רש"י מפרש כ' בריש פרשתנו דבר אל כל עדת ישראל משום שפרשה זו נאמרה בהקהל לפי שרוב גופי תורה תלויין בה הבעלי מוסר מעוררין שלמידין מכאן שאין פירוש של קדושה פירוד מבני אדם להיות סגור ומסוגרת אלא להיות מעורב אם הבריות. למה קדושה שייך רק במי ששייך להכלל
ידוע הסיפור אם הלל (שבת לא) שאמר לגר מה דעלך סני, לחברך לא תעבד והוא יסוד כל התורה כולה והשאר פירוש בעלמא הוא. ובירושלמי (נדרים ט:ד) מבואר שאמר לו היסוד הוא ואהבת לרעך כמוך. והכל שואלין תינח מצות שבין אדם לחבירו אבל איך זה יסוד של כל המצות שבין אדם למקום? וי"ל ביאור הדברים הוא שמהות המימרא של ואהבת לרעך היינו ביטול האגו, ביטול היש של האוהב. מי שאין לו מקום בלבו לאהוב איש אחר א"א לו לאהוב הקב"ה. רק מי שמוכן לאהוב איש אחר ואינו מלא באהבת עצמו יש לו היכולת לאהוב את הקב"ה. מי שפרוש מן העולם אולי אינו בגלל אהבה להקב"ה אלא לטובת עצמו שהוא רוצה להיות קדוש לטובת עצמו ולעלות במדרגות להקב"ה. האבן הבוחן לדעת אם האדם הוא קדוש לאלוקיו או קדוש לעצמו הוא אם האדם מוכן לתת לאחרים. מי שמקיים ואהבת לרעך יודע שהוא קדוש לאלוקיו.
No comments:
Post a Comment