Grow Holiness

Berashis Rabbah (1:4) רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.  Why is bikkurim a zechut to create the world?   The Sifrei says והיה כי תבוא אל הארץ . עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.  The Achronim ask that bikkurim only applies after the land is settled so how can it be a zechut to merit Eretz Yisrael?  Furthermore, what does bikkurim have to do with getting Eretz Yisrael?  

The possuk in last week's parsha (24:5) says כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח.  The Baal HaTurim points out that the last letters of  נקי יהיה לביתו שנה spell out the name of Hashem. The baaleh remez say this is a hint to the idea that the first year of something should be designated completely for Hashem.  In other words, at the very onset of something new, when one is exited and most interested, that should be used to give it over to Hashem to show that the whole project is for Hashem.  That is the lesson of the bikkurim.  The first fruits, when the farmer is exited to see the fruits of his labor, that should be given to Hashem to indicate the entire harvest is to be used to do good things.  As the Toldot Yaakov Yosef puts it, ובדרך פרט, ראשית פרי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, כי פרי אדמתך כולל הכל, כמ"ש (קהלת ג, כ) הכל הי' מן העפר, וכן דרשו חז"ל (עי' בר"ר ח, א) תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א, כד) זה נפשו של אדם הראשון, יעו"ש, ומכל דבר תקח ראשית לה' אלהיך.  וכן בכל דבר בכל חושי אדם יהי' ראשית לה', הן בדיבור, תינוק המתחיל לדבר ילמדו תחלה לשון הקודש (דברים לג, ד) תורה צוה לנו (סוכה מב.). הן במעשה יום ביומו יהי' ראשית פרי האדם שילך לבית הכנסת קודם שיעסוק בעסקיו, והוא תועלת גדול לכמה דברים, שיוכל להתפלל בכוונה בלי מחשבה זרה וכיוצא בזה, מלבד מה שיצליח בעסקיו. וכן בשאר חושי האדם בראי' ובשמיעה ובהילוך ובמישוש, ישמע חכם ויוסיף לקח. גם במאכל [ו]משתה, ראשית ומובחר יתן לעני הגון, וכיוצא בכל דבר ודבר ימצא שיהי' ראשית לה', וזהו נקרא ביכורים.  

This is the intent of the Sifrei that שבשכרה תכנס לארץ.  In the merit of internalizing the message of the bikkurim that even one's mundane activities should be designated for Hashem Klal Yisrael will merit to enter Eretz Yisrael.  The advantage of E.Y. over the midbar was that the land is infused with kedusha and through keeping the mitzvot of the land Klal Yisrael tap into the kedusha of the land.  The ארץ, in one's דרך ארץ, to find kedusha in that is the message of bikkurim. 

This is what the Midrash mean the world was created for bikkurim.  The world was created שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.  In ones general activities that would seem to be devoid of kedusha, that is where one must bring the light of kedusha into it.  ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך.  Says the אזנים לתורה, 

It is the work one does that one does in the field, all the sweat in the field becomes elevated when one brings bikkurim.  When one's physical labor is used for bikkurim, when one takes the fruits of one's labors and uses that for kedusha it is making a דירה בתחתונים (based upon Nesivos Shalom.) 

No Middot

על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך.  

Daas Chachma Umussar volume 1 pg. 82

Emes L'Yaakov:

When To Divorce

Rav Yaakov Kamenetsky:

Don't Let Him Have It

מִֽי⁠־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת⁠־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן⁠־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ

Why is the Torah concerned specifically with these three people dying in battle?  The Ramban: וצוה על השלשה האלה לשוב, כי לבו על ביתו וכרמו ועל אשתו וינוס.  The Even Ezra adds והטעם: כי לבו וכל תאוותיו לחנוך ביתו, והנה לבו לביתו ולא למלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים.  The concern is that these people will be thinking about their new things and will therefore weaken the battle effort which lead to a detriment to everyone involved in the battle.  

However, why does the Torah add וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ, what difference does it make?  Rashi says ואיש אחר יחנכנו – ודבר של עגומתא נפש הוא זה.  What is the explanation of this though, why is it a greater agmas nefesh for one to die and have someone else take over their new house more than if one owned it for years?  

Because of this question the Abarbanel learns the agmas nefesh is that the owner will not be able to keep the mitzvah associated with a new house of a maakeh, a vineyard of arlah and revai and a wife of having children, in his words: אבל ענין זה כלו נאמר על האיש שהתחיל בדבר שיש מצוה בתכליתו ובהשלמתו והיו מאוייו וחפצו להגיע הדבר ההוא אל תכליתו מפני קיום המצוה ועבודת האלדים אשר בו. ולכן זכר מי האיש אשר בנה בית שיהיה בו ענין המצוה שזכר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. וזכר נטע כרם ולא חללו. מפני המצוה שהיה בזה (פרשת קדשים) בשנה הרביעית לפדות אותו או לחללו בדמים ולהעלותם לירושלם ולאכלם שם. וזכר אשר ארש אשה ולא לקחה. שהיה מצוה לקתת אשה ולעסוק בפריה ורביה.

The Ricanti: מי האיש אשר בנה בית וגו'. ומי האיש אשר נטע כרם וגו'. ומי האיש אשר אירש אשה וגו'. דע כי אלו השלשה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים ומדת הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה.  The Ricanti explains the Torah is worried that these people will die because they have reached a new level in their life.  Having a new house, a new vineyard, a new wife is a new stage, another milestone in one's life and when one reaches such a plateau it is a time of dinim where the evil forces try to knock one back down.  He says that is why the sins in the desert usually occurred after a new level was achieved as he continues to enumerate in his piece.  It is a such a time that one is mot susceptible and the Torah says such people should return. 

In light of this we can maybe understand that is the great agmas nefesh.  The lack of being able to convert this new energy into anything, the fact that it should have to be given over to someone else, is a greater tragedy that one who already tapped into the energy of this stage of life.  The fact that one person was prepared to embark on another leg of his journey and life and that is instead given over to someone else is the tragedy

Appreciate The Little Things

The Gemarah Berachot (48b) הטוב והמטיב' ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, 'הטוב' - שלא הסריחו, 'והמטיב' - שניתנו לקבורה.  Why is this incorporated as part of benching, what does it have to do with benching?  

The Gemarah Berachot (20b) דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה.  Why is specifically this chumra that causes Hashem to be נושא פנים?  

The idea is that benching is showing hakarat hatov to Hashem for giving us our sustenance.  According to the Torah level we are only obligated to give thank when we feel totally satiated.  The Chachamim tell us though to bench even when we are not totally satiated to show that we are thankful to Hashem for everything He gives us.  Since one is recognizing that even the smallest amount of food is a gift from Hashem, therefore mirroring that Hashem will shower blessing upon the person (see Kol Ram.) 

It is for this reason Chazal put הטוב והמטיב in benching.  For it is appropriate to show hakarat hatov for even the small level of comfort that those that were killed were able to be buried in the place where we show hakarat hatov for even the smallest amount of sustenance; in benching.  The Meshech Chachma points out this was not only a one time chesed but was symbolic that even when times throughout Jewish history are very bleak the chesed of Hashem till shines through to ensure us He is still there with us.