The Aleph In It

Rashi notes the difference between Moshe who is addressed with ויקרא and Bilim who is addressed with ויקר. The word is the same with an additional א. This א hints to the difference between Moshe and Bilam. Both of them received messages from Hashem, both had great capabilities, but Bilam viewed events in his life as ויקר, a מקרה, it happened - but it didn't make an impression upon him. Moshe connected everything to the א - the אלופו של עולם - to Hashem. The exact same event Bilam would view as an accident, while Moshe would take it as a lesson from Hashem. Everyone gets messages -the question if one hears Who the sender is.  

What Makes A Kahal

ויקהל משה. Why is this parsha said in front of thep resence of the entirety of Klal Yisrael? 

The Gemarah Taanis (11b) says אמר ר' ירמיה בר אבא: אין תענית ציבור בבבל, אלא תשעה באב בלבד. The Gemarah does not explain why and there are different opinions in the Rishonim ranging from a practical point Bavel did not as much rain and there was no need to create fast days for rain to halachik requirements of a nasi to establish a taanis on the tzibbur.  The Minchas Chinuch (284:24) explains the basis of the law is that a taanis tzibbur requires an actual tzibbur. Only in Eretz Yisrael does Klal Yisrael attain a chalos shem tzibbur. Outside the land, we are merely a collection of individuals acting together, but not a halachic kahal. Accordingly, he writes that even in Eretz Yisrael today—after the destruction and exile—since the full kedushas ha’aretz is lacking, there is no genuine chalos tzibbur. As a result, Hallel would not be recited even for miracles occurring in Eretz Yisrael today, since Hallel on a miracle depends on a functioning tzibbur. (See more about this here.) The Tzafnas Paneach Berachot (10:11) echoes the same idea. He roots the idea in the Gemarah Horiyos (3b) grounding it in Horiyos (3b) that says only a kahal in Eretz Yisrael is defined as a  kahal. Why is it only in E.Y. that there a chalos tzibbur, a kahal?  

E.Y. is the place where there is direct connection to Hashem. It is that connection to the Ultimate Oneness that joine together different people together as one unit. 

The Meshech Chachma Re'ah asks how in Shoftim Ch. 2 the people offered a korban on a bamah if the Mishkan in Shilo was already erected? He explains that since the Aron was not present in the Mishkan there is no issur bamos. The issur is only when the presence of the Aron is there. In other words, the Aron creates the presence of the Shechina in the Mishkan and that is the place that unites Klal Yisrael thereby forbidding private alters. If the Aron representing the Shechina is not present in the Mishkan, then there is no issur on making a bama. The Mikdash is a place where the Shechina is present and joins the Klal together. When there is a place for the klal that creates an issur on making individual, private alters. That issur depends on the Shechina being present in the Mikdash and that is represented by the Aron.   

The Chinuch #487 counts a lav of shechting a Pesach on a bamah. There is a specific prohibition for the korban Pesach since the holiday of Pesach is to commemorate Klal Yisrael becoming a nation and therefore it has to be offered as a national korban, as one nation, on a public alter. 

This is why the parsha of Mikdash and Shabbos is said after everyone is gathered together. These two mitzvot are mitzvot where one comes to a time and place elevated with the Presence of the Shechina and that units everyone together. 

103

The Ariza"l connects the sin of the egel (עגל גימטריא 103) with the 103 methods of derash that Yeravam had in Toras Kohanim (which is stated in Sanhedrin on daf 103.) This why when Yeravam had his turn to the dark side he made his own version of the egel. What is the connection? The sin of the egel was that Klal Yisrael didn't feel intellectually equipped to deal with the death of Moshe Rabbenu and hence they looked for a substitute in the form of a egel which is a calf, completely submitted to the desire of their master. The tikkun is to come to a level of Torah that is beyond the natural grasp of a person (see sicha Ki Sesa 5751.) 

The number 103 has prominence in a few other places. The Zohar Terumah (162b) that the 310 worlds that are promised to the tzaddikim are split into 2 parts of the chesed side and one part of the gevurah side and a third of 310 is 103. It is pointed out by the Beis Yaakov of Ishbitz in Vayigash that the word mincha is also gematria is also 103. It would seem from these citations that the number 103 is connected with gevurah (as noted in the past there are those that associate the time of mincha with a time of din.) The Ramban (32:1) also connects the egel to the shor of the merchava which is on the left side, the midday of din. I'm not sure what the connection is with the number 103 or if this relates to the first part. 

Megillah Prayer

The Shulchan Aruch (689:5) says מקום שאין מנין אם אחד יודע והאחרים אינם יודעין אחד פוטר את כולם ואם כולם יודעים כל אחד קורא לעצמו. The Magen Avraham (cited in Mishne Berurah) says we see that we don't apply the rule of שומע כעונה unless there is a minyan present. Why is it different than shofar? He says Megillah is like tefillah that a minyan is required. (The Chachmas Shlomo suggests this is due to the fact that קרייתא זו הלילא.) However, at face value why is the Megillah compared to prayer? In light of the Rambam (Sefer Mitzvot katzar) that the point of the Megillah is to demonstrate that Hashem answers our prayers it is logical that the Megillah itself should be considered to bear the laws of tefillah. In light of the Briskor Rav's explanation that it is the tefillah of the tzibbur that is unique to Klal Yisrael that we demonstrate Hashem heeds, it is well understood that the Megillah will have the need to have the status of a tefillah bitzibbur. 

According to the Magen Avraham why is there a difference between if the people know how to read the Megillah themselves or not? The Gra says והוי זה כמ"ש בסוף ר"ה יחיד שלא בירך אין חבירו כו' וע"ש בר"ן וכ' שם ומיהו ה"מ בשיודע אבל בשאינו יודע חבירו מוציאו דהא שלשה דברים מוציא בירושלמי מן הכלל ק"ש ותפלה ובה"מ ואמרינן בברכות פ"ז שנים שאכלו כו' אבל אחד סופר כו'. In other words, we find the same concept by tefillah itself that when each individual knows the prayers, they must say it themselves but if someone doesn't know then one person can be motzei others. How does this work? It means that the basic din of שומע כעונה is in palce even when there is no minyan present but for the kium din of tzibbur that will be lacking unless said with a minyan. Or in other words, the law of שומע כעונה will be in place to say everyone said the Megillah but it is viewed as if everyone read the Megillah individually and they are not joined together. (צ"ע that the Magen Avraham seems to be saying there is no law of שומע כעונה at all with less than 10.)

Rav Biderman on the power of the act of prayer itself: וגם כאשר 'רואה ' שננעלו בפניו כל השערים , ולא מיבעיא ש 'שערי ההצלחה' סגורים וחתומים אלא אפילו שערי התפילה , שעומד ומתחנן פעמים רבות ולא נענה , אל יפול רוחו בקרבו אלא יחזור ויתפלל , ובוודאי ישמע א-ל ויענהו . צא ולמד מדברי חז"ל (מגילה יב :) על הפסוק (אסתר ב ה ) 'איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש' – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו, ולכאורה עיקר מעלתו של מרדכי ש 'נפתחו' לו שערי רחמים , ואם כן היה צריך לומר 'בן יפתח', ומדוע נקטו 'בן קיש', אלא ללמדנו על גדולתו של מרדכי שלא התייאש לנוכח הגזירה, ואף שידע כל אשר נעשה , מכל מקום עמד והקיש שערי רחמים, מתוך האמונה בכוחה של תפילה, והיא שעמדה לבטל את הגזירה , והיא היא גדולתו.

.ושמע נא למה שביאר הגה "ק רבי אליהו מאיזמיר זי"ע (בעל ה'שבט מוסר' בספרו תהלות ה ' על מזמור כב) בלשון המזמור 'על איילת השחר' שהוא מעניינו של יום, כי כך אמרה אסתר המלכה 'אלוקי אקרא יומם ולא תענה' ואף על פי כן לא התייאשתי אלא 'ולילה ולא דומיה לי', וכדאיתא בגמ ' (ברכות לב :) 'אמר ר' חמא בר' חנינא, אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר (תהילים כז יד) קוה אל ה ' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה ''. וזאת למדנו מאבותינו , שבך בטחו אבותינו, ואף שלא נענו מיד לא נסוגו אחור ולא התייאשו אלא חזרו ובטחו, וסוף דבר היה ותפלטמו... ומוסיף לפרש עוד בסמיכות הכתובים 'אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ', שאם רואה שהוא קורא יומם ולילה ולא נענה, אל יאמר חלילה שאין הקב"ה שומע את קולו, אלא אדרבה הקב "ה שומע אותו ומתענג למשמע קולו, אלא שאתה קדוש יושב תהילות ישראל , והוא מחכה ומצפה לשמוע אותו עוד, ועל דרך שאמרו חז"ל (יבמות סד.) 'מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים '

.דיוק נפלא אמרו לדייק בלשון קדשו של רש "י (מגילה ד. ד"ה ולשנותה ) על הא דאיתא בגמ ' 'חייב אדם לקרות את המגילה (- מגילת אסתר) בלילה ולשנותה ביום ' ופירש רש"י 'זכר לנס שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה ', ולכאורה אם קריאת המגילה היא זכר ל'זעקתם' ביום ובלילה - מה שייך לומר זכר לנס, הא אותם ימים שהיו זועקים ומתפללים היו ימי צרה ולא ימי נס ? אלא, שאכן נס גדול היה באותם הימים , שזעקו יומם ולילה ולא התייאשו, הגם שהיה נראה בדרך הטבע שהכל אבוד וכבר אין מה לעשות ... נחתמה גזירה בעליונים ובתחתונים, והחרב מונחת על צווארם להשמיד להרוג ולאבד ל "ע , מכל מקום הם לא התייאשו אלא המשיכו לדפוק על שערי רחמים אולי

Through Jolt Or Joy

The Midrash compares the zechirah of Shabbos to Amalek and concludes לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ. What is the comparison and what is the Midrash teaching us? Rav Reuvain Katz explains that Klal Yisrael also will be pushed in the right direction either by זכור את יום השבת  - by doing the right thing or זכור עמלק  - being pushed in the right direction by hardship and the Mirash concludes either way we will be led to the same end, it is up to us to choose which path we want to take, the sweeter path or the bitted one.  

The Gemarah Megillah (4a) says we have to read Megillah by night and day. Rashi says לשנותה ביום - זכר לנס שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה. We commemorate the happiness of the victory of Purim but at the same time we also commemorate the difficulty that brought us to that point. This is reflected in the two pessukim the Gemarah cites as a proof to read the Megillah twice, אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי and למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך. The Megillah serves both as a remembrance of the crying and praise to Hashem. פורים כיפורים - We can before Hashem due to fasting and affliction or through joy. They are two sides of the same coin. Either way we will come to recognize the truth.