Alone

 איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה.  The opening of Eicha is not a possuk about the destruction but instead how Yerushalayim is left alone.  why is that the opening?  The Sfas Emes (Devarim 5653) explains that the loneliness is the separation of Yerushalayim from its parallel source above.  It is this divide, this separation that is the main lament, the opening remark of the navi.  The destruction is merely an outgrowth of that divide.  It is the loneliness, the sense of solitude, that is the main cry of the navi.

Fixing The Language

The first possuk in the third aliyah, וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ⁠־לָ֖נוּ אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת⁠־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה⁠־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן.  Rashi says וישיבו אותנו דבר – באיזה לשון הם מדברים.  what difference does it  make what language they speak?  The Maharal says מדברים. ויראה, כי ע׳ לשונות הם כנגד ע׳ אומות, ולכל אומה נתן לה לשון, והלשון הוא מתיחס אל האומה, לפי מה שהיא – נתן לה הקדוש ברוך הוא לשון, כי לשון הקודש נתן לעם הקודש, נמצא כי הלשון הוא מתיחס לפי מדריגת האומה. ולפיכך היו רוצים לדעת באיזה לשון הם מדברים. והם ידעו כבר ענין כל לשון, כי אותם שיש להם לשון זה – ענינם כך. ורצו שיעמדו על ענין האומה מה הם, כי הלשון הוא גדר האומה מה שהיא.  The language the nation spoke revealed their essence.  The madragah of the nation is reflected in the speech.  What difference does it matter what the madragah of the nation is?  Presumably because the battle is not just a physical battle but a spiritual one at its essence and it had to be known what madregah they needed to conquer.   

בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת⁠־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר.  Rashi says באר את התורה – בשבעים לשון פירשה להם.  Why the need to translate the Torah and why now that Klal Yisrael was about to enter Eretz Yisrael?  Had Klal Yisrael been on the proper level, all the nations would have been conquered through lashon hakodesh  In other words, since all languages are sourced in lashon hakodesh that would have consumed the middah and madregah of the nation into their light.  However, since Klal Yisrael sinned, they lost that ability to elevate the nations to their level and instead would have to elevate the language of the nation by using it for holiness to elevate it.  Only then could Klal Yisrael conquer the 70 nations represented by the 7 of Eretz Yisrael (see Sfas Emes.)

21 or 22

Chazal refer to the three weeks as 21 days (see Rashi Yermiyahu 1:12 מדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית.)  Why is this period refers to as 21 days which omits tisha b'av from the count of the days which would make it 22 days?   

In the last post, Rav Tzaddok was cited as saying the 22 days of the three weeks correspond to the 22 letters of the aleph beis.  

The Gemarah Bava Kammah (54b) points out that the letter ט does not appear in the luchos since they were going to break ח"ו פסקה טובה מישראל.  Putting these two ideas together, the Shviley Pinchas says that all the letters require a tikkun except the ט which was never broken.  It is the fact that the ט is not broken that allows for tisha b'av to eventually be turned around into a day of simcha.  A discussed in a past post, the letter ט stands for טוּבָךְ סָתִים בְּגַוָּוךְ, the hidden goodness that is contained within.  The Ohav Yisrael (Pinchas) says this is alluded to in the form of the letter ט itself, where the head is turned inward to indicate the goodness is contained inside.  He says that is why it is called tisha b'av to indicate that in the future the ט, the hidden goodness will become apparent and tisha b'av will become the head of all the holidays.  

Letters

Pri Tzaddik Mattos (10) איתא בשם הרבי רבי בער זצ"ל על פסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים (איכה א:ג) פי' כל רודפי ה' שרודף אחר השגת התגלות ה' יכול להשיגוה ביותר בין המצרים כמשל המלך כשאיננו בביתו יש ביכולת להגיע אליו בנקל יותר. והענין הוא כי כ"ב ימים שבין המצרים הם נגד כ"ב אותיות התורה שעברו ישראל אז כדאיתא במדרש איכה שהקינות שהם מא' ועד ת' על רמז זה. וי"ז בתמוז הוא נגד אות א' שבו ביום נשתברו הלוחות המתחילים באות א' אנכי. ות"ב הוא נגד ת' ע"ש תם עוניך בת ציון ששפך חמתו על עצים ואבנים.  What does the letters of the Torah have to do with the churban?  

The Gemarah Sanhederin (104a) says why are the perakim of Eicha written according to the order of the aleph beis, אמר רבי יוחנן, מפני מה לקו באל"ף בית"א?  The Gemarah answers that we violated the Torah which is given through the aleph beis,  מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת.  What does the Gemarah mean, every averah violates the Torah ,what is unique here and why the focus on the fact that the Torah is written through letters, that is just the means of communication?  

The letter of the Torah are not just a language as a means of communication but are the makeup of the very fabric of creation.  The Sefer Yitzirah says the world was created through the letter of the aleph beis.  The order of the aleph beis is not happenstance but is the basis of the very order of the world. 

Likkutay Torah Nasso (26b) הנה כל הדברים נבראו באותיות. שבעשרה מאמרות נברא העולם והאותיות שבע"מ הן הן חיות כל הדברים וקיומם והתהוותם מאין ליש ע"י צירופי אותיות וחלופים ותמורות כו' וגם נפש האדם היא מלאה אותיות כי אתה נפחת בי וכתיב ויפח באפיו נשמת חיים והיינו ברוח פיו ית' כי וברוח פיו כל צבאם ורוח פיו ית' הוא המהוה את הכל ע"י בחי' אותיות. והן האותיות שבע"מ.  

The Gemarah Berachot (55a) says אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  This is because the Mikdash is a microcosm of the entirety of existence.  To accomplish that Betzalal had to have the knowledge of the proper alignment of the letters involved in creating the world.

The איכא is written in the order of the aleph beis to convey that  the destruction described in איכא is absolute and total.  It was an orderly destruction.  What led to the churban was not a few averot piled up but the sum was a complete breakdown of the normal order.  The genesis of all of this was the חטא העגל which led to Moshe breaking the luchos at which time Chazal say the tablets broke but the letter flew upward.  In other words, the letters of the luchos, the letters of the Torah, the blueprint of the world, which were supposed to allow everyone to find the letters of their own soul, were no longer within reach but instead hover above us.  

Tehillim (74:9) אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה.  The time of the churban is described as a time when we did not see the letters, when the balance of the world became disrupted.  

The tikkun for this is the days of the three weeks, the days were we try to grasp onto the letters of the aleph beis, to be able to realign ourselves with the precise order of the world and merit to build the Beis Hamikdash again (based upon Rav Moshe Shapiro in אפיקי מים בעניני בית המקדש חורבן ונחמה.)  

Holy Speech

אִישׁ֩ כִּֽי⁠־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽי״י֗ אֽוֹ⁠־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל⁠־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל⁠־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה.  Rashi says לא יחל דברו – כמו: לא יחלל דברו, לא יעשה דברו חולין.  What does it mean that it is a chilul of one's dibbur, is there kedusha to one's speech?  

In Tehillim Chapter 132 Dovid makes a neder אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַֽי״י֑ נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב that he wouldn't sleep until he built the Mikdash, עַד⁠־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַי״י֑ מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב.  Why did Dovid say his neder was to the Mighty One of Jacob?

The Midrash Berashis (70:1) says יַעֲקֹב פָּתַח בַּנֶּדֶר תְּחִלָּה לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹדֵר לֹא יִהְיֶה תּוֹלֶה אֶת הַנֶּדֶר אֶלָּא בוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב (תהלים קלב, ב): אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב, לַאֲבִיר אַבְרָהָם וְלַאֲבִיר יִצְחָק אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב, תָּלָה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִי שֶׁפָּתַח בּוֹ תְּחִלָּה.  Since Yaakov was the one to initiate a neder, so Dovid made the neder evoking his name.  Both Yaakov and Dovid both made a neder regarding building the Mikdash.  Why did they make a neder about building the Mikdash?

The Chofetz Chaim in his intro. explains that it was the sin of lashon harah that caused the Mikdash to be destroyed.  אַךְ לִבְסוֹף יְמֵי בַּיִת שֵׁנִי גָּבְרָה שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרָע בֵּינִינוּ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּבַעֲבוּר זֶה נְחֱרַב הַבַּיִת וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵּנוּ כִּדְאִיתָא בְּיוֹמָא (דף ט') וּבִירוּשַׁלְמִי (פרק א' הלכה ה' דיומא) (הֲגַם שֶׁהַגְּמָרָא נָקטָה שִׂנְאַת חִנָּם, הַכַּוָּנָה הוּא עַל לָשׁוֹן הָרָע גַּם כֵּן, שֶׁיּוֹצֵּאת מִצַּד הַשִּׂנְאָה, דְּאִי לָאו הָכִי לֹא הָיוּ נְענָשִׁים כָּל כָּךְ, וְהַיְנוּ דְּסִיֵּם שָׁם לְלַמֶּדְךָ, שֶׁקָּשָׁה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנְגֶד עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְזֶה מָצִּינוּ בַּעֲרָכִין (דף ט"ו) גַּבֵּי לָשׁוֹן הָרָע. וְעוֹד מִגּוּפָא דִּשְׁמַעְתָּא דְּיוֹמָא מוּכָח כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, מִדְּפָרִיךְ שָׁם וּבְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְכוּ' וְדוֹקְרִים אֶת חַבְרֵיהֶן וְכוּ' עַיֵּן שָׁם).  Why is it this sin that leads to the destruction of the Mikdash? 

The Sfas Emes (5635) says yes, one's dibbur is kodesh because it comes from one's breath which is the source of one's neshama.  The Sfas Emes (5634) adds that the continuation of the possuk, כְּכׇל⁠־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה follows.  If one's words are not desecrated, then one's words will be accepted ככל היוצא מפיו יעשה. כי כחן של ישראל רק בפיהם כי כתיב ויפח באפיו נשמת (רוח) חיים. ולכן בכח האדם ע"י דברי תורה שמוציא מפיו להטות עצמו אליו ית'. ולכן מצוה לקרות שמע בכל יום ב"פ וכן שאר ברכות ותפלות שתקנו חז"ל   

The Mikdash is the place of connection between the gashmi and the ruchni in this world.  In order to express the desire to make this a reality, Yaakov and Dovid expressed this through a neder, through using their רוח ממללא.  The Mikdash comes it to existence through the usage of one's רוח ממללא, of one's spark of kedusha correctly and it is destroyed when one's words become misused (based upon a shmuz by R' Elefant.)

Your Own Torah

The Parsha opens וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה י״יֽ.  Rashi says זה הדבר – משה נתנבא בכה אמר י״י כחצות הלילה וגו׳, והנביאים נתנבאו בכה.  The word זה is used to express a level of clarity of Moshe's prophesy.  Why is this mentioned specifically in the parsha of nedarim?  Why does the parsha not open with the traditional opening of וידבר ה' אל משה לאמר?  

The Ishbitzer says that since a nedar is something that one voluntarily takes upon themselves it can't be expressed as a command from Hashem.  הענין שלא נאמר בפרשת נדרים וידבר ה' אל משה כמו בכל המצות, כי כל המצות הם נוהגים תמיד אבל נדרים הוא בינה בלב האדם שיבין בדעתו שמזה הדבר צריך להגדיר עצמו לשעה זו ואחר כן יהיה מותר לו, ולכן לא כתיב וידבר ה' אל משה שזה אינו מצד שהשי"ת אוסר על האדם רק ממה שהאדם בעצמו מבין בדעתו ובחכמתו, וזה נקרא וידבר משה אל ראשי המטות.

The parsha of nedarim teaches us that besides the general Torah for all there is the specific Torah for each individual.  It is up to a person to pick up on what is needed for his/ her life out of the context of a specific command and incorporate that as past of their own Torah.

The Mishna Chagigah (10a) says הֶיתֵּר נְדָרִים — פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסָּמֵכוּ.  Rav Tzadok (Machshavot Charutz #12) identifies the פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר s part of the halachot that exist between the lines of the Torah.  The words on the page are the halachot that are for all time, ridged and set in place.  Then there are halachot of the spaces, these are not etched in stone and it is up to the Chachamam through תורה שבעל פה to interpret and derive these laws. The heter of nedarim depends on the nature and intent of the one making the neder and hence there is not a precise rule that can be spelled out.

In an article, Rabbi Yehuda Cooperman elaborates on a Midrash that the idea of hataras nedarim was to a certain extent initiated by Moshe Rabbenu. The Torah is not not telling us merely the level of prophesy of Moshe to extol his greatness over other prophets.  What the Torah is informing us is the channel that Moshe Rabbenu was in tune with was that of a clear perception of what Hashem wanted.  It was this perception that gives him a license to be able to perceive the idea of hataras nedarim.  And it is only through that power of intuition which is passed on to the Chachamim of the future generations that such a halacha is possible.  That is what allowes the halacha of empty space to become a reality.

Kasher Yourself

 וַיֹּ֨אמֶר אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶל⁠־אַנְשֵׁ֣י הַצָּבָ֔א הַבָּאִ֖ים לַמִּלְחָמָ֑ה זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה י״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה אַ֥ךְ אֶת⁠־הַזָּהָ֖ב וְאֶת⁠־הַכָּ֑סֶף אֶֽת⁠־הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֶת⁠־הַבַּרְזֶ֔ל אֶֽת⁠־הַבְּדִ֖יל וְאֶת⁠־הָעֹפָֽרֶת

Chafetz Chayim on the Torah:

In his intro. to Likutay Halachot (in the footnote) the C.C. says an interpretation on the possuk in reference to learning Torah (I copied the words from the Yalkut Lekech Tov for the typeset is clearer.)

With this idea we can explain why the possuk says חוקת התורה and not the chok of kashering or something like that, for these pessukim hint to the the chok of the Torah, the chok that Torah is able to be machshir a person.