What More

 וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת.  The Emrei Menachem (Alexander) asks that the word עוד is extra, it could just say רב יוסף בני חי? 

The possuk in Tehillim (37:10) says וְע֣וֹד מְ֭עַט וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ עַל־מְקוֹמ֣וֹ וְאֵינֶֽנּוּ. Rav Boruch M'mezbutch explained that even in the rasha there is a ועוד, a inner spark where there the wickedness doesn't reach; Dovid prayed to look at that ועוד and then there is no sin.  The same idea is in the famous teaching of Rebbe Nachman (182) אזמרה לאלקי בעודי, the עוד that is not contaminated will sing to Hashem.  The Emrei Menachem says that was the intent of Yaakov.  He saw that the עוד of Yosef was not only contaminated in Egypt, rather it was רב עוד, it grew to greater kedusha.

Positive And Negative View

The last possuk in the parsha is וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד.  There are two approaches to understand this possuk.  The Arugos Habosem says from the fact that it says וַיֵּאָחֲז֣וּ with a kamatz under the alef, not a cholem, that Bnei Yisroel were held and entrapped by the land.  Bnei Yisroel did not relize that they were being trapped and sinking into the tumah of Mitzraim.  This approach is supported by the  The Midrash Tadshey Ch. 17which also interprets וַיֵּאָחֲז֣וּ as Bnei Yisroel were grabbed by the land against their will.  

Rashi says ויאחזו בה means לשון אחוזה.  Bnei Yisroel took over the land as their own place.  The Kli Yakar also understands this in a negative light, "הפסוק מאשימם על ישיבה זו שבקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, מלמד שמתחלה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב״ה להוציאם משם ביד חזקה..."  The Kli Yakar understands Rashi is saying a physiological idea.  Bnei Yisroel viewed the land as their own.  However, Rashi may be alluding to the midrash that the land was literally there's as a inheritance because Pharaoh granted it to Sarah (see Pirkay D' Rebbe Eliezer Ch. 26.)  If that's the case, how was it considered golus, they were in a land that was theirs?  Because they were in the middle of a country that is not theirs' they were in golus.  That is the intent of the Rashi beforehand, וישב ישראל בארץ מצרים – והיכן, בארץ גשן, שהיא מארץ מצרים.  They were stuck in the middle of Egypt, that was the golus.  Despite the fact that their feet were standing on ground that should have been theirs, it was still in Egypt.  In this vein, we can give a positive spin on the Rashi, in fact the complete opposite of the Kli Yakar.  The land was in reality an אחוזה but yet Klal Yisroel was able to recognize they were in golus.  They recognized the fact that they lived in Goshen = modern day Jewish area, is not a substitute for the true Jewish home but that it was golus and they did not feel at home.  (See Likutay Sichos volume 15 sicha 4.) 

Opposite of Haughty

מכניע זדים.  Why do we say (according to those that have this text,) to subdue the wicked?  We also say in the al hanissim וזדים ביד עוסקי תורתך, why specifically the זדים and how is it the opposite of עוסקי תורתך?  The possuk in Mishlay (21:24) says זֵ֣ד יָ֖הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֜וֹשֶֹ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן.  We see that a זד is one who does evil with a haughtiness.  That is why we pray that the insolent should be subdued (Sefaria translation.)  That was the battle against the Greeks.  Chazal enacted Chanukah as a holiday of הלל והודאה.  The word הודאה means submission like מודים חכמים לר"מ because to give thanks to someone, you must acknowledge that you need them (כמפורסם בשם רב הוטנר.)  The fight against the Greeks was a fight against this middah of זד.  The possuk in Mishlay teaches us that the haughtiness is called a לץ.  What is the connection between haughtiness and a לץ?  The לץ is not able to accept mussar, any adjustments to his/her life because s/he is ego-centric.  They believe that everything revolves around them and they have nothing to correct.  It is an ענף on being haughty.  Such a person can not bow themselves before the Torah.  That is why Chazal see the זד as the opposite of the עוסקי תורתך.  That is why the whole enactment of the holiday is to counteract זד through הודאה.  (Based upon a shmuz by R' Elefant.)  That is the סמיכות at the end of Shemone Esrai ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך (from Berachot 17a,) it is humility that is required to be able to acquire Torah (see Likutay Sichos volume 30 Toldot sicha 1.) 

The Kabbilistic books say that just as there is a Pharaoh of tumah in these parshiot, there is a level of  Pharaoh in kedusha.  The word פרעה can also be constructed as פריעה, to reveal (see the Zohar.)  The ability to reveal the light of soul.  The Alter Rebbe points out that פרעה has the same letters as העפר.  The way to accomplish this is by being humble.  It is through humility that one is able to love the self-focus on their own body and tap into the desire of the soul.  

Forget The Past

Yosef named his son Efraim because he forgot all the hardships and his father's household.  Why would Yosef want to forget his father's house?   Some people always live saying "what could have been."  They live in the past and bemoan why things didn't work out the way they expected.  Their entire life is filled with regret over how things worked out and they lose the power to deal with the challenges in front of them because they just dwell on the past.  This leads down a path of יאוש for they feel there is no way they can drag themselves out of their predicament.  That of course is a failing way to live.  Yosef was giving thanks for the fact that he could put the past behind him.  He didn't go around thinking I was the best son of Yaakov and now I'm here in Egypt and that's the end of my life.  He forgot where he came from and how he got there, not that he forget his illustrious ancestry but he  didn't use that as a reason for self-pity and giving up on making the best of the situation in front of him. (Based upon Rav Shlomo Amar.) 

Al Hanissim

My father shlita posted earlier this week that the Rambam understands קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה the הודאה is a reference to lighting the menorah.  He brings many sources in Rambam to support this idea.  The Riaz also understand the Gemorah this way.  However, Rashi understands that הודאה refers to the fact that we say al hanissim.  According to Rashi the establishment of Chanukah as a holiday is expressed in hallel and saying al hanissim.  This means that al hanissim is a way of mentioning the holiday like יעלה ויבא on Rosh Chodesh.  It is a mentioning of מעין המאורע just like יעלה ויבא (see Rashi Betzah 17a ד"ה בהודאה.)   However, the Rambam understands that it is a specific enactment to give thanks for the miracle but it is not a fulfillment of mentionning the holiday in prayer.  We can see this in the Rambam Laws of Tefillah (2:10,13)  בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת כִּשְׁאָר הַיָּמִים וְאוֹמֵר בָּעֲבוֹדָה יַעֲלֶה וְיָבוֹא. בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים מוֹסִיפִין בְּהוֹדָאָה עַל הַנִּסִּים.  Why does he switch from אומר to מוסיף and why does he only say about יעלה ויבא that one prays תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת כִּשְׁאָר הַיָּמִים?  In light of how the Rambam learns we understand that the יעלה ויבא becomes part of the day's prayer, it is not a mere addition to the Shemonei Esrai, it transforms the Shemonei Esrai into a Rosh Chodesh Shemonei Esrai by mentioning מעין המאורע.  Al hanissim though does not make it a holiday prayer, it is just an addition to the prayer. That is why he only mentions the Shemonei Esrai with יעלה ויבא as being its own kind of Shemonei Esrai and about al hanissim he calls it just an addition.  (From a shiur of Rav Arial Ozar 5771.)  

Lighting Up The Soul

The haftorah for Chanukah starts with רני ושמחי בת ציון וכו.  We understand that the haftorah continues to mention the menorah but why start from this possuk, what does it have to do with Chanukah? 

The Malbim says that the word שמחה means an internal joy (see Malbim Yeshayahu 51:3)  The word רינה means an to sing/ shout out because of an arousal of one's emotions (see Even Ezra Eicha 2:19.)  The possuk says עבדו את ה בשמחה באו לפניו ברננה.  The Zohar (229b) says שמחה בצפרא ורננה ברמשא.  Why is simcha connected with the morning and רינה with the night?  The morning, day time is when things are clear.  In a spiritual perspective, it means that one is able to understand Godliness.  It is a אתערותא דלעילא, when one is being woken by Hashem's presence. There is on need to actively seek out Hashem.  One's joy is to accept the Heavenly awakening and be בשמחה.  When one is in the presence of the king they do not yell out, that would not be appropriate conduct.  When one "sees" Hashem then one's joy is contained.  The night is when things are not clear, when a person must search for Hashem.  There is a requirement of אתערותא דלתתא, the person must shout out, must actively seek out Hashem.

ציון means a symbol of Godly presence that occurs when Klal Yisroel is doing mitzvot.  The possuk says is golut Klal Yisroel is merely בת ציון, they receive Godliness from Hashem even though they are not doing it on their own.  We read this possuk on Chanukah for it is in the power of the holiday of Chanukah to light up even the פתח רה"ר.  Even the souls stuck in the darkness of the night will be lifted up by a special אתערותא דלעילא.  Even as we are just בת ציון, and cannot muster רינה, Hashem will give a אתערותא דלעילא to give us the inspiration to reach the level of רינה and then שמחה (based upon Torah Or Rani V'simchi #2.) 

The Sfas Emes (5633) says on the Gemorah (Shabbos 21b) פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם בשבת מדליקים בחנוכה means that even souls that are incapable of feeling the light of Shabbos can be lit up with the chanukah lights.  The Emrei Emes (5675) brings from the Chidushay HaRim that is alluded to in the statement of Rebbe Chanina, מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, even someone's soul who is bitter as vinegar can be lit up by the Chanukah lights.  

Why do we find the concept of the נר תמיד, of the continuity, specifically by the menorah?  In light of this we can say that the ner tammid hints to this idea that the neshama is tammid, constantly retains the dying embers that can be lit up by the neros (עם מלשון גחלים עוממות כמש"כ בשם משמואל בכ"מ.)

דמות דיוקנו של אביו

From the Mir parsha sheet from the Mashgiach, Rav Chadash zatza"l.

איתא בגמ' (יומא ל"ה:) ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין: לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל. אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון וכו', עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר, אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה וכו. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית יותר מיוסף, אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים וכו'. נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים.

למדים אנו מכאן שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואינו שואל את הרשע 'מדוע הינך רשע', אלא שואל אותו הקב"ה 'למה לא עסקת בתורה'? וכלום יתכן שאין טרוניא על הרשע מדוע הוא רשע? אלא ע"כ הכוונה היא שאם היה לומד תורה כראוי לא היה רשע.

ובילקוט שמעוני (בפרשתנו רמז קמ"ה): מטרונא שאלה לר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה? הביא לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר, א"ל ומה אלו שהם גדולים וברשות אביהם ולא כיסה עליהם הכתוב, זה שהיה קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.

וכתוב בפסוק (לט,ו) "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה", ופירש רש"י: כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך מגרה אני בך את הדב, מיד "ותשא אשת אדוניו".

ועל הפסוק "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו" מפרש רש"י רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו.

ובילקוט (בפרשתנו קמ"ו): נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמר: יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד ואתה עמהם, רצונך שימחק שמך מביניהם ותקרא "ורועה זונות יאבד הון" (משלי כ"ט), מיד "ותשב באיתן קשתו" וכו'.

ועוד איתא שם: "ולא שמע אליה" אמר רבי: שמע לה, אלא שהביא הקב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס, נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם, הה"ד "ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".

ולכאורה קשה איך אומרים לרשע "כלום נאה היית יותר מיוסף", וכי אפשר להשוות רשע זה הנאה וטרוד ביצרו שגובר עליו ליוסף שניצל משום שהיתה לו דמות דיוקנו של אביו, ומפני שנטל הקב"ה את אבן השתיה ואיים להחריב את העולם?

אלא שלימדתנו התורה שכל אחד ואחד צריך תמיד להיות נגד עיניו את דמות דיוקנו של אביו או דמות דיוקנו של רבו שלמדו תורה הנחשב כאביו, ועי"ז האדם יוצר לעצמו דמות דיוקן אשר תשמור עליו מן היצר הרע ומן החטא.

Your Kodesh Kodashim

Why did the only jug of oil found have to be sealed by the Kohan Gadol? The Maharal explains out that the numerical value of the word היכל is 65 and יון is 66 because יון was able to win against the power of kedusha.  However, in the word היכל there is a צירי which is like a hidden י.  That represents the hidden kedusha found deeper than the היכל and that is the kodesh kadashim.  The Kohan Gadol is able to tap into the power of the kodesh kadoshim as he can enter there.  That is why the numerical value of כהן is 75, 10 more than 65 because the כהן has the kedusha of the hidden י, a number that represents kedusha and that hidden level is inaccessible to the Greeks.  That is why what was found was a jug of oil with the Kohan Gadol's seal for that was the power that the Greeks could not defeat.  

What does it mean that the Greeks were able to win over the level of היכל but not over the kodesh kadoshim?  Although the היכל is kodesh, it is an outer layer of kedusha.  It represents the kedusha that a person acquires through learning Torah, doing mitzvot etc.  In Kabbalistic jargon, it is the לבושין of a person.  On this level יון is able to win.  The counter to such kedusha is the external beauty of the Greeks.  The Greeks appreciated aesthetics, they also agreed that לבושין are very important.  However, they replaced the לבושין of kedusha with that of tumah.  However, the innate kedusha that exists within a person, the kodesh kedoshim, the חכמה שבנפש is not something the Greeks could match up against.  They have no counter for this level of kedeusha.  The kodesh kodashim of the soul cannot be blackened out by the tumah of יון.  The Sfas Emes shtelztzu the Gemorah in Pesachim (7b) חיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר that the ner Chanukah can seek out the depths of the soul and bring it forth.  The ner Chanukah has a magnetic pull to bring out the kodesh kodashim of the person.  With this idea we can understand why Hashem made a miracle that the menorah should last.  Why the need for the miracle?  The numerical value of the name of אדנות is also 65.  The name of אדנות is used outside the Mikdash, where there is a covering up of  kedusha.  On that level יון was able to win.  However, when one taps into the kodesh kodashim, מקום ארון אינו מן המדה, there are no boundaries and hence miracles happen.  The miracle came to signify that how the miracle happened by tapping into the power of the kodesh kodashim.  (That is why the miracle started on the 26th day of כסלו, for it is connected to the name of הויה  above nature.)   

 In Megillas Taanis it says ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים, שנאמר (ויקרא ח, לג): "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ'", ואומר: (במדבר ז, יב): "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ וְגוֹ'", ובשביעי הקריב אפרים. וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה, שלא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר: (דה"ב ז, ט): "כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים". מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא – בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושׂדוהו בשׂיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.  It says that the holiday is 8 days because that was the length of time it took to do the חנוכת הבית.  (This answers the question of the Beis Yosef.)  The היכל had to be repaired from the damage of יון.  We celebrate restoring the kedusha to its place, understanding what are proper לבושין (see more about this here.)  

וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה.  Yosef was grabbed by his בגדים, his external garments.  Sunk into the tumah of Egypt, there was a chink in the armor.  However, when the need arose, he shed the external garments that had been infiltrated by Egyptian culture (see Divrei Yechezkal,) and was able to connect with his own kodesh kadoshim (see also Sichos HaRan #101.)   

Reaching The Throne

The Gemorah in Chullin (91) says on the possuk of ויאבק איש עימו עד עלות השחר that אמר רבי יהושע בן לוי, מלמד שהעלו אבק מרגלותם, עד כיסא הכבוד.  Why do Chazal say the dust went up to the כסא הכבוד?  And what is the point of knowing how much dust they raised?  I was thinking over Shabbos b'derech derush to connect this Chazal with a different place Chazal use the term עד כסא הכבוד.  The Gemorah Yoma 86a says  אמר רבי לוי: גדולה תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע יד, ב): "שובה ישראל עד ה' אלוהיך.  The fight between the שר of עשו and Yaakov was not just a one-time fight but is the fight through all generations of the future.  The story in the Chumash is merely round one.  What is the guarantee that Klal Yisroel will survive through the final rond, how do we know they will emerge victorious?  The answer is תשובה.  Teshuva is a gift given only to Klal Yisroel.  We may become soiled in the dirt of Esev, but eventually we will will because of the power of teshuva.  That is why Chazal say the dust reached the כסא הכבוד. Up until where teshuva is accepted, the dust, the dirt of Esev will rise, but it stops there, at that point teshuva will redeem a person. 

The Gemorah in Shabbos (98b) says that after the malachim complained how can Torah be given to mankind, Hashem told Moshe אחוז בכסא כבודי וחזר להם תשובה.  The Or Gedalyahu says that this was Moshe's answer.  The advantage of man over the malachim is that man has the ability to reach the כסא הכבוד through teshuva.  Such great heights can never be reached by a malach.  It is this power of tesuva that gives us the advantage of the malachim and gurantees victory over Esev.  

The Malachim

וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו.  The word לפניו seems extra, obviously the malachim went before him?  Why does Yaakov tell Lavan תריג מצות שמרתי?  The Lev Eliyahu says that לפניו means that Yaakov sent the malachim that went before him, those created by his own actions.  A person's mitzvot create malachim and it was those malachim that Yaakov sent.  That is the message of תריג מצות שמרתי, that the malachim were a product of the mitzvot.  Why does it matter what type of malachim Yaakov sent?  What Yaakov was trying to do was not merely to deflect Esev but to see if he could arouse from within him his genetic traits from the Avos.  By sending mitzva malachim, Yaakov was hoping that there would be a magnetic pull to Esev's innards and he would repent.  It was not a complete failure as Esev let him go peacefully in their encounter (see Shem M'Shmuel.)  

Why did Esev come with 400 men?  4 is the number of פירוד.  The number 400 is 4*100, the most extreme פירוד.  That is reflected is Esev's statement, יש לי רב.  He viewed his possessions as many things, they were separate items.  Yaakov sees everything as one yesod.  Everything in the world is a reflection of the ultimate יחוד and hence he says יש לי כל, it is one complete unit (see Or Hachaim and Sfas Emes.)  That is the message of the stones under Yaakov's head combining into one rock.  

A quick thought on 19 Kislev.  The gematria of אדם is 45.  The gematria of  the name of Hashem is 26.  The bridge is 19.  It is chasidic thought that describes in great detail the concept of yichud Hashem.  That is part of the celebration of 19 Kislev.   

Born Again

 Rashi at the end of Vayishlach points out the discrepancy in the name of the daughter of Yishmael, Esev's wife, if its Machalas of Basmas.  Rashi says (36:3)  בשמת בת ישמעאל – ולהלן קורא לה: מחלת (בראשית כ״ח:ט׳). מצאתי בהגדה מדרש ספר שמואל (מדרש שמואל פרק י״ז): שלשה מוחלין על כל עוונותיהם: גר משמתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אשה. ולמד הטעם מיכן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו עוונתיו.  The most understandable of the three is the convert for they become like a new person, but why do the other two get their sins annulled? 

Dayan Fisher suggests that one who gets married or is promoted to a position also has a certain element of becoming a new person.