Defying Death

Rashi (20:1) says לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ, מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת.  Why is the limud that the death of a tzadik atones derived from the juxtaposition to parah adumah and not any other korban?  Furthermore, the para is not even like a regular korban as it is not offered in the Mikdash and there is nothing offered on the mizbaoch?  In addition, it is not even a technical kaparah?  

Rashi (19:2) says וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ: לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ — פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר.  Why is it important that the parah is callled the parah of Moshe?  The Midrash says וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר, חֻקָּה.  Why does Moshe specifically merit to understand the reason of the parah?  Rashi says in the name of Moshe Hadarshan that the actions of the parah adumah are a kaparah for the sin of the agel, תבוא האם ותקנח צואת בנה.  How does the parah clean up the agel?

Chazal say that without the sin of the agel then the decree of death would have been nullified by the acceptance of the Torah.  The sin of Adam would have been fixed.  It is the sin of the agel that brought the concept of death back into the world.  The Kli Yakar says it doesn't mean that there would be no death at all, it means that all death would be בנשיקה and there would be no tumas meis (the idea that death via נשיקה doesn't bring about tumah is suggested in the Ramban.)  It is only after the sin of the agel that death brings about tumah.  So, the parah adumah which erases the tumas meis, comes to clean up the effect of the sin of the agel which is tumas meis. 

The Rambam at the end of Ch. 3 of the Laws of Parah says that there were 9 parot adumot that were used to purify from tumah and the 10th will be done by Mashiach.  Why is the Rambam telling us that Mashiach will bring anther parah adumah?  This hints to this idea that the completion of the entire notion of parah adumah to remove death will be accomplished only in the times of Mashiach when death will cease.   

With this background in mind, says the Rebbe (Likutay Sichos volume 33,) that is why Moshe is needed for the parah.  Since Chazal refer to Moshe and his actions as lasting (see Sota 9a, 13a,) he is the antidote to tumas meis.  Death is the ultimate limitation on things, but Moshe is able to transcend death.  Hence, he is the one to initiate the parsha of parah adumah and why it bears his name for Moshe is the only one to fully internalize the idea of the parah.  That is why it is only Moshe that can be given the reason for the parah for only he can have an understanding in how to transcend the demise of earthly things. 

The concept of death is an outgrowth of sin.  Without the sin of Adam and the agel there would be no death.  The concept of the parah erasing death is to remove the traces of sin that exist.  It is way of going back to pure beginnings.  With this idea, we can understand that the misah of the tzaddik atones like the parah shows us that the death of the tzaddik isn't merely an atonement for a sin but the entire existence of sin is uprooted.  In other words, one can bring a korban for kaparah but there is still possibility for sin, the cause, the סיבה of the sin still exists.  Parah adumah comes to remove the concept of death, meaning to uproot the very tumah in the world which causes sin, death and all mishaps.  In the words of Rav Kook, כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו, לסליחה מקורית מטהרת, שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו, - שבזה צריכים להפגש בויתור ומדת חסד מיוחדה, בלא התכללות עם כל המדות כולן ובלא שקול של עז צדק ומשפט, - כי-אם תקון כולל לסבת החטאים. חק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, "פרה אדומה מכפרת", והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסלוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעמק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו. הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו. לא זקיפת לבנה מאיזה בנין כי אם פניה שלמה ועמוקה אל היסוד של כל הבנין, לכוננו בתקון. לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור, את מעין החיים שלשד עץ החיים, עם כל שרשיו, גזעיו ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק, וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, ועולם חדש, יבנה, "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ד' כן יעמד זרעכם ושמכם.  This is why Chazal compare the kaparah of the death of a tzaddik to the kaparah of the parah to tell us the depths of the atonement is that the death of a tzaddik also removes the very existence of sin.  Since tzaddikim are called "living," they provide an element of erasing the source of sin in the world, of attaching to eternality, which is recognizable in the void of their physical presence, and that brings the world closer to the stage of the ultimate eternity.