A note on the simanim of the fish, the סנפיר וקשקשת. The Gemarah (Chullin 68b) says כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ...ליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר א"ר אבהו וכן תנא דבי ר' ישמעאל (ישעיהו מב, כא) יגדיל תורה ויאדיר. The Ritva Niddah (51b) says that the Torah wrote the סנפיר to tell us this is also the cause of the tahara. Rav Kook echoes this idea in letter 103, וא"כ אם הי' כתוב קשקשת הייתי אומר שכח הטהרה מונח בקשקשת לבד, ובסנפיר לא משכח טהרה, כתב רחמנא סנפיר להודיענו הידיעה המופשטת שכח הטהרה מונח בשניהם, וממילא ידענו שאין הסימנים ענינים הסכמיים, אלא שבהם מונחת הטהרה,. In other words, להגדיל תורה is to tell us the depths of the Torah.
The lesson of the סנפיר וקשקשת is expounded on in derush in various forms but the basic gist is that the קשקשת the scales is the bdrock protection of the individual and the סנפיר represents a person moving forward, being מחדש, the two have to go hand in hand. One can move forward only rooted in the mesorah of the accepted traditions, or in other words one can strive to advance but it must be rooted in proper middot of love and fear of G-d.
The Netziv (11:9) במים בימים וגו׳ – האי במים מיותר. ואין לומר ללמדנו אפי׳ נשר כשהוציאו כשר דזה מקרא מפורש להלן י״ב כפרש״י. אלא בא ללמדנו דוקא כשנוטלו האדם במים. לאפוקי יצא מעצמו על הארץ מיקרי שרץ הארץ כדאי׳ במכות ד״ז האי ביניתא דבי כרבי מלקינן עליה משום שרץ השורץ על הארץ וכפי׳ ר״ת שם. As the Netziv notes himself, this idea is rooted in Raabenu Tam Makkot (16b) ר"ת ביניתא כמו דג קטן הנמצא במחרישה וקמ"ל דאע"ג דנמצא במים היה מותר לפי שיש לו קשקשים, אפ"ה לוקה אע"ג דאי הוי במים טהור. It comes out according to this ruling that a fish with kosher simanim if it sometimes flops around on land, it is prohibited if taken from the land for at that time it has the law of a sheretz. See more about this here and discussion here.
No comments:
Post a Comment