Megillah Prayer

The Shulchan Aruch (689:5) says מקום שאין מנין אם אחד יודע והאחרים אינם יודעין אחד פוטר את כולם ואם כולם יודעים כל אחד קורא טולעצמו. The Magen Avraham (cited in Mishne Berurah) says we see that we don't apply the rule of שומע כעונה unless there is a minyan present. Why is it different than shofar? He says Megillah is like tefillah that a minyan is required. (The Chachmas Shlomo suggests this is due to the fact that קרייתא זו הלילא.) However, at face value why is the Megillah compared to prayer? In light of the Rambam (Sefer Mitzvot katzar) that the point of the Megillah is to demonstrate that Hashem answers our prayers it is logical that the Megillah itself should be considered to bear the laws of tefillah. In light of the Briskor Rav's explanation that it is the tefillah of the tzibbur that is unique to Klal Yisrael that we demonstrate Hashem heeds, it is well understood that the Megillah will have the need to have the status of a tefillah bitzibbur. 

According to the Magen Avraham why is there a difference between if the people know how to read the Megillah themselves or not? The Gra says והוי זה כמ"ש בסוף ר"ה יחיד שלא בירך אין חבירו כו' וע"ש בר"ן וכ' שם ומיהו ה"מ בשיודע אבל בשאינו יודע חבירו מוציאו דהא שלשה דברים מוציא בירושלמי מן הכלל ק"ש ותפלה ובה"מ ואמרינן בברכות פ"ז שנים שאכלו כו' אבל אחד סופר כו'. In other words, we find the same concept by tefillah itself that when each individual knows the prayers, they must say it themselves but if someone doesn't know then one person can be motzei others. How does this work? It means that the basic din of שומע כעונה is in palce even when there is no minyan present but for the kium din of tzibbur that will be lacking unless said with a minyan. Or in other words, the law of שומע כעונה will be in place to say everyone said the Megillah but it is viewed as if everyone read the Megillah individually and they are not joined together. (צ"ע that the Magen Avraham seems to be saying there is no law of שומע כעונה at all with less than 10.)

Rav Biderman on the power of the act of prayer itself: וגם כאשר 'רואה ' שננעלו בפניו כל השערים , ולא מיבעיא ש 'שערי ההצלחה' סגורים וחתומים אלא אפילו שערי התפילה , שעומד ומתחנן פעמים רבות ולא נענה , אל יפול רוחו בקרבו אלא יחזור ויתפלל , ובוודאי ישמע א-ל ויענהו . צא ולמד מדברי חז"ל (מגילה יב :) על הפסוק (אסתר ב ה ) 'איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש' – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו, ולכאורה עיקר מעלתו של מרדכי ש 'נפתחו' לו שערי רחמים , ואם כן היה צריך לומר 'בן יפתח', ומדוע נקטו 'בן קיש', אלא ללמדנו על גדולתו של מרדכי שלא התייאש לנוכח הגזירה, ואף שידע כל אשר נעשה , מכל מקום עמד והקיש שערי רחמים, מתוך האמונה בכוחה של תפילה, והיא שעמדה לבטל את הגזירה , והיא היא גדולתו.

.ושמע נא למה שביאר הגה "ק רבי אליהו מאיזמיר זי"ע (בעל ה'שבט מוסר' בספרו תהלות ה ' על מזמור כב) בלשון המזמור 'על איילת השחר' שהוא מעניינו של יום, כי כך אמרה אסתר המלכה 'אלוקי אקרא יומם ולא תענה' ואף על פי כן לא התייאשתי אלא 'ולילה ולא דומיה לי', וכדאיתא בגמ ' (ברכות לב :) 'אמר ר' חמא בר' חנינא, אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר (תהילים כז יד) קוה אל ה ' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה ''. וזאת למדנו מאבותינו , שבך בטחו אבותינו, ואף שלא נענו מיד לא נסוגו אחור ולא התייאשו אלא חזרו ובטחו, וסוף דבר היה ותפלטמו... ומוסיף לפרש עוד בסמיכות הכתובים 'אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ', שאם רואה שהוא קורא יומם ולילה ולא נענה, אל יאמר חלילה שאין הקב"ה שומע את קולו, אלא אדרבה הקב "ה שומע אותו ומתענג למשמע קולו, אלא שאתה קדוש יושב תהילות ישראל , והוא מחכה ומצפה לשמוע אותו עוד, ועל דרך שאמרו חז"ל (יבמות סד.) 'מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים '

.דיוק נפלא אמרו לדייק בלשון קדשו של רש "י (מגילה ד. ד"ה ולשנותה ) על הא דאיתא בגמ ' 'חייב אדם לקרות את המגילה (- מגילת אסתר) בלילה ולשנותה ביום ' ופירש רש"י 'זכר לנס שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה ', ולכאורה אם קריאת המגילה היא זכר ל'זעקתם' ביום ובלילה - מה שייך לומר זכר לנס, הא אותם ימים שהיו זועקים ומתפללים היו ימי צרה ולא ימי נס ? אלא, שאכן נס גדול היה באותם הימים , שזעקו יומם ולילה ולא התייאשו, הגם שהיה נראה בדרך הטבע שהכל אבוד וכבר אין מה לעשות ... נחתמה גזירה בעליונים ובתחתונים, והחרב מונחת על צווארם להשמיד להרוג ולאבד ל "ע , מכל מקום הם לא התייאשו אלא המשיכו לדפוק על שערי רחמים אולי