Bow Before Me

The possuk in the parsha of bikkurim (26:10) says והשתחוית לפני ה אלוקיך and this is cited in Bikkurim (3:6) that when one brings bikkurim, they bow.  The Gra in Aderes Eliyahu understands this isn't a specific din in bikkurim but is a general din regarding any one who enters the mikdash, they must bow before Hashem.  The Briskor Rav understands that this obligation emanates from the obligation of '"ראית ה" and based upon this he explains why in Ke Sesa (34:8) says וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.  Why did he bow then?  Because Hashem had just "past His presence" before him.

However from the Rambam that only mentions bowing regarding bikkurim and from Tosfos Sukkah (47b) ד"ה הביכורים it sounds like they hold that is only an obligation regarding bikkurim.  According to them the source of the obligation must be something else.  Rav Yitzchak Sorotzkin suggests that the bowing is part of the process of  הודאה that one engages in when offering bikkurim.  He also suggests that it was part of the process of prayer as the Rambam Sefer Hamitzvot #132 says היא שצונו לספר טובותיו אשר היטיב לנו והצילנו. ומתחיל בענין יעקב אבינו ומסיים בעבודת המצריים וענותם אותנו ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הבכורים,.  (See Kli Chemda as well.)  This is also clear from the Nitziv in the הרחב דבר on the possuk of  וַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽי״יֽ (Chayeh Sarah (24:26).)  He says: וזהו כלל בכל מקום דכתיב במקרא ״השתחואה לה׳⁠ ⁠״ היינו בברכה, או תפילה שמקדים לשון ברכה. וכדאיתא בירושלמי תענית (פ״ד ה״ב) הוכחה על מעמדות שהיו על גבי תמידין, שנאמר ״וכל הקהל משתחוים״ (דהי״ב כט,כח) — אלו ישראל, דמפרש הירושלמי ״וכל הקהל״ היינו מעמד, שהיו מתפללים ד׳ תפלות, כידוע...וכן הוא בתנחומא פרשת תבא (א׳) על הפסוק ״באו נשתחוה ונכרעה״ (תהילים צה,ו): הלא כריעה בכלל השתחויה, השתחויה בכלל כריעה, אלא צפה משה ברוח הקודש שבית המקדש עתיד ליחרב וכו׳, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללים שלש פעמים בכל יום וכו׳.  

However, in the Gra's opinion as well there is another approach.  The Gra himself in his elucidation on the mishna in Tammid (7:1) says that the obligation of bowing isn't upon entering the Beis Hakikdash (which it should be according to the explanation of the Briskor Rav,) rather it is before exiting the Mikdash.  We see that he holds that the obligation is part of exiting honorably before the king or  as Rav Asher Weiss puts it  here: השתחויה גם כשיוצא האדם מלפני המלך שהוא חוזר ומקבל עליו עול מלכותו גם בצאתו ... לשיטת הגר"א השתחויה זו קבלת עול מלכות שמים היא, וכהשתחויה בגמר עבודת המקדש ובגמר תפילת העמידה.

In the prayers on the 3 festivals in mussaf we say וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ.  Why mention bowing, even if there is a Beis Hamikdash why would there be an obligation to bow?  In light of the Briskor Rav's approach it is understood that the obligation of 'ראית פני ה obligates bowing however in the other approaches its not as smooth of a fit (see also Rinas Yitchak on the siddur for festival prayers that says a little different.)

Interestingly, Rav Dovid Solevetchik assumes like the Gra and asks the opposite, being as there is no special obligation of bowing on the festivals, rather its an obligation any time one enters the mikdash, why mention it in our prayers of the three festivals, it has nothing to do with the festival?  The Alter Rebbe asks (Likkutay Torah V'zos Haberacha (98b)) why do we need a mikdash to bow; one may always bow before God?  They answer along the same lines. We aren't praying to be able to do the physical act of bowing, we are praying to be able to feel our soul, feelings,and mind bow before God.  To feel that sense of complete bittul before Hashem and that is only possible in the context of the aura of the gathering of Kal Yisroel before Hashem in the mikdash.  As the Lubavitcher Rebbe puts it in a letter (volume 2 #304): יש ב' בחינות בהשתחוואה: א) השתחוואה חצונית שמשתחוה בגופו או, מדרגה נעלית יותר בהשתחואה חצונית, שבמעשה בפועל, שזה תלוי בגופו, לא ימרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה. ב) השתחואה פנימית שנעשה בבחי' ביטול רצונו מפני רצון הקב"ה שאין לו רצון וחפץ אחר כלל, וזהו השתחואת הנפש. והשתחואה זו היו מקבלים ישראל ע"י הראי' ברגל בביהמ"ק. ומשחרב ביהמ"ק הגם שאין אנו יכולים להשתחוות עכ"פ נתפשטה קדושת הארה זו אפס קצהו במקדש מעט ביהכ"נ וביהמ"ד והיינו בשעת התפלה (בלקו"ת פ' ברכה ד"ה מזמור שיר - הראשון - פ"ב בארוכה).

That is the ultimate purpose of the gathering of the exiles, to feel this level of bittul expressed through bowing as the possuk says Yeshiyahu (27:13) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַי״י בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.