עבדים
היינו שכלל ישראל בחרו להיות עבדים של הקב"ה, ובנוסיף לזה עבדי הם, בע"כ
אני עשיתי אותם עבדים כשהוצאתי אותם מארץ מצרים היינו במתן תורה שכפה עליהם הר
כגיגית (עפ"י אוה"ח, מאמר רני ושמחי פ' בהעלותך תשכ"ז הערה 27 וסוגיות
בחסידות של ר' יואל קאהן מאמר נעשה ונשמע.)
וי"ל שכעין
זה מרומז בשמיטה ויובל. שמיטה הוא שנת
השביעית, תכלית הטבע. האדם מבטל הסדר הרגיל
של עבודת הקרקע לציווי של הקב"ה. אבל
זה ביטול של סדר השתלשלות והאדם מבטל עצמו ויש מקום לשאלות. אבל יש דרגה ג"כ למעלה מזו והיינו ביובל שזהו
ביטול למעלה מהשתלשלות שאז לא נשאר משהו מעצמיות של האדם ואין שום מקום שהוא ישאל
שאלות. וזהו הטעם שכתבה התורה את השאלה
לרמז לנו שאפי' בביטול לגמרי אבל אם זה רק איש שמבטל עצמו ולא שאין שום איש, עדיין
יש כסרון בהביטול שלו.
No comments:
Post a Comment