From the Mir parsha sheet.
כשלכדו את הצורר הנאצי אדולף אייכמן שר"י והביאהו למשפט בישראל, רבתה ההתרגשות. מרן המשגיח הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זצללה"ה ביאר בשיחתו את ההסתכלות הנכונה אודות כך:
הנה תפסו את הרוצח ומביאים אותו למשפט, ומדברים על זה בלא הרף. העיתונים מקדישים לכך עמודים שלמים, ונשמעים דיבורים שזכינו לעשות בו נקמה, וא-ל נקמות ה'. ובאמת אלו דברי הבל, ורחוקים מהשקפת התורה.
לו באמת היה ענין הרציחה חמור בעינינו כל כך, למה אדישים אנו כשאלפים מתו ברעידת אדמה, ורבים נפצעו, והמונים נותרו ללא קורת גג.
ומה היא תאוות הנקמה, האם על ידה יקומו ששת המיליונים לתחיה?! ומה הפליאה הגדולה אודות הרוצח, וכי מעט רוצחים יש בעולם, והלא כל גוי חשוד על רציחה, וכמות רציחותיו תלויה רק במידת החכמה והאפשרויות שהיו בידיו. הלא אסור להלוות לעם הארץ כי חשוד על הרציחה, משום שעל חייו לא חס על אחרים לא כל שכן (פסחים מט.). וזה נאמר על יהודי שאין בו תורה, על אחת כמה וכמה בנכרי, שכל מציאותו היא "על חרבך תחיה" (בראשית כז, מ), ועלול להגיע לרציחה בשל נגיעה לכבודו.
כל ההתפעלות נובעת מתאוות הניצחון, שביקשוהו והביאוהו, ומתגלה בזה חכמה ותושיה והצלחה. מכך נובעת ההתפעלות, ואין לה כלום עם נקמת ה'. ובכלל, על פי דרכי התורה כל ההסתכלות אף על הרשע הגדול ביותר אינה בשנאה, אלא בדרישת כבוד שמים שיתגדל בהענשתו. אבל כשלעצמו יש לחוש "מעשה ידי טובעים בים...", ו"בנפול אויביך אל תשמח", ונשתכח מאתנו כל ענין "צלם אלקים"!
ושמעתי מהגה"צ רבי אשר קלמן הי"ד [גיסו של הרב כהנמן מפוניבז' זצ"ל] בעת למדנו יחדיו בקעלם, שזהו שנאמר (תהלים קמט, ט): "לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל, לעשות בהם משפט כתוב - הדר הוא לכל חסדיו הללויה". כלומר, רק לחסידיו שכבוד שמים בראש מעיניהם, רק עבורם הנקמה היא הדר! וכן פירשו בקעלם מה שנאמר (ש"א טו, לג) "וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל", שאמנם בהריגתו היתה מצות מחיית עמלק ועשיית דין "כאשר שכלה נשים חרבך כך תשכל מנשים אמך" (שם), אבל לא המיתו מפני רגש הנקמה והשנאה אלא "לפני ה' ", בטהרה מוחלטת.
וכשם שנאמר בפרשתנו במגדף (כד, כג) שרגמוהו "כאשר ציווה ה' את משה". לא לשנאת בן המצרי שהתקוטט עם בן ישראל, אלא מפני שמירת ציווי ה' בלבד
No comments:
Post a Comment