וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת י״י֣ אֱלֹקיךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ- ח:ו
וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה י״י֣ אֱלֹקיךָ מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת־י״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכׇל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔ו- י:יב
לְאַהֲבָ֞ה אֶת־י״י֧ אֱלֹקיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכׇל־דְּרָכָ֖יו וּלְדׇבְקָה־בֽוֹ - יא:כב
Why in the fist possuk does לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו precede יראה, in the second one it comes after יראה before אהבה and in the third possuk it comes even after אהבה before לדבקה בו? The Chofetz Chayim (footnote end of intro. to אהבת חסד,) explains that when ever one moves to a higher level it must be preceded by הליכה בדרכיו.
The Rambam (Deos 1:5-6) says וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ט) "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו": כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ: Many commentators on the Rambam point you to Shabbos 133b for the source. However, that is only the basic idea but there אבא שאול derives it from זה קלי ואנוהו. However, the Rambam is understanding that is the commandment of וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו as stated in the Sifri in this week's parsha 11:12 on the words לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו. This is clear from the Rambam in Sefer Hamitzvot #8 where he writes היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת, והוא אמרו "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). וכבר נכפל זה הצווי ואמר "ללכת בכל דרכיו" (דברים יא, כב) ובא בפירוש (ספרי על דברים, יא כב) "מה הקב"ה נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הקב"ה נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הקב"ה נקרא חסיד, אף אתה היה חסיד"
[The Avi Ezri asks how can the Rambam say part of the commandment is to be קדש like Hashem if the Midrash at the beginning of Kedoshim says we can't be קדש like Hashem. The answer seems obvious, the midrash means our kedusha can't equal the level of Hashem's. However, the commandment here is to come as close as we can to Hashem's middos. No one can claim to be as רחום as Hashem, but we are to emulate this as best as possible. I think that is what he answers too.]
How can the Rambam conclude law 5 by saying that the mitzvah leads to being in the middle path if he continues into law 6 saying that the mitzvah is doing actions similar to Hashem?
The son of the Rambam was asked what is the novelty of this mitzvah any more than ואהבת לרעך כמוך? The Lubavitcher Rebbe (Likutay Sichos volume 34 sicha 2 on Ki Savo) says the answer lies in the words of the Rambam "היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת". The mitzvah is to do the actions with intent to follow in the middot of Hashem. In the words of the Rebbe, והיינו ש"והלכת בדרכיו" אינו ציווי הבא לחייב את האדם על ההנהגה (בפועל) ברחמים וחנינה וכיו"ב, כ"א הוא ציווי על ההתדמות — "להדמות בו יתעלה כפי היכולת", שהתנהגותו ברחמים וחנינה כוונתה ומטרתה היא להתדמות לבורא (אלא שבדרך ממילא באה ההנהגה בפועל). ונמצא, שמצוה זו היא מחובת הלבבות, שכוונת האדם בהנהגתו ברחמים וחנינה וכו' צ"ל (לא (רק) משום שהשכל מחייב להתנהג באלו הדרכים משום שהן הנהגות טובות וישרות, אלא) כדי "להדמות בו יתעלה", דמכיון שדרכים אלו הם דרכיו של הקב"ה, לכן הוא מתדמה לו, וכדיוק לשון רז"ל "מה הוא כו' אף אתה כו'", שכל כוונת האדם בהליכה זו היא כדי להדמות לבורא. With this we understand the previous Rambam. Since the mitzvah is to do actions to be like Hashem's actions, therefore it will lead a person to have the perfect balance of the middot like Hashem and be in the middle path.
The Rambam (Deos 1:5-6) says וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ט) "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו": כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ: Many commentators on the Rambam point you to Shabbos 133b for the source. However, that is only the basic idea but there אבא שאול derives it from זה קלי ואנוהו. However, the Rambam is understanding that is the commandment of וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו as stated in the Sifri in this week's parsha 11:12 on the words לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו. This is clear from the Rambam in Sefer Hamitzvot #8 where he writes היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת, והוא אמרו "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). וכבר נכפל זה הצווי ואמר "ללכת בכל דרכיו" (דברים יא, כב) ובא בפירוש (ספרי על דברים, יא כב) "מה הקב"ה נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הקב"ה נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הקב"ה נקרא חסיד, אף אתה היה חסיד"
[The Avi Ezri asks how can the Rambam say part of the commandment is to be קדש like Hashem if the Midrash at the beginning of Kedoshim says we can't be קדש like Hashem. The answer seems obvious, the midrash means our kedusha can't equal the level of Hashem's. However, the commandment here is to come as close as we can to Hashem's middos. No one can claim to be as רחום as Hashem, but we are to emulate this as best as possible. I think that is what he answers too.]
How can the Rambam conclude law 5 by saying that the mitzvah leads to being in the middle path if he continues into law 6 saying that the mitzvah is doing actions similar to Hashem?
The son of the Rambam was asked what is the novelty of this mitzvah any more than ואהבת לרעך כמוך? The Lubavitcher Rebbe (Likutay Sichos volume 34 sicha 2 on Ki Savo) says the answer lies in the words of the Rambam "היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת". The mitzvah is to do the actions with intent to follow in the middot of Hashem. In the words of the Rebbe, והיינו ש"והלכת בדרכיו" אינו ציווי הבא לחייב את האדם על ההנהגה (בפועל) ברחמים וחנינה וכיו"ב, כ"א הוא ציווי על ההתדמות — "להדמות בו יתעלה כפי היכולת", שהתנהגותו ברחמים וחנינה כוונתה ומטרתה היא להתדמות לבורא (אלא שבדרך ממילא באה ההנהגה בפועל). ונמצא, שמצוה זו היא מחובת הלבבות, שכוונת האדם בהנהגתו ברחמים וחנינה וכו' צ"ל (לא (רק) משום שהשכל מחייב להתנהג באלו הדרכים משום שהן הנהגות טובות וישרות, אלא) כדי "להדמות בו יתעלה", דמכיון שדרכים אלו הם דרכיו של הקב"ה, לכן הוא מתדמה לו, וכדיוק לשון רז"ל "מה הוא כו' אף אתה כו'", שכל כוונת האדם בהליכה זו היא כדי להדמות לבורא. With this we understand the previous Rambam. Since the mitzvah is to do actions to be like Hashem's actions, therefore it will lead a person to have the perfect balance of the middot like Hashem and be in the middle path.
No comments:
Post a Comment