Wednesday, October 31, 2018

Ger V'toshav

This is a piece I saw from a Conservative rabbi.  "In his negotiations to secure a permanent burial place from the Hittites, Abraham describes himself as a “ger toshav.” In Biblical Hebrew, the word “ger” means a sojourner, someone just passing through. As opposed to the home-born, the “ger” had no inherited rights. A “toshav” means a temporary resident, one who may choose to dwell in a given place, usually for a long period of time, but is not considered a full citizen. (See RashI and ibn Ezra on Genesis 23:4.) Grammatically, the term “ger toshav” is a hendiadys, a construction that joins two seemingly independent terms. In Abraham’s case, it connotes ambivalence. It is as if Abraham is saying that he is unsure whether his neighbors consider him a resident or an alien – but certainly not a full citizen. Abraham is expressing his self-perception that he does not fit in.
What may seem to be an arcane grammatical phrase is really an ancient antecedent to an ongoing issue. How do we as Jews view ourselves? Are we Jews who happen to reside in Canada, France, Argentina, or the United States? Or, are we Canadian, Frenchmen, Argentinians or Americans who happen to be Jews? Experience has shown that this question belies an easy answer.
Despite the signal contributions Jews had made to Spanish culture, economics, and politics, these contributions were overlooked when theology and chauvinism demanded that Jews be expelled from Spain in 1492 – a mistake admitted by King Juan Carlos in 1992. In the euphoria that followed emancipation, Jews rushed to integrate into Western society. For a while, all was good: Jews in Germany, for example, played a pivotal role in shaping the country’s character. A Jewish jurist wrote the Weimar constitution. Kafka brought German literature into the existential world as Buber revolutionized theology. Freud explored the limits of the mind while Einstein expanded the limits of physics. Schoenberg brought new life to music with his twelve-tone system, building on the musical heritage inherited from Mendelssohn. All these innovations enriched the world as well as the reputation of Germany. Yet when the fever of anti-Semitism gave rise to Nazism, Jews were again labeled as alien. The echo of Abraham’s ambivalence still reverberates today.
The only place on earth in which the question of the status of Jews is not in doubt is Israel. This is the very point emphasized by all the founders and thinkers of Zionism. Israel is the one safe haven in which we need not even ask the question."
Interesting to note that Rabbi Rakkefet likes to say over from Rav Solovetchik a similar idea.  Though I believe the Rav understood the message to be that we have a dual existence of being alienated from Western culture, a ger, but at the same time a toshav, fitting and contributing to Western society.  This idea from the Rav isn't just a cute vort but is key to his Weltanschauung and understanding of modern-orthodoxy.  We may blend into Western society but have to know that there are boundaries of halacha.

3 comments:

  1. עיין אגרות משה או"ח ח"ב סי' נ' מש"כ שרוב ראבאייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון הם כופרים בה' ובתורתו. (ואף אם תתעקש שעל רב זה שאלת פיו והוא מאמין בה' ובתורתו, בודאי אין להאמינו שמבואר בדברי האור זרוע הלכות יבום וקדושין סי' תרי"א שכיון שהכריעו החכמים את דעתו של אדם שוב אינו נאמן לומר מה היה דעתו. וא"כ גם כאן אין הראבאיי נאמן לומר שהוא מאמין שכבר הכריע ר' משה את דעתו ודו"ק). ועיין עוד שם סי' נ"א בענין חניפה אם הוא מכבד אדם רשע האם יש בזה משום איסור חניפה וחלק בין אם יסכים לעצם המעשה של רשעות או אם מכבדו בדברים אחרים. אבל ראיתי בשערי תשובה שער ג' אות קפט שהחמיר בזה וז"ל "החלק השני החנף אשר יהלל רשע לפני בני אדם אם בפניו אם שלא בפניו אף על פי שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא ועל זה נאמר עזבי תורה יהללו רשע כי לולא אשר עזב את התורה לא הלל העובר על דבריה ומפר מצותיה וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו גם זו רעה חולה כי בהזכירו את הטוב ואת הרע לא יזכיר ועל כל שפעיו יכסה צדיק יחשב אצל השומעים ויתנו לו יקר וירים ידו וגבר וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים ועל כן לא נכון להזכיר צדקתם בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם כמו שנאמר ושם רשעים ירקב ונאמר אני אגיד צדקתך ואת מעשיך לא יועילוך פרוש לא יועלוך לעמת רב פשעיך ומעשה תעתועיך כי דברי עונותיך גברו מהם וכמו שאמרו רבותינו כי מי שעונותיו מרבים מזכיותיו נכתב ונחתם לאלתר למיתה והרשעים נכרים הם בשיחתם והנהגתם כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא" עכ"ל. וא"כ יש לדון אם אמירת דבר תורה מאחד מהרבאייס הנ"ל נחשבת לחניפה. וכנראה שתלוי באופן אמירתו, אם נאמר רק לצורך כדי להשיב עליו או בהקדמת קבלת האמת ממי שאמרו ואף שבעלמא אינו מכווןלהאמת אז מותר אבל סתם נראה שהוא אסור.

    ReplyDelete
  2. I would like to question the wisdom of learning from a conservative rabbi aside from the obvious concerns of kfirah etc. but specifically with regard to the proper relationship a jew must have with the country in which he currently resides, a topic which the conservative movement failed to deal with properly. The orthodox position mentioned above states that in essence our core is that of a ger, while we also contribute in our own way to western society, the ger is victorious in all matters of moral-religious-world views. The conservative are actually ambivalent as to their identity. Are Jews living in America or are they Americans who happen to be Jewish. Furthermore, they try to justify there ambivalence by attributing it to the first of our forefathers. Disgraceful.

    ReplyDelete
  3. The article clearly states that our loyalty lies with the land of Israel and as Jews, not America ans Western culture and may I dare ask how many Orthodox Jews don't view themselves as American?

    ReplyDelete