A Shofar Day

The Rambam Teshuva (3:4) אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם.  Rav Chayim Kamil cites Rav Yechezkel Abramsky that the source of the Rambam is the possuk יום תרועה יהיה לכם.  The Torah doesn't say תריעו ביום זה which would mean to blow the shofar on the day but rather יום תרועה יהיה לכם, meaning the entire day should carry the feeling of the תרועה.  From here we see there is a message to the shofar which must be felt throughout the entirety of the day.  The Rambam says that message is the message of awakening from one's slumber. The Netziv says a similar idea on the possuk of זכרון תרועה (Emor 23:24) עוד יש להבין הא דכתיב כאן זכרון תרועה ובאמת המצוה להריע בפועל כמו שכתוב בפ׳ מוספין יום תרועה. וא״כ מהו זכרון. עוד יש להבין מה זה פי׳ הכתוב תרועה והלא אין תרועה בלי תקיעה. אלא כ״ז רמז על ענין קדושת היום ומוראו. והנה בפ׳ בהעלתך כתיב וביום שמחתכם וגו׳ ותקעתם וגו׳ וכי תבאו מלחמה וגו׳ והרעתם וגו׳ והקבלה ידועה שאין תקיעה בלי תרועה ואין תרועה בלי תקיעה לפניה ולאחריה. אלא המקרא מרמז עיקר תכלית המצוה. דביום שמחה התכלית הוא התקיעה שהוא לשמחה. והתרועה בא לצרוף ובא להזכיר ולהתעורר לשמור עצמו שלא יהא אחרית שמחה תוגה כדאי׳ שלהי קידושין סקבא דשתא ריגלא. משא״כ ביום רעה של המלחמה וכדומה עיקרו התרועה והתקיעה באה עמו לצירוף שלא יתייאש מן התקוה והגאולה. ומעתה דכתיב בר״ה יום תרועה למדנו דראוי להתעורר בו התעוררות תרועה שהוא יום הדין ולא תרועה בלבד אלא זכרון תרועה שיהא נזכר שהוא יום תרועה.  The blowing of the shofar is not just a mitzvah to be done on Rosh Hashana but defines the day of Rosh Hashana as a day of truah, a day of self awakening. 

The Gemarah Rosh Hahashana  (28a-b) says  שְׁלַחוּ לֵיהּ לַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: כְּפָאוֹ וְאָכַל מַצָּה — יָצָא. כְּפָאוֹ מַאן? אִילֵימָא כְּפָאוֹ שֵׁד, וְהָתַנְיָא: עִתִּים חָלִים עִתִּים שׁוֹטֶה, כְּשֶׁהוּא חָלִים — הֲרֵי הוּא כְּפִקֵּחַ לְכׇל דְּבָרָיו, כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה — הֲרֵי הוּא כְּשׁוֹטֶה לְכׇל דְּבָרָיו! אָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁכְּפָאוּהוּ פָּרְסִיִּים. אָמַר רָבָא, זֹאת אוֹמֶרֶת: הַתּוֹקֵעַ לָשִׁיר — יָצָא. פְּשִׁיטָא, הַיְינוּ הָךְ! מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם, אֱכוֹל מַצָּה אָמַר רַחֲמָנָא — וְהָא אֲכַל, אֲבָל הָכָא, ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״ כְּתִיב, וְהַאי מִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא הוּא — קָא מַשְׁמַע לַן.  Rashi explains the difference between matzah and shofar is that eating matzah is an action one gets pleasure from and we find that even a מתעסק is obligated for that, so I could have argued that one is yotzei when eating matzah under duress but blowing shofar without kavanah may not work, קמ"ל that mitzvot don't need kavanah.  

The Rambam Shofar (2:4) rules that הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ even though he rules if one eats matzah under duress he has fulfilled his obligation (Matzah 6:3.)  How do these two rulings not contradict each other?  The Kesef Mishne evokes the sevarah that Rashi said.  Only when it comes to matzah where one gets physical benefit is kavana not required but for shofar kavana is needed to fulfill the mitzvah.  The Netziv says that the girsa we have in the Gemarah indicates a different sevarah.  The Gemarah says the difference is that in regard to shofar it says זכרון תרועה, in other words the Gemarah is saying that the point of shofar is to awaken a person, as the Rambam describes, and therefore I might say that kavanah is meakav in the mitzvah.  The Rambam is ruling that only regarding the shofar because of the fact that the shofar contains a kavanah which defines the day does one need kavanah for the mitzvh even though normally he holds that one can fulfill a mitzvah without kavanah.  A shofar without kavana maybe a maaseh mitzvah but it lacks the component of arousing one from their lumber.

Lock It In

Why are the last two mitzvot in the Torah that of writing the Torah and the mitzvah of hakhal?  Why is hakhal done specifically on Sukkot in the year after shemitah?  

The Torah refers to this time a במועד שנת השמיטה because it is after a year of not working the land that one can see that it was a shemitah year (Netziv.)  That is not only true in the sense of the lack of growth of the field but in the growth of the person.  After such a year of spiritual growth, the Torah says to lock it those gains and extend them into the next shemitah cycle.  Says the Oznaim L'Torah, that is why hakhal is done on Sukkot because Sukkot is חג האסיף, the time to reap the harvest of the spiritual gains of the previous year.  What is the message of hakhal that one takes to lead into the next shemitah cycle?  The message is ליראה את ה, as the Rambam Chagigah (3:6) describes the event as a reenactment of maamad Har Sinai.  It is the yira experienced through that maamad which carries one back into everyday life to remain steadfast in serving Hashem.  

The two final mitzvot are a message to Klal Yisrael as they are about to leave the Midbar to take the gains and the years of spiritual growth that they experienced and take that "Sinai effect" and bring it with them into Eretz Yisrael.  There were two aspects to the "Sinai existence" in the Midbar.  There was the learning of Torah and that is expressed through the mitzvah of writing a Sefer Torah and the aspect of yiras Hashem through seeing Hashem's miracles on a daily basis.  That idea is reflected through the mitzvah of hakhal.  That is why these two mitzvot are given right before entering Eretz Yisrael.  The mitzvot are a way of tapping into the spiritual gains of the Midbar to assist in the transfer to living a worldly existence of Eretz Yisrael (see Likutay Sichos volume 34.)    

Why does it need to tell us אתם נצבים היום כולכם if we already know everyone is gathered from the end of the previous parsha, וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל?  These are two types of gatherings for two different purposes.  At the end of Ki Savo, everyone is reminded to keep the Torah, וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת⁠־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם.  It is a gathering about the experience of Torah and mitzvot.  In the beginning of Nitzavim, the Torah stresses טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך just as it does by hakhal for this gathering is to form a bris with Hahem.  Everyone is present to enter the bris regardless of level.  This is the yirah aspect.  To experience the presence of Hashem even beyond the boundaries of Torah and mtizvot.  That is a message everyone, even children must experience.        

Grow Holiness

Berashis Rabbah (1:4) רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.  Why is bikkurim a zechut to create the world?   The Sifrei says והיה כי תבוא אל הארץ . עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.  The Achronim ask that bikkurim only applies after the land is settled so how can it be a zechut to merit Eretz Yisrael?  Furthermore, what does bikkurim have to do with getting Eretz Yisrael?  

The possuk in last week's parsha (24:5) says כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח.  The Baal HaTurim points out that the last letters of  נקי יהיה לביתו שנה spell out the name of Hashem. The baaleh remez say this is a hint to the idea that the first year of something should be designated completely for Hashem.  In other words, at the very onset of something new, when one is exited and most interested, that should be used to give it over to Hashem to show that the whole project is for Hashem.  That is the lesson of the bikkurim.  The first fruits, when the farmer is exited to see the fruits of his labor, that should be given to Hashem to indicate the entire harvest is to be used to do good things.  As the Toldot Yaakov Yosef puts it, ובדרך פרט, ראשית פרי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, כי פרי אדמתך כולל הכל, כמ"ש (קהלת ג, כ) הכל הי' מן העפר, וכן דרשו חז"ל (עי' בר"ר ח, א) תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א, כד) זה נפשו של אדם הראשון, יעו"ש, ומכל דבר תקח ראשית לה' אלהיך.  וכן בכל דבר בכל חושי אדם יהי' ראשית לה', הן בדיבור, תינוק המתחיל לדבר ילמדו תחלה לשון הקודש (דברים לג, ד) תורה צוה לנו (סוכה מב.). הן במעשה יום ביומו יהי' ראשית פרי האדם שילך לבית הכנסת קודם שיעסוק בעסקיו, והוא תועלת גדול לכמה דברים, שיוכל להתפלל בכוונה בלי מחשבה זרה וכיוצא בזה, מלבד מה שיצליח בעסקיו. וכן בשאר חושי האדם בראי' ובשמיעה ובהילוך ובמישוש, ישמע חכם ויוסיף לקח. גם במאכל [ו]משתה, ראשית ומובחר יתן לעני הגון, וכיוצא בכל דבר ודבר ימצא שיהי' ראשית לה', וזהו נקרא ביכורים.  

This is the intent of the Sifrei that שבשכרה תכנס לארץ.  In the merit of internalizing the message of the bikkurim that even one's mundane activities should be designated for Hashem Klal Yisrael will merit to enter Eretz Yisrael.  The advantage of E.Y. over the midbar was that the land is infused with kedusha and through keeping the mitzvot of the land Klal Yisrael tap into the kedusha of the land.  The ארץ, in one's דרך ארץ, to find kedusha in that is the message of bikkurim. 

This is what the Midrash mean the world was created for bikkurim.  The world was created שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.  In ones general activities that would seem to be devoid of kedusha, that is where one must bring the light of kedusha into it.  ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך.  Says the אזנים לתורה, 

It is the work one does that one does in the field, all the sweat in the field becomes elevated when one brings bikkurim.  When one's physical labor is used for bikkurim, when one takes the fruits of one's labors and uses that for kedusha it is making a דירה בתחתונים (based upon Nesivos Shalom.) 

No Middot

על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך.  

Daas Chachma Umussar volume 1 pg. 82

Emes L'Yaakov:

When To Divorce

Rav Yaakov Kamenetsky:

Don't Let Him Have It

מִֽי⁠־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת⁠־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן⁠־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ

Why is the Torah concerned specifically with these three people dying in battle?  The Ramban: וצוה על השלשה האלה לשוב, כי לבו על ביתו וכרמו ועל אשתו וינוס.  The Even Ezra adds והטעם: כי לבו וכל תאוותיו לחנוך ביתו, והנה לבו לביתו ולא למלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים.  The concern is that these people will be thinking about their new things and will therefore weaken the battle effort which lead to a detriment to everyone involved in the battle.  

However, why does the Torah add וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ, what difference does it make?  Rashi says ואיש אחר יחנכנו – ודבר של עגומתא נפש הוא זה.  What is the explanation of this though, why is it a greater agmas nefesh for one to die and have someone else take over their new house more than if one owned it for years?  

Because of this question the Abarbanel learns the agmas nefesh is that the owner will not be able to keep the mitzvah associated with a new house of a maakeh, a vineyard of arlah and revai and a wife of having children, in his words: אבל ענין זה כלו נאמר על האיש שהתחיל בדבר שיש מצוה בתכליתו ובהשלמתו והיו מאוייו וחפצו להגיע הדבר ההוא אל תכליתו מפני קיום המצוה ועבודת האלדים אשר בו. ולכן זכר מי האיש אשר בנה בית שיהיה בו ענין המצוה שזכר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. וזכר נטע כרם ולא חללו. מפני המצוה שהיה בזה (פרשת קדשים) בשנה הרביעית לפדות אותו או לחללו בדמים ולהעלותם לירושלם ולאכלם שם. וזכר אשר ארש אשה ולא לקחה. שהיה מצוה לקתת אשה ולעסוק בפריה ורביה.

The Ricanti: מי האיש אשר בנה בית וגו'. ומי האיש אשר נטע כרם וגו'. ומי האיש אשר אירש אשה וגו'. דע כי אלו השלשה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים ומדת הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה.  The Ricanti explains the Torah is worried that these people will die because they have reached a new level in their life.  Having a new house, a new vineyard, a new wife is a new stage, another milestone in one's life and when one reaches such a plateau it is a time of dinim where the evil forces try to knock one back down.  He says that is why the sins in the desert usually occurred after a new level was achieved as he continues to enumerate in his piece.  It is a such a time that one is mot susceptible and the Torah says such people should return. 

In light of this we can maybe understand that is the great agmas nefesh.  The lack of being able to convert this new energy into anything, the fact that it should have to be given over to someone else, is a greater tragedy that one who already tapped into the energy of this stage of life.  The fact that one person was prepared to embark on another leg of his journey and life and that is instead given over to someone else is the tragedy

Appreciate The Little Things

The Gemarah Berachot (48b) הטוב והמטיב' ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, 'הטוב' - שלא הסריחו, 'והמטיב' - שניתנו לקבורה.  Why is this incorporated as part of benching, what does it have to do with benching?  

The Gemarah Berachot (20b) דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה.  Why is specifically this chumra that causes Hashem to be נושא פנים?  

The idea is that benching is showing hakarat hatov to Hashem for giving us our sustenance.  According to the Torah level we are only obligated to give thank when we feel totally satiated.  The Chachamim tell us though to bench even when we are not totally satiated to show that we are thankful to Hashem for everything He gives us.  Since one is recognizing that even the smallest amount of food is a gift from Hashem, therefore mirroring that Hashem will shower blessing upon the person (see Kol Ram.) 

It is for this reason Chazal put הטוב והמטיב in benching.  For it is appropriate to show hakarat hatov for even the small level of comfort that those that were killed were able to be buried in the place where we show hakarat hatov for even the smallest amount of sustenance; in benching.  The Meshech Chachma points out this was not only a one time chesed but was symbolic that even when times throughout Jewish history are very bleak the chesed of Hashem till shines through to ensure us He is still there with us.