Stuck In Servitude

From Rav Refael Shmulevetz:

ד) ובקידושין כ"ב ב' איתא, רבן יוחנן בן זכאי הי' דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף, אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, ולא עבדים לעבדים", והלך זה וקנה אדון לעצמו, תירצע ע"כ. והנה דברים אלו במוכר עצמו, אבל במכרוהו בי"ד שלא הוא שמכר את עצמו אמאי ירצע, ובפרט למ"ד דרק מכרוהו בי"ד נרצע, אכן כבר הביא רש"י בפי' החומש ריש משפטים את המכילתא, אוזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תירצע, ואם מוכר עצמו - אוזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים וכו' תרצע. ויש להתבונן במכרוהו בי"ד נרצע על שעבר אלא תגנוב, דזה תמוה טובא, דמה מקום מצאו להפרע ממנו על גניבתו בשעה שאומר אהבתי וכו' לא אצא לחפשי, בשעת המכירה הי' לו להרצע, ולא בשעה שמבקש להשאר אצל אדונו, וגם שאם לא יבקש שלא לצאת לחפשי הרי ינצל מן הרציעה, ומה טעם בזה.

ה) ומה שנראה לומר הוא, דמכרוהו בי"ד אין עלינו לרוצעו בשעה שנמכר, שעצם מכירתו זו היא עונשו על גניבתו. אך אם בשעה שעומד הוא לצאת לחפשי אומר אהבתי את אדוני וגו' לא אצא לחפשי, הרי איגלאי מילתא למפרע שלא הרגיש טעם עונש במכירתו, ואדרבה עריבה היא עבדותו עליו ורוצה הוא עוד להמשיך בה ככל שיוכל, לכך קבעה תורה שתרצע אוזנו בתורת עונש על שגנב, כיון שעונש הראשון לא הועיל לו, וכמו שנתבאר. [מה שהזכרנו בכאן עונש, יתכן שאי"ז מדויק, שאין הרציעה וכן המכירה כעונש לו, אלא זה בא להוכיחו שיכיר בחטאו, ועכ"פ דברינו במקומם עומדים].מיהו לדברינו יש לעי' למה החמירה תורה בעבדותו אחר הרציעה שלא יועיל לו גרעון כסף, וישאר עבד לעולמו של יובל, וזה צריך טעם דהרי במכירה ראשונה שאף היא כעונש על גניבתו לא נמכר אלא לשש ויש לו לצאת בגרעון כסף, ולמה הוחמר עונשו כעת.ובאמת שגם בלא דברינו יק' כזאת במוכר עצמו, שכל עונשו הוא על שעבר על מה ששמעה אוזנו כי לי בנ"י עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, [ואינו נרצע מיד במוכר עצמו, דאז הרי מפני דוחקו מכר עצמו (ראה קידושין דף כ.) אבל בשעה שהוא עומד לצאת לחפשי, ומשום שאהבתי את אדוני וגו'" אינו רוצה לצאת לחרות, על כך קבעה התורה דינו ברציעה], וא"כ מה טעם החמירה תורה בעבדותו אחר הרציעה שתהא חמורה יותר מעבדותו הקודמת, שתהא נמשכת לעולמה של יובל ולא יוכל לפדות עצמו באמצע הזמן.

ו) אך כשנתבונן בדבר נבין דהיא הנותנת, וכל תועלתה של הרציעה היא במה שלא יוכל עוד להשתחרר ע"י גרעון כסף, והוא ע"פ מה שביאר אאמו"ר זצ"ל בשיחות מוסר מאמר ס"א, את האמור במלכים (א' ב' ח-ט) והנה עמך שמעי בן גרא וכו' והוא קללני קללה נמרצת כו' ואשבע לו בה' לאמור אם אמיתך בחרב, ועתה, אל תנקהו כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול ע"כ. ומה עשה החכם מכל אדם, אמר לו לשמעי (שם ל"ו והלאה) בנה לך בית בירושלים וישבת שם וכו' והי' ביום צאתך ועברת את נחל קידרון ידוע תדע כי מות תמות, דמך יהי' בראשך, ויאמר שמעי למלך טוב הדבר, כאשר דבר אדוני המלך כן יעשה עבדך וגו' (ונשבע על כך). [ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני עבדים לשמעי וכו' ויקם שמעי ויחבוש את חמורו וילך גתה וכו', וישמע המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו, הלא השבעתיך בה' וכו' ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי, ומדוע לא שמרת את שבועת ה' ואת המצוה אשר ציויתי עליך וכו', ולבסוף המיתו]. וכשנתבונן בפרשה זו יש לתמוה בה טובא, דהנה שלמה צווה ע"י אביו שלא לנקות את שמעי, ומה עשה, אמר לו שלא לצאת מירושלים, מה חכמה יש כאן ומה תבונה בדבר זה, וכי מעט אנשים היו שלא יצאו מירושלים, ושעלי' נאמר יפה נוף משוש כל הארץ וכו', ואיך הבין שלמה שלא יוכל שמעי לעמוד בשבועתו, והרי לאו קטלא קניא הי' שמעי, אלא ראש הסנהדרין, ומה שנראה לעינינו לכאורה אין כאן משום חכמה כל עיקר. אלא באמת צדק שלמה וכמו שאמר הכתוב, ויהי מקץ וכו' ככתוב למעלה, ובאמת מה טעם לא הי' יכול שמעי למנוע עצמו מלעבור על שבועתו.וביאר אאמו"ר זצ"ל בשיחות מוסר שם, דשלמה המלך בחכמתו כי רבה הבין, שאף שמרצונו יכול שמעי לישב בירושלים כל ימיו ולא יצא ממנה, בכל זאת אם יכריח אותו לישב בה, הרי משוש כל הארץ זו תיהפך לכלא, ובעל כרחו יוכרח לפרוץ כלאו ולצאת ממנה, ע"כ דבריו.

ז) וע"פ יסוד זה מוסברת לנו תועלתה של הרציעה, שכלפי מה שאומר אהבתי את אדוני וכו' לא אצא לחפשי, ולומר שאינו מכיר במגרעת העבדות, וערב לו מצבו אף שהוא בשפל המדרגה ("עבדים לעבדים") למדה אותו התורה מוסר ע"י שני דברים: א) מעשה הרציעה באוזנו, להורות לו אוזן ששמעה על הר סיני וכו', ובגניבה כעונש וכמוסר על גניבתו הואיל ולא הרגיש בעונש ובמוסר העבדות שמכרוהו בי"ד, וב') שנעשה עבד נרצע לעולמו של יובל, ולא יוכל לצאת בגרעון כסף, דע"כ יעבוד את אדונו, לא מצאה התורה דרך ללמדו שפלות מצבו שנראה לעניו כמתוק וכערב אלא ע"י שנאכיף עליו את מצבו, וכיון שיהי' מוכרח בעבדותו רק אז ירגיש כמה היא כובלת אותו, ומה הוא מצבו של "עבד לעבדים".אכן כל זה בעבד לעבדים, אבל "בעבדי הם" החיוב מוטל על האדם להשתעבד לקונו ככל האפשר, ואף שיש לו בחירה, החיוב מוטל עליו לבטל את הבחירה ולהיות משועבד לעשות רצון קונו, אע"פ שזה קשה הרבה יותר וכאמור, לפום צערא אגרא.ואאמו"ר שם ביאר דזהו שאמרו חז"ל אינו דומה המצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, דמי שאינו מצווה, הרי אינו משועבד ופת בסלו, הרי קיום המצות קל לו יותר מאשר מי שמצווה ומרגיש שמוכרח הוא למלא חובו (וכמש"כ התוס').