Arvus Or Shomea

The Shulchan Aruch (219:4) says אם בירך אחר ואמר בא"י אמ"ה אשר גמלך כל טוב וענה אמן יצא.  Rabbi Akiva Eger asks why does the person have to answer amen to fulfill his obligation if normally שומע כעונה does not require the one listening to answer amen to fulfill his obligation?  He gives a few answers.  One answer is that the principle of שומע כעונה only applies when hearing a statement from a בר חיובא as opposed to here where the one saying the beracha is not obligated to make a beracha.  R.A.E. says based upon this that וא"כ בכל ברכות המצות דקיי"ל אם יצא מוציא מ"מ כיון דאין המברך מחוייב עתה בברכה זו לא יצא בה בלא עניית אמן.  We see from R.A.E. that he holds that the principle of  ערבות works with the principle of שומע כעונה.  Arvus merely extends the principle of שומע כעונה to say that even one who is no longer obligated and normally wouldn't be able to say a beracha for someone else, due to arvus they can.  This is not like Rav Leeb Malin siman 5 who says that the principle of arvus is separate than that of שומע כעונה.  He says שומע כעונה means that when a person says a beracha it's as if the one that needs to say the beracha said it himself.  However, the principle of arvus says that one person can say a beracha for someone else and there is no need for  שומע כעונה.  Nonetheless, he does arrive at the same conclusion as R.A.E. that in order to be yotzeh a beracha through arvus one would need to answer amen in order for the other person's beracha to work for the recipient. 

Giving Thanks

The Rambam Berachot (10:8) אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת. חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא. וְחָבוּשׁ שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וְיוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁעָלוּ. וְהוֹלְכֵי דְּרָכִים כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַיִּשּׁוּב. וּצְרִיכִין לְהוֹדוֹת בִּפְנֵי עֲשָׂרָה וּשְׁנַיִם מֵהֶם חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קז לב) ״וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ״. וְכֵיצַד מוֹדֶה וְכֵיצַד מְבָרֵךְ. עוֹמֵד בֵּינֵיהֶן וּמְבָרֵךְ. וכו.  The Kesef Mishne asks what is the repetition of כֵיצַד מוֹדֶה וְכֵיצַד מְבָרֵךְ?  The Achronim (see Mishnas Yaavetz siman 19) say we see from the Rambam that the obligation of birchas hagomel is not just a chiuv beracha but is an obligation of הודאה and one fulfills that with the beracha.

The Rambam says עוֹמֵד בֵּינֵיהֶן, the beracha must be said while standing.  The Kesef Mishne wonders what is the source of the Rambam that the beracha must be said while standing?  In light of the above lomdus we can say that the beracha has the status of hallel which is recited when standing.  

The Gemarah Berachot (54b) says one can say hagomel for the fact that someone else was saved andd if the one saved answers amen he discharges his obligation of saying hagomel.  It appears from the Gemarah that those hearing the tidings of one being saved are also indebted to give thanks for the one that was saved and that may be the source for the idea that those that hear a birchas hagomel answer, as the Rambam says, וְכָל הַשּׁוֹמְעִין אוֹמְרִים שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְךָ סֶלָה.  A regular beracha does not evoke a response from the listeners so why does hagomel?  Because the listeners also take part of the hodah.  The basis for this may lie in the parsha of korban todah which the Netziv writes is of a large quantity to insure one will share the story of salvation and thanks to Hashem with others.  

Slowly Straying

Rashi says כי תשטה – תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו.  The Shem MiShmuel asks is this the only issue here, that she strayed from the path of tzinuit, she violated an issur by being miyached with another man?

Rashi says למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף.  Although it is true that יין מביא לידי ניאוף, there are other things involved as well, why is the acceptance of nazir the appropriate response?    

Rashi says about the korban mincha of the sotah, קמח – שלא יהא מסולת.שעורים – ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה.לא יצק שמן – שלא יהא קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחשך.ולא יתן עליו לבנה – שהאמהות נקראו לבנה, אל גבעת הלבונה (שיר השירים ד׳:ו׳), והיא פירשה מדרכיהן.  Rav Bloch asks if the point is to recognize that the sotah is disgraced, why make a few small, barely noticeable differences, put up a neon sign sotah here and that would make a greater difference?  

We say in krias shema וסרתם ועבדתם אלהים אחרים.  The word וסרתם indicates a slight deviation, slightly of the derech, how does that mean automatically avodah zarah?  The Baal Shem Tov says we see that a slight difference can snowball and lead one to stray totally to the other side.  Says the S.M., the sotah that sinned due to the רוח שטות didn't immediately fall off a cliff but rather she started with a mere slight deviation from the proper path of tzniut and this led her to be a sotah.  The woman is called a sotah ע"ש the catalyst for the issue, not what it led too.  Says the S.M. if it is that way in a negative sense, ק"ו in a positive sense.  Hence, the appropriate response is to take upon one's self a kabbalah.  Even though the kabbalah of nezirut, to abstain from a few things for a month is not such a tremendous action, but it is the fact that there is a resolution from the person to go in the right path that will lead one to greater and higher heights.  

In a similar vein in a physiological sense, explains Rav Bloch, it is not the big things that leave a lasting impression upon a person but rather the small things.  When big fanfare is made of a event, all of one's energy is expended in the event and it doesn't become absorbed into the psyche of a person.  It is when there are small little things that one hardly notices and doesn't get all involved in the matter that it the event can take time to take root and get properly absorbed into one's mind.  Hence, it is the small differences in the mincha of a sotah that leave a indelible impression, not a neon sign and great fanfare. 

The Torah Oath

The Gemarah has an expression Nedarim (8a) and other places מושבע ועומד מהר סיני.  The Gemarah uses this idea to explain that one can not take a shavua to keep a mitzvah for one is already commanded to do it.  The Sfas Emes (Mattos 5634) relates from his grandfather, the Chidushay HaRim, the word שבועה, oath, is related to the word שבעה, seven, for a shavua gives one the ability to tap into all 7 middot of a person, פי' ענין השבועה שע"י שרוצה האדם לקבל עליו דבר זה בכל לבו והוא שבועה התאספות כל השבעה מדות שבאדם.  (This is an idea mentioned earlier this year regarding the shavua every soul takes.)  When the Torah was given everyone was able to see and recognize clearly that there entire being, their existence was dependent on Hashem, איתא נשבע ועומד מהר סיני והפי' ג"כ כנ"ל שבהר סיני נתברר ג"כ אצל כל איש ישראל שאין לו חיות רק מהשי"ת כמ"ש אנכי ה' אלקיך.  Therefore, the souls of Klal Yisrael expired and they had to be brought back to life for the recognition of the total dependency on Hashem made them physically not able to exist (Sfas Emes Shavout 5631.)  

That is why the Torah was given on Shabbas as well for Shabbos also has this ability for a person to be able to be in tune with their inner existence.  Hence, both regarding Shabbos and Torah it says משיבת נפש.  Regarding Torah תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ and in the context of Shabbos, וביום השביעי שבת וינפש for it is on Shavuot and to a smaller degree on Shabbos that one attains a fresh look at the depths of the soul (see Sfas Emes Naso 5654.) 

The Sfas Emes (Shavuot 5642) says that the name of the holiday, Shavout isn't just a reference to the weeks of sefirah but also is related to the word שבועה, an oath, for it is the complete unification with the soul that was experienced through the מושבע ועומד מהר סיני that leaves its imprint to this day.  It is this experience that allows one to be  holiday of Shavuot that gives one the ability to learn Torah for it is the recognition of the connection that one has to Hashem that gives access to His Torah. 

The possuk says והניף את העמר and Chazal refer to the day of the omer as yom hanef (Mishna Sukkah 3:12.)  Why is the day of bringing the omer called יום הנף?  The process of sefirah is to shake us up, invigorate us to be ready to tap into the capabilities that lay within ourselves.  The Sfas Emes (5631) says הכלל שכל החיות צריך תנופה בשבועות.  The tenufah on the shtei halechem is the completion of this awakening.

Fire, Water And Desert

The Gra (Even Shlama, see also Maalot HaTorah by his brother) says that Torah is akined to rain for it cultivates and raises the middot of a person, if one has good middot it brings them out, if not, it strengthens the bad middot.  

The Midrash Bamibar (1:7) says the Torah was given with fire and water.  Other places in Chazal it says Torah is compared to water and fire (for ex. Yalkut Yisro 286:11)  נמשלה תורה במדבר באש ובמים.  I saw Rav Shlomo Miller explain that Torah has two aspects.  Torah waters and grows the natural capabilities of a person but it also is fire, it can break a person down and mold him into a better person.  With this idea maybe we can add that is the third thing mentioned in the Midrash, a מדבר for the Torah can permeate even one who is desolate and empty as a מדבר and produce something positive from him.  

However, it is noteworthy that the Midrash itself gives a different explanation for the comparisons, וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם

The Will Of Achitophel

Igros Kodesh volume 3 #490

 אמרז"ל שלשה דברים ציוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד ויו"ט של עצרת ברור זרעו חטים (ב"ב קמז, א). וכמה צ"ע בזה. ומהם: ואל תמרדו כו' מיותר, כיון שכבר אמר אל תהיו במחלוקת.

צוואת אדם, ובפרט אדם גדול שעליו העיד הכתוב שדבריו הם כאשר ישאל איש בדבר האלקים, בודאי היא כולל[ת] הוראות עקריות הוראות כלליות שבהן ניכרת שיטתו וכו', ומהו הצד השוה אשר בג' דברים הנ"ל. מהו התוכן פנימי דחה"ש ברור.

וי"ל, ובקצור נמרץ: רום המעלות נפשיות אשר אליהן ישאף האדם הוא בשלשה.

ונתבארו במשנה: שלשה כתרים הן כתר תורה כהונה ומלכות. הדרך המובילה לזה לכאורה אפשר להיות בשני אופנים: יראת חטאו (קבלת עול) קודמת לחכמתו (טעם ודעת), או להיפך. והנה אחיתופל כל ימיו התנהג באופן השני (ראה תוד"ה כל חגיגה טו:) וכל' רשב"ם בב"ב. שם לא אירע לו יפה. ולכן הזהיר את בניו (ולכן נמסר בש"ס, כי זהו הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום ולכל אחד ואחד): אל תהיו במחלוקת, אשר בנין אב לכל מחלוקת שלא לשם שמים הודיעה המשנה שזהו מחלוקת קורח ועדתו על כתר כהונה. אף שטענת קרח היתה חזקה בשכל וחכמה וכמבואר בדרז"ל.

ב) אל תמרדו במלכות בית דוד שהוא הקים עול תורה ועול תשובה. כתר מלכות. אף שע"פ השכל, הרי שאול באחת וניטלה ממנו המלכות, וא"כ עאכו"כ שכן צריך להיות בדוד שחטא בשתים.

ג) חטים הוא מאכל אדם, בעל שכל וחכמה. ועץ הדעת חטה היתה. שאין התינוק יודע כו' (ברכות מ, א). והנה עה"ד חכמה ושכל, הוא טוב ורע. וציוה לבניו שכדי שיצליחו החטים ויהיו טוב זה תלוי בחג השבועות דוקא. דלכאורה מה נתחדש בחה"ש דהרי למדו כל התורה כולה מאז ומקדם וכמרז"ל (יומא כח, ב) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו וישיבה דשם ועבר וכו'. אלא שבמ"ת נתחדש שכל ישראל הקדימו נעשה לנשמע קבלת עול שלימה כמבואר בקונטרס. והקב"ה התחיל אנכי - אנא נפשי כתבית יהבית (שבת קה, א) עצמות ומהות א"ס ב"ה ניתן בחכמת התורה. כתר תורה.

וזהו הצד השוה שבכל ג' ההוראות של אחיתופל שהיסוד כל ג' השלמות, תורה כהונה מלכות הוא דוקא קב"ע שלמעלה מטו"ד.

שזהו ג"כ רמז המשנה דאבות (ד, יג) ג' כתרים הן כו' וכתר שם טוב עולה על גביהן.

כי כתר שם טוב, הוא תנאי עקרי דכל ג' כתרים הנ"ל. ואכמ"ל.

Counting

 Rashi says מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה.  The Gemarah Yoma (22a) says  אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי, כְּתִיב: ״וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם״, וּכְתִיב ״אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר״? לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.  From the Gemarah it appears that being able to be counted is when אין עושין רצונו של מקום, the opposite of Rashi who says it is מפני חיבתן?  

One approach is that the greatest level is to be above all numbers.  Numbers are a definition, a boundary; when one is connected to Hashem, there are no boundaries.  The חיבה is that even when one is אין עושין רצונו של מקום, when one is not acting in line with Hashem's desire, still every individual is important and counts.

The Noam Elimelech learns עפ"י דרכו the Gemarah the opposite way.  When עושין רצונו then יש מספר meaning Klal Yisrael had the ability to affect the upper ספירות positively but if אין עושין רצונו then אין מספר, Klal Yisrael will not be able to be counted, to correct the spiritual balances.

Rav Shaul Yisraeli has a different take on the Gemarah דרך דרוש.