A Shofar Day

The Rambam Teshuva (3:4) אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם.  Rav Chayim Kamil cites Rav Yechezkel Abramsky that the source of the Rambam is the possuk יום תרועה יהיה לכם.  The Torah doesn't say תריעו ביום זה which would mean to blow the shofar on the day but rather יום תרועה יהיה לכם, meaning the entire day should carry the feeling of the תרועה.  From here we see there is a message to the shofar which must be felt throughout the entirety of the day.  The Rambam says that message is the message of awakening from one's slumber. The Netziv says a similar idea on the possuk of זכרון תרועה (Emor 23:24) עוד יש להבין הא דכתיב כאן זכרון תרועה ובאמת המצוה להריע בפועל כמו שכתוב בפ׳ מוספין יום תרועה. וא״כ מהו זכרון. עוד יש להבין מה זה פי׳ הכתוב תרועה והלא אין תרועה בלי תקיעה. אלא כ״ז רמז על ענין קדושת היום ומוראו. והנה בפ׳ בהעלתך כתיב וביום שמחתכם וגו׳ ותקעתם וגו׳ וכי תבאו מלחמה וגו׳ והרעתם וגו׳ והקבלה ידועה שאין תקיעה בלי תרועה ואין תרועה בלי תקיעה לפניה ולאחריה. אלא המקרא מרמז עיקר תכלית המצוה. דביום שמחה התכלית הוא התקיעה שהוא לשמחה. והתרועה בא לצרוף ובא להזכיר ולהתעורר לשמור עצמו שלא יהא אחרית שמחה תוגה כדאי׳ שלהי קידושין סקבא דשתא ריגלא. משא״כ ביום רעה של המלחמה וכדומה עיקרו התרועה והתקיעה באה עמו לצירוף שלא יתייאש מן התקוה והגאולה. ומעתה דכתיב בר״ה יום תרועה למדנו דראוי להתעורר בו התעוררות תרועה שהוא יום הדין ולא תרועה בלבד אלא זכרון תרועה שיהא נזכר שהוא יום תרועה.  The blowing of the shofar is not just a mitzvah to be done on Rosh Hashana but defines the day of Rosh Hashana as a day of truah, a day of self awakening. 

The Gemarah Rosh Hahashana  (28a-b) says  שְׁלַחוּ לֵיהּ לַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: כְּפָאוֹ וְאָכַל מַצָּה — יָצָא. כְּפָאוֹ מַאן? אִילֵימָא כְּפָאוֹ שֵׁד, וְהָתַנְיָא: עִתִּים חָלִים עִתִּים שׁוֹטֶה, כְּשֶׁהוּא חָלִים — הֲרֵי הוּא כְּפִקֵּחַ לְכׇל דְּבָרָיו, כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה — הֲרֵי הוּא כְּשׁוֹטֶה לְכׇל דְּבָרָיו! אָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁכְּפָאוּהוּ פָּרְסִיִּים. אָמַר רָבָא, זֹאת אוֹמֶרֶת: הַתּוֹקֵעַ לָשִׁיר — יָצָא. פְּשִׁיטָא, הַיְינוּ הָךְ! מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם, אֱכוֹל מַצָּה אָמַר רַחֲמָנָא — וְהָא אֲכַל, אֲבָל הָכָא, ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״ כְּתִיב, וְהַאי מִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא הוּא — קָא מַשְׁמַע לַן.  Rashi explains the difference between matzah and shofar is that eating matzah is an action one gets pleasure from and we find that even a מתעסק is obligated for that, so I could have argued that one is yotzei when eating matzah under duress but blowing shofar without kavanah may not work, קמ"ל that mitzvot don't need kavanah.  

The Rambam Shofar (2:4) rules that הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ even though he rules if one eats matzah under duress he has fulfilled his obligation (Matzah 6:3.)  How do these two rulings not contradict each other?  The Kesef Mishne evokes the sevarah that Rashi said.  Only when it comes to matzah where one gets physical benefit is kavana not required but for shofar kavana is needed to fulfill the mitzvah.  The Netziv says that the girsa we have in the Gemarah indicates a different sevarah.  The Gemarah says the difference is that in regard to shofar it says זכרון תרועה, in other words the Gemarah is saying that the point of shofar is to awaken a person, as the Rambam describes, and therefore I might say that kavanah is meakav in the mitzvah.  The Rambam is ruling that only regarding the shofar because of the fact that the shofar contains a kavanah which defines the day does one need kavanah for the mitzvh even though normally he holds that one can fulfill a mitzvah without kavanah.  A shofar without kavana maybe a maaseh mitzvah but it lacks the component of arousing one from their lumber.