No Middot

על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך.  

Daas Chachma Umussar volume 1 pg. 82

Emes L'Yaakov:

When To Divorce

Rav Yaakov Kamenetsky:

Don't Let Him Have It

מִֽי⁠־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת⁠־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן⁠־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ

Why is the Torah concerned specifically with these three people dying in battle?  The Ramban: וצוה על השלשה האלה לשוב, כי לבו על ביתו וכרמו ועל אשתו וינוס.  The Even Ezra adds והטעם: כי לבו וכל תאוותיו לחנוך ביתו, והנה לבו לביתו ולא למלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים.  The concern is that these people will be thinking about their new things and will therefore weaken the battle effort which lead to a detriment to everyone involved in the battle.  

However, why does the Torah add וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ, what difference does it make?  Rashi says ואיש אחר יחנכנו – ודבר של עגומתא נפש הוא זה.  What is the explanation of this though, why is it a greater agmas nefesh for one to die and have someone else take over their new house more than if one owned it for years?  

Because of this question the Abarbanel learns the agmas nefesh is that the owner will not be able to keep the mitzvah associated with a new house of a maakeh, a vineyard of arlah and revai and a wife of having children, in his words: אבל ענין זה כלו נאמר על האיש שהתחיל בדבר שיש מצוה בתכליתו ובהשלמתו והיו מאוייו וחפצו להגיע הדבר ההוא אל תכליתו מפני קיום המצוה ועבודת האלדים אשר בו. ולכן זכר מי האיש אשר בנה בית שיהיה בו ענין המצוה שזכר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. וזכר נטע כרם ולא חללו. מפני המצוה שהיה בזה (פרשת קדשים) בשנה הרביעית לפדות אותו או לחללו בדמים ולהעלותם לירושלם ולאכלם שם. וזכר אשר ארש אשה ולא לקחה. שהיה מצוה לקתת אשה ולעסוק בפריה ורביה.

The Ricanti: מי האיש אשר בנה בית וגו'. ומי האיש אשר נטע כרם וגו'. ומי האיש אשר אירש אשה וגו'. דע כי אלו השלשה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים ומדת הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה.  The Ricanti explains the Torah is worried that these people will die because they have reached a new level in their life.  Having a new house, a new vineyard, a new wife is a new stage, another milestone in one's life and when one reaches such a plateau it is a time of dinim where the evil forces try to knock one back down.  He says that is why the sins in the desert usually occurred after a new level was achieved as he continues to enumerate in his piece.  It is a such a time that one is mot susceptible and the Torah says such people should return. 

In light of this we can maybe understand that is the great agmas nefesh.  The lack of being able to convert this new energy into anything, the fact that it should have to be given over to someone else, is a greater tragedy that one who already tapped into the energy of this stage of life.  The fact that one person was prepared to embark on another leg of his journey and life and that is instead given over to someone else is the tragedy

Appreciate The Little Things

The Gemarah Berachot (48b) הטוב והמטיב' ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, 'הטוב' - שלא הסריחו, 'והמטיב' - שניתנו לקבורה.  Why is this incorporated as part of benching, what does it have to do with benching?  

The Gemarah Berachot (20b) דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה.  Why is specifically this chumra that causes Hashem to be נושא פנים?  

The idea is that benching is showing hakarat hatov to Hashem for giving us our sustenance.  According to the Torah level we are only obligated to give thank when we feel totally satiated.  The Chachamim tell us though to bench even when we are not totally satiated to show that we are thankful to Hashem for everything He gives us.  Since one is recognizing that even the smallest amount of food is a gift from Hashem, therefore mirroring that Hashem will shower blessing upon the person (see Kol Ram.) 

It is for this reason Chazal put הטוב והמטיב in benching.  For it is appropriate to show hakarat hatov for even the small level of comfort that those that were killed were able to be buried in the place where we show hakarat hatov for even the smallest amount of sustenance; in benching.  The Meshech Chachma points out this was not only a one time chesed but was symbolic that even when times throughout Jewish history are very bleak the chesed of Hashem till shines through to ensure us He is still there with us. 

Stay In Touch

Sfas Emes Vaeschanan (5655) דברי תורה הם ניחומים לעולם לבנ"י כמ"ש במד' נחמו נחמו עמי בתורה דכ' אנכי אנכי מנחמכם. פי' בתורה שבכתב ושע"פ.  What is the nechama of the Torah?  

The Maharal Netzach Yisrael (Ch. 9): ורוצה לומר כי כאשר ישראל היו דביקים בו יתברך, אי אפשר שיהיו גולים מן הארץ עד שתשב העיר בדד, אבל בשביל שנכרתו ישראל מן העיקר, הוא השם יתברך, ולכך הלכו ישראל בגולה. כי קודם זה היו נטועים כעץ שהוא שתול על פלגי מים (תהלים א, ג), וכאשר עברו ל"ו כריתות נכרתו מן השם יתברך. והדבר שהוא גורם הכריתה מן השם יתברך הם הכריתות שבתורה, כדכתיב (במדבר טו, לא) "הכרת" בעולם הזה, "תכרת" לעולם הבא (שבועות יג. ). ומפני זה נכרתו מן העיקר, עד שהלכו בגולה.  As mentioned last week from the Sfas Emes, the true destruction of the churban was the separation between Klal Yisrael and Hashem.  As my father added, that is why Klal Yisrael can only accept comfort directly from Hashem to repair that mend.  This is what the Maharal is saying.  

From דליות יחזקאל (Sarna) 

The process of nechama, the process of healing from the churban is a teshuva process.  It is about coming closer to Hashem which is what teshuva is about.  

The best mode of connecting to Hashem is through learning His Torah.  הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ,וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ,וְהַחֲזִירֵנוּ  בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ.  Torah and teshuva go hand in hand.  That is why the nechama for the golus comes through Torah.  Despite the distance felt from Hashem during the golus ,we still have the Torah to allow us to be כִּמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בְּמַעֲלַת הִתְקָרְבוּתוֹ וּדְבֵקוּתוֹ בַּמֶּלֶךְ בֵּין מְחַבְּקוֹ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא לָבוּשׁ כַּמָּה לְבוּשִׁים, מֵאַחַר שֶׁגּוּף הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָם (תניא סוף פרק ד).  That may be why Vaechanan is read on Shabba Nachamu which recounts the events of Har Sinai to tell us this is what will sustain us through the golus.  This is how to stay in touch with Hashem.    

Listen

Moshe recounts the great event of Matan Torah as אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים אין עוד מלבדו.  Klal Yisrael saw that there is nothing beside Hashem.  However, later on in the parsha, it says  שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל.  It is listening, not seeing.  Rav Hirsch points out this distinction.  Only during the period of the beginning of Klal Yisrael's existence was their relationship with Hashem forged with a total recognition of Hashem experienced through seeing.  However after that it is שמע ישראל, it is listening to the mesorah passed down through the generations that ensures our knowledge of Hashem.  It is our job to listen to the the בת קול יוצאת מהר חורב, to hear the message.  It is only in the future that we will be back to the stage of seeing, as it says in  the haftorah, וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד י״י֑ וְרָא֤וּ כׇל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י י״י֖ דִּבֵּֽר.   

Moadim Of The Future

The possuk in Eicha (1:15) says קרא עלי מועד לשבר בחורי.  The Gemarah Taanis (29a) learns from this possuk that Rosh Chodesh is called a מועד.  However, the poskim learn from this possuk that tisha b'av is called a moad.  How can two things be derived from one possuk?  

What is the moad of tisha b'av, it is anything but a happy day?  The moad is not due to the current state of affairs but the potential for the future that exists within the day.   The day that tisha b'av will be turned into a holiday is what gives it the name of a moad now.  The same is with Rosh Chodesh.  The moad of Rosh Chodesh is because of the future when the light of the moon will become equal to the light of the sun.  Both moadim are the same yesod.  As opposed to most moadim where we commemorate the past, these moadim are a reminder of what is to be in the future.