Leshem Shamayim Hatred

 Nitziv on Devarim 32:5.  See also his intro. to Berashis about why its called ספר הישר in the Gemarah.
                                   

 How could Rabbi Akivah and his students not realize their error?  With 727-8 students dying every day (24,000/33) they didn't do a cheshbon henefesh?  Explains Rav Moshe Tzuriel they didn't think they were wrong, they felt they were fulfilling a mitzvah.
                               
                                                                         In his words:

Messianic Shoes

In the previous post we cited the Gemorah that connects the feet that go up to Yerushalim for the regel to the נדיבות of Avrohom.  What still needs to be explained is why is there an emphasis on the feet?  The ערוך לנר in Sukkah explains based upon the midrash in Lech Lecha that we received the mitzvah of עלייה לרגל because Avrohom didn’t even take a shoelace from the King of Sedom.  It is in the merit of the shoes that me have the mitzvah of עלייה לרגל.  What is the connection between the act of Avrohom of not taking the shoelaces and עלייה לרגל?

 We also find a reference to shoes in the haftorah for the last day of Pesach (Yeshayahu 11:15) which describes us coming from the golus to Eretz Yisroel in the times of Mashiach walking in our shoes through the split river.  Why does the possuk need to mention that we are wearing shoes?  We explained here from the Bechai and Shem M'Shmuel in Shemos that shoes represent the ability to elevate the ground, the lowest levels in the world.  In the days of Moshiach even the lowest levels will be elevated. As touched on here, this was the message Avrohom was conveying to the King of Sedom (see Michtav MaEliyahu volume 2 page 170-3.)  Even the lowest parts of a person, the shoelaces must come from a pure source and may not be contaminated by a Sedomite King.  By being עולה לרגל a person isn’t just physically using his feet, the kedusha that is experienced from being in Yerushalim for the regel has an effect even on the “feet” of his life.  Now that we don’t have the actuality of being עולה לרגל  this experience must be felt in our prayers. (See also Toras Menachem 5725 (printed in this week’s Dvar Malchut) on the last day of Pesach and in the Alter Rebbe on the possuk in Shir Hashirim.)

Footsteps Of Desire

כתוב בשיר השירים (ז:ב) מה יפה פעמיך בנעלים בת נדיב.  והגמ' (סוכה מט: וחגיגה ג:) דורשת מה יפו פעמוניך (רגליך) בשעה שעולין לרגל, בת נדיב היינו בת בתו של אברהם שנקרא נדיב.  ורש"י מפרש למה נקרא אברהם נדיב?  משום שנדבה לבו להכיר את בוראו.  וצריך להבין מה הקשר בין מידת הנדיבות ובין מצות עלייה לרגל? (עיין מהרש"א וערוך לנר.)  השפ"א מאמרי פסח תרלט בקטע האחרונה מביא מדרש (שיר השירים רבה על פרק א פסוק טו) שאע"פ שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה.  וצ"ב כונת המדרש וכי ס"ד שהרגלים יהיו בטילין לאחר החורבן?  אלא ביאור הענין הוא שבאמת הרצון פנימי של כל יהודי הוא להיות קרוב להקב"ה ולהיות נמצא כביכול במחיצתו כל הזמן.  אבל מחמת טרדות הרבות שיש על האדם זה לא הולך וא"א להיות נמצא בקודש פנימה כל ימי השנה.  אבל ג' פעמים בשנה הקב"ה מזמין את האדם לתוך ביתו ואומר בא נהיה ביחד עכשיו.  וכשאדם מקבל את ההזמה ועולה לירושלים בשמחה זה מורה על הרצון הפנימי שיש לו כל ימי השנה.  יוצא שכל מהות וענין של עלייה לרגל הוא תוצאה מהתשוקה וצפייה להיות קרוב אצל הקב"ה.  וכן הוא כונת רש"י והגמ' שכל הענין של מצות עלייה לרגל הוא ההתפשטות מידת הנדיבות להבורא שנמצא טמון בתוך לבות של עם ישראל כל ימי השנה.  וכן הוא כונת המדרש הנ"ל שאע"פ שבטלה עצם העלייה במוחש ובפועל עדיין נשאר מצות הצפייה והדרישה להיות קרובים להבורא.  וצריך כל אדם להתפלל בכובד ראש ולב נשבר על שמפני חטאנו גליני מארצנו ונתרקנו מעל אדמתינו ושרוצה לקיים בפועל עלייה לרגל (עפ"י שפ"א הנ"ל וגרב"ד פוברסקי.)

Eretz Yisroel Grains

The Mishna Menachot 62b says that the שתי הלחם ועומר can only be brought from grain of Eretz Yisroel. The Gemorah on 69b discusses (according to Tosfos) can one bring the שתי הלחם  offering from grain that came down from the sky as a miracle is that viewed as being considered part of מושבותיכם or not.  However, even if its considered מושבותיכם, the clouds don’t have the kedusha of Eretz Yisroel so how can the grain be kasher?  It would seem that the grain doesn’t have to come from kedushat Eretz Yisroel, it must come from the place of Eretz Yisroel.  However, the Mishna in Kelim (1:6) says that Eretz Yisroel is holier than other lands for ביכורים שתי הלחם ועומר is brought from it.  The Rambam in Beis Habechirah (7:2) cites this Mishna.  It seems from here that it is a din in the kedusha of the land.  So is it a din in kedusha or the place?  (See more about this here.) (See Mishnat Rav Aharon Zeraim #14 and #19.)

 The Gr"a in the Eliyahu Rabba takes out bikkurim from the Mishna because its not a law in the kedusha of the land, rather a מצוה שתלויה בארץ.  However, the Meorot Hagra includes it.  See Tosfos Babba Basra 81a.  Tosfos Menachot 45b ד"ה קרבו says that we learn that the שתי הלחם doesn’t apply in chutz laretz from bikkurim.  Its clear that Tosfos holds that the reason there is no bikkurim outside of Eretz Yisroel isn’t merely because it’s a מצוה התלויה בארץ but that it requires kedushat Eretz Yisroel (Briskor Rav.)

From 4 to 5

יש קשר מיוחד בין החג של פסח ומספר ד'.  יש ד' לשונות של גאולה, ד' בנים, ד' כוסות וד' שאלות במה נשתנה. וכו'.  מה המשמעות של מספר ד' והקשר לחג הפסח?  הגמ' בשבת קד. מפרש שאותיות ג' ד' הם ראשי תיבות של המלים גומל דלים.  מיהו דל?  מי שחסר דבר וצריך עזר וסייעה מאחרים.  בזמן יצ"מ אנחנו היינו דלים מן המצות.  כידוע מדברי חז"ל, רמב"ם ואר"י ז"ל, מצד עצמנו לא היינו ראויין לגאולה שהיינו משוקעים במט' שערי טומאה וכמעט לא היה שום חילוק בין כלל ישראל והמצריים.  היינו במצב של דלות וכמו שדורש רבא (פסחים קיח:) על הפסוק דלותי ולי יהושיע שכנסת ישראל אומרים אע"פ שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע. וכל הגאולה והאורות הנכללין בליל פסח באו בחסד חנם מאת הבורא יתבר'.  ולהראות את זה אנחנו חוגגין בליל פסח ע"י כל מיני דברים שיש להם מספר של ד'.  ונמצא שכל עבודת הסדר סובב והולך על מספרו של ד'. 

ובאמת להרגיש דלות לפני רבון עולמים הוא מדרגה עליונה.  באמת אחת מעבודת הקודש במקדש הוא להרגיש התבטלות ואי חסרון בכחות עצמיים.  להכיר באמת ולהודות שאין לך את הכח לעשות חיל ושאתה צריך סייעוה מאחרים זהו באמת מלחמה גדולה. (וזה החילוק בין תיבת דל לתיבת רש שלכ' הם מלות שוות במשמעות של עניות ומה חילוק יש ביניהם?  אבל באמת יש חילוק רב ביניהם.  רש זהו רק מי שחסר אבל אין לו את מידת הביטול לנותן ורוצה רק ליקח.  אבל דל יש בו דרגת ביטול.  ואיפוא זה מרומז?  בהחילוק בין האות ר' להאות ד' שבד' יש  אות י' שבולט מאחריו.  וידוע מספרי הסוד שאות י' מורה על ספירת חכמה שיש לו את תכונת הביטול שחכמה זה כח מה, ומה מורה על ביטול.  עיין מאמר באתי לגני תש"י שכ"ז נתבאר שם.)  ואפשר שיש סמוכין לזה מדברי הגמ' חגיגה ט: שאומרת שלא מצא הקב"ה מדה טובה לישראל אלא עניות.  ובפשטות הגמ' מדברת על עניות של ממון אבל י"ל עוד שמרמז למידת הדל וכונת הגמ' שאין לך מידה טובה לישראל אלא שהם עושין עצמם כדלים מלפני שמכיר שכל מה שהוא עושה א"א לגמור בכחות עצמו ושצריך יד ה' באמצע.    

אבל אפי' לאחר שהסברנו המעלה גדולה והביטול שיש במספר ד' עדיין יש חסרון.  במקום אחר הבאנו מהמהר"ל שמספר ד' מסמל הפירוד שיש בעולם, מה שהעולם נראה שחיה בפנ"ע ואינו בטל להקב"ה.  (ואכמ"ל, אבל יש לציין שכל זה נשתלשל מד' אותיות של שם הויה, עיין בלקו"ש ח"ו פרשת יתרו)  ולכ' יש בזה סתירה לכל הנאמר לעיל?  אבל באמת אין כאן שום סתירה ופשוט שדרגות דרגות יש.  בודאי כמו שהסברנו, יש משמעות במספר ד' מדרגה גדולה של ביטול אבל זה לא נשלם לגמרי.  גופא המעלה של הרגשת החסרון מפריך הפוטנציאל של ביטול מוחלטת, ואפרש את שיחתי.  

כל כמה שהאדם הוא דל ומקבל מתנות חינם א"א להאורות והעזר שהוא יקבל ישפיע עליו לגמרי.  לא יחדוד בו כל מה שהוא קיבל.  זה אמת הן מצד הגשמי והן מצד הרוחני.  מי שמקבל מתנות חינם ולא טרח בהם, ולא חיסר שום כחות עצמיים כדי לקבל המתנה אז לא חשוב כ"כ אצלו את הדברים והוא יאבד אותו מהר.  רק שמי שמכיר את הערך של המתנה, כמה שעות לקח לאסוף הדברים, כמה כסף עלה, הוא מחשיב את הדברים.   וברוחניות הוא אותו דבר.  איזה מדרגה שהשגנו במתנת חינם, באתתערותא דלעילא בלי עבודת התחתונים לא יחדוד בהמקבל.  אם לא יביא עכ"פ איזה כלי להחזיק את האור ע"י עבודתו אז יעופף כל מה שקיבלה.  רק דבר שבא ע"י עבודת האדם יש לו קיום.  נמצא דוקא בגלל החסרון של הדל, משום שאין לו את הכלים להחזיק את האור, זה גופא הוא הפתח של חסרון הביטול. ולכן מצינו רק ז' ימים אחר שיצאו כלל ישראל ממצרים, בעמדם בין הים והמצריים כבר צועקים לשוב למצרים. מה הולך פה?  איפוא הלך כל הגילוים, כל ההכרה שהכל בא מה' יתברך?  אלא הן הן הדברים.  אע"פ שהגרשנו התבטלות גמורה לפני הבורא בליל היציאה, הגרשנו כעניים שחסרין הכל, זה גופא היה הפתח להפירוד שבא מיד אח"כ.  ומהו התיקון לזה?  לעשות כלים לקבל האור.  כשהאדם יעבוד בכחות עצמו אז יעריך את האור שקיבל מה' יתב' וישמור אותו בהכלים שעשה. וזהו העבודה של ימי העומר.  זה לא סתם למנות ימים, אלא ימי טהרה וזיכוך הנפש כמו שידוע מבעלי המוסר וגדולי החסידות.  בימי העומר אנחנו נמצאין בתהליך, אנחנו עולים מדלים לעשירים, למי שיש לו את הכלים להחזיק מה שניתן לו. ובאמת ניתן לומר שזה החילוק בין מספר ד' למספר של ה' ובימי עומר עולין ממספר של ד' ועולים למספר של ה'.  מה הכונה בזה?

מנחת העומר באו משעורים.  בזוהר (בלק קפח:) כתוב ששעורה מלשון שעור ה'.  עיי"ש במקד"מ שהכונה לה' גבורות שמהם נבנית בנין המלכות.  [בקיצור יש קשר בין מלכות ואות ה', עיין באגרת התשובה בתניא ועוד מקומות ואכ"מ לבאר.  ועוד כתוב בזוהר שהמנחה נקראת עומר התנופה, ותנופה זה תבות תנו פה, ופה קשור אם מלכות כמפורש בפתח אליהו ותו לחכם וכו'.]  בלי ליכנס עכשיו לכל הפרטים יש לדעת שמלכות הוא הספירה שבו עבודתנו פוגשת את האור שבא מלמעלה ונעשה החיבור בינינו והקב"ה.  (וזהו הכונה שהמצות פועלים יחוד קוב"ה ושכינתיה ואכ"מ.) 

כבר הבאנו כמה פעמים ממהר"ל ושם משמואל שיש ד' חלקים שיש בנם כל כחות האדם  והם נפש, שכל, גוף וצורת האדם.  אבל יש כח אחרת למעלה מכולן ושממנו נשפעין כל שאר החלקים וזהי דרגה חמישית.  חלק זה נקרא בלשון המדרש היחידה שבנפש ומקושר אם הרצון של האדם שהוא למעלה מטעם ודעת.  וחלק זה של הנשמה לעולם מכיר היחוד הגמור ובגלל זה נקרא יחידה.  (באמת יש כח זה בכל דבר של דצח"מ שיש דרגה חמישית של חומר ההילוני ודרגה זו הוא קודם כל הפשטות וביחוד שלם עיין בשיחה הנ"ל ואכ"מ.) 

יוצא ע"י התחברות ובניית המלכות למעלה בספירת העומר, יש קשר אם האדם למטה.  ע"י חיבור זה נתגלה גם דרגה ה' באדם (למטה כמו למעלה) ואז  באמת נמצא בביטול גמור.  האדם מכיר לגמרי את שהכל בר ממנו יתב' ולא יהיה בזה שום נפילה.

The Greatest Song

The Mishna in Yadiem at the end of chapter 3 says that all of Ketuvim is קדוש but Shir Hashirim is קודש קדשים.  What makes Shir Hashirim קודש קדשים?  Many explain (Kehati brings it from Rav Yisroel Salanter,) that normally the Torah can be elucidated via the four levels of פרדס; פשט רמז דרוש וסוד.  However, Shir Hashirim can only be understood on the levels of remez and sod, there is no simple interpretation.  Why is that Shir Hashirim is written in such a cryptic manner?

In ישתבח we say הבוחר בשירי זמרה translated as who chooses melodious songs.  Rav Simcha Bunim translated the word בשירי like שיירים - what is left over (cited by Artscroll in the commentary to the siddur, brought down in Sfas Emes.)  In the leftovers of the praise, the feelings that are too great to be expressed through words that is the most precious to Hashem.  The greatest praise is that which can’t be expressed in words. 

The great love that exists between Hashem and Klal Yisroel is too great to be expressed in words.  That’s why there can be no simple peshat to Shir Hashirim.  It is impossible to contain the love expressed in the vessels of words and it can only be eluded too.

The Shira is written as a half brick on top of a whole brick (Megillah 16b.)  There are large gaps between the words.  Why is shirah written in this odd manner?  Rav Aharon Solovetchik (cited in introduction to Gan Shosanim volume 1,) explained that the empty spaces are filled with the unwritten shirah, the shirah of the heart.  It is the unwritten song that is indeed the greatest song.

Korban Omer

On the first day of Chol Hamoed Pesach the korban omer was offered.  The korban functioned to allow one to eat and cut down the new grain.  This korban can be viewed in two ways; it is an obligation of the day like the other korbanot or it is an obligation only if you want to use the new grain.  The Amek Bracha cites a Midrash Tadshei that counts the day of the omer offering as a separate Yom Tov.  Why is it counted a separate Yom Tov?  He explains because it has a separate korban to go along with the omer.  We see from here that the omer is considered an offering as part of the korbanot of the holiday, not just brought to permit chadash.

The Gemorah Menachot (5a) brings the opinion of Rav that the omer that is offered שלא לשמה it is passul since it doesn’t work to permit the grain.  Tosfot (48b) asks why it doesn’t mention the shtei halechem as well?  The Briskor Rav explains that the omer comes merely as a מתיר so if doesn’t help to be מתיר its possul.  On the other hand, the shtei halechem is an obligation of the day and therefore will be kasher even if it isn’t מתיר.  This difference is supported from the prayer services in which the verses of the shtei halechem are read in mussaf but the omer isn’t (see Birchai Yosef 490:1.)

The Kli Chemdah Pinchas (#4 in the letter) learns in Rashi Menachot (5b) ד"ה שכן that there are two aspects to the korban omer. 

The Rambam Kli Mikdash (4:4) lists the offerings of the holidays that all of the kohanim split together.  The Mishne Lemelech notes the omission of the omer and questions why?  Rav Zolti (Mishnas Yaavetz #25) explains that the Rambam holds that the omer isn’t viewed as part of the offerings of the holiday, rather it’s just an offering to allow one to use the new grain and therefore is divided only among the mishmar who's turn it is that week, not all of the mishmarot like the holiday offerings.  This assertion is supported from the Rambam Temmidin (7:2) that says the omer is divided like all other minachot which indicates it is divided only among the mishmar serving that week.  However, it is noteworthy that the Rid in Yoma (39a) assumes it was divided among all of the mishmarot.  

The Rishonim ask why there is no ברכת שהחיינו said on sefirat haomer?  The Meiri Pesachim (7a) answers that it is exempted by the שהחיינו said on Pesach.  It is clear that he holds the korban omer is considered to be an obligation of the holiday and therefore the mitzvah of sefirah is connected to this and is excepted with the שהחיינו on the holiday.  This does seem to run contrary to the Midrash Tadshei that views the day of the offering of the omer as a separate holiday for then it shouldn’t be excepted by the שהחיינו on Pesach.