Makkos Of Chesed

The end of last week's parsha ends with Moshe asking a question of why things got worse and our parsha opens with Hashem telling Moshe how the Avos never complained despite the fact that they didn't see promises fulfilled, yet Moshe is complaining.  That may be, but why not answer the question?  Furthermore, the possuk opens with the name of דין, אלקים and concludes with the name of 'רחמים, אני ה, why switch in the middle?
The fist piece in the Maggid on this week's parsha in Or Torah sheds light on these questions.  The following is based upon what he says.  The answer Hashem was alluding to Moshe is that  the strengthening of the servitude is necessary to expedite the exodus.  That which appears to be דין is really חסד.  That is why the name of דין and רחמים are found in the same possuk for the דין leads to רחמים.  In order for the world to be able to exist there was must a הגבלה on the chesed so that the world wouldn't become enveloped completely in the אור א"ס.  Hashem tells Moshe until now that was the הנהגה of the world.  That is the הנהגה of שקי, שאמר לעולמו די.  However, for the Exodus to occur, the rules will be broken and there will be a התגלות של שם הויה.  What does that mean?  The makkos weren't acts of דין meant to break the Egyptians, they were brought about by a revelation of chesed.  How could a revelation if chesed bring about such destruction?  Because one must be on the right frequency to be in order to be able to receive the chesed of Hashem.  If one isn't capable of receiving the chesed then the great potential that Hashem is extending forth turns into destruction.
The possuk in Tehillim (94:1) says קל נקמות ה קל נקמות הופיע.  The Baal Shem Tov translates, Hashem is the G-d of vengeance by revealing Himself.  It is the revelation of Hashem, a tremendous act of chesed that wreaks havoc on those that aren't fit to receive such light.  It is akin to a person that has been sitting in a dark room that suddenly receives a tremendous light where instead of seeing now, s/he becomes blind.       
The Zohar in Bo (36a) says תָּנָא רִבִּי חִזְקִיָּה, כְּתִיב, (ישעיהו י״ט:כ״ב) וְנָגַף יְיָ' אֶת מִצְרַיִם נָגוֹף וְרָפֹא. נָגוֹף לְמִצְרַיִם, וְרָפֹא לְיִשְׂרָאֵל.  I understand that the plagues afflicted the Egyptians and not the Jews but what does it mean that it was a רפואה for Klal Yisroel?  Because the plagues were actually a light of God that one had to be able to receive, if one is able to, it is a רפואה, if not, its a מכה.  A similar thing will occur in the future according to Chazal in Nedarim (8b) הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה – צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה.

Rav Chatzkal's Perspective On The Eichmann Trial

 From the Mir parsha sheet.

כשלכדו את הצורר הנאצי אדולף אייכמן שר"י והביאהו למשפט בישראל, רבתה ההתרגשות. מרן המשגיח הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זצללה"ה ביאר בשיחתו את ההסתכלות הנכונה אודות כך:

הנה תפסו את הרוצח ומביאים אותו למשפט, ומדברים על זה בלא הרף. העיתונים מקדישים לכך עמודים שלמים, ונשמעים דיבורים שזכינו לעשות בו נקמה, וא-ל נקמות ה'. ובאמת אלו דברי הבל, ורחוקים מהשקפת התורה.

לו באמת היה ענין הרציחה חמור בעינינו כל כך, למה אדישים אנו כשאלפים מתו ברעידת אדמה, ורבים נפצעו, והמונים נותרו ללא קורת גג.

ומה היא תאוות הנקמה, האם על ידה יקומו ששת המיליונים לתחיה?! ומה הפליאה הגדולה אודות הרוצח, וכי מעט רוצחים יש בעולם, והלא כל גוי חשוד על רציחה, וכמות רציחותיו תלויה רק במידת החכמה והאפשרויות שהיו בידיו. הלא אסור להלוות לעם הארץ כי חשוד על הרציחה, משום שעל חייו לא חס על אחרים לא כל שכן (פסחים מט.). וזה נאמר על יהודי שאין בו תורה, על אחת כמה וכמה בנכרי, שכל מציאותו היא "על חרבך תחיה" (בראשית כז, מ), ועלול להגיע לרציחה בשל נגיעה לכבודו.

כל ההתפעלות נובעת מתאוות הניצחון, שביקשוהו והביאוהו, ומתגלה בזה חכמה ותושיה והצלחה. מכך נובעת ההתפעלות, ואין לה כלום עם נקמת ה'. ובכלל, על פי דרכי התורה כל ההסתכלות אף על הרשע הגדול ביותר אינה בשנאה, אלא בדרישת כבוד שמים שיתגדל בהענשתו. אבל כשלעצמו יש לחוש "מעשה ידי טובעים בים...", ו"בנפול אויביך אל תשמח", ונשתכח מאתנו כל ענין "צלם אלקים"!

ושמעתי מהגה"צ רבי אשר קלמן הי"ד [גיסו של הרב כהנמן מפוניבז' זצ"ל] בעת למדנו יחדיו בקעלם, שזהו שנאמר (תהלים קמט, ט): "לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל, לעשות בהם משפט כתוב - הדר הוא לכל חסדיו הללויה". כלומר, רק לחסידיו שכבוד שמים בראש מעיניהם, רק עבורם הנקמה היא הדר! וכן פירשו בקעלם מה שנאמר (ש"א טו, לג) "וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל", שאמנם בהריגתו היתה מצות מחיית עמלק ועשיית דין "כאשר שכלה נשים חרבך כך תשכל מנשים אמך" (שם), אבל לא המיתו מפני רגש הנקמה והשנאה אלא "לפני ה' ", בטהרה מוחלטת.

וכשם שנאמר בפרשתנו במגדף (כד, כג) שרגמוהו "כאשר ציווה ה' את משה". לא לשנאת בן המצרי שהתקוטט עם בן ישראל, אלא מפני שמירת ציווי ה' בלבד