Yearning

Gemarah Megillah (13b) מר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקלי. Why did Haman give shekalim and how is our giving a kapparah?

Haman said  ישנו מן המצות that Klal Yisrael is sleeping, they have lost their enthusiasm in the golus and therefore they have lost their protection. He thought that Klal Yisrael was vulnerable for purchase because they lost their inner spark and only retained the external garb. 

Rashi זה יתנו - הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואומר לו כזה יתנו. Our shekalim show that we do retain a passion. אני ישנה ולבי ער. The desire for connection to Hashem does remain, although at times it may not be obvious.

Sfas Emes Shekalim (5631) באחד באדר משמיעין על השקלים. למה באדר. ויראה שהוא זמן תשובה כמו אלול סוף השנה. כי גם בניסן ר"ה. ובאדר תשובה מאהבה. לכך מרבין בשמחה שנתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל. [וז"ש משמיעין כו']. שזה ענין השקלים לעורר נדיבות ישראל כי בוודאי אין רצון ה' במחצית השקל. רק בהתעוררות רצון פנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים. כי יש בכל איש ישראל נקודה פנימית בלתי לה' לבדו. .. והשקלים הי' תיקון לחטא העגל כי כשנתעורר רצון פנימי כנ"ל נדחה הכל. כענין [אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת וכתיב] שימני כחותם כו'. וכן בכל שנה דכ' במד' כשקורין פ' שקלים כו'. ובאדם מתעורר רצון פנימי למסור הכל להשי"ת רק ע"י שאין לנו ביהמ"ק בעוה"ר. ממילא נתעורר אהבת ה' לישראל ויכולין לשוב בתשובה מתוך שמחה. וניסן ר"ה לחדשים הוא בחי' התחדשות שבא ע"י שמחה ואהבה להשי"ת. The giving of the shekal awakens this eternal desire. 

Rav Tzaddok Resisay Laylah #52 - כי כל זמן שישראל דבוקים בתורה שהם ענפי שורש הנעלם המתגלים בעולם הזה אין מקום לשורש רע ליקרב להם. אבל כאשר רפו מדברי תורה ... ועל כן המלחמה נגד עמלק לא היה על ידי משה רבינו ע"ה שהוא שורש כל החכמים שבישראל ושורש התורה שמצדה ניצוח כל אומה ולשון חוץ מעמלק שהשער שכנגדו בדברי תורה נעלם בעולם הזה והוצרך לשלוח יהושע משרתו שנקרא נוצר תאנה שהיה מסדר הספסלים (מדרש רבה פנחס) ומשמש לדברי תורה. ואמרו ז"ל (ברכות ז סוף ע"ב) גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה ושמעתי דהלימוד הרי יש לו גבול עד כמה הוא משיג אבל השימוש הוא החשק והאהבה שיש למשמש שמחמתו הוא משמש ומשתדל להקים דגל התורה זה אין לו גבול. כי הוא אינו משיג עצמות דברי תורה המתגלה לחכמים רק חומד וכוסף לדברי תורה היינו לשורש התורה כולה

Amalek thrives on lethargic energy and it is the power of אש, חשק, yearning and passion that counterbalances them.

Sacrifice

If I were to summarize the parsha in a single word, the obvious choice would be Mishkan. Yet the Torah itself titles the parsha Teruma. Why is that? And why does the parsha open with an appeal for donations before describing what those donations are meant to build? Logically, we might expect the Torah to first introduce the Mishkan and only then command the people to contribute toward it?

What we see is that the act of giving itself is what brings the Mishkan into being. The possuk in Vayakhel (37:6) says וְהַמְּלָאכָ֗ה הָֽיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל־הַמְּלָאכָ֖ה לַֽעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר - "And the work was sufficient for them for all the work, to do it and to leave over." The Or HaChayim asks if the donations were sufficient, how could there be extra? And if there was extra, how could they have been exactly enough? He explains that although the donations exceeded the needs of the Mishkan, Hashem miraculously made space for every contribution. The giving itself created what was present in the Mishkan. 

This teaches us that the focus of the parsha is not on the construction of a structure whose holiness descends from above. Holiness that originates solely from Heaven, like the revelation at Har Sinai, is temporary, once the moment passes, the site no longer retains that same sanctity. Lasting holiness is created when human beings take initiative, give of themselves, and thereby invite the Divine Presence to dwell among them. Thus, the essence of the parsha is not the Mishkan but the Teruma, the act of giving. It is the willingness to contribute that generates lasting kedusha (based upon Likutay Sichos volume 21.)

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי -"Speak to the children of Israel, and have them take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity, you shall take My offering." The meforshim ask why does the possuk repeat take my offering and the words "whose heart inspires him to generosity" seem entirely superfluous? I would like to suggest (in the manner of derush) that one can read the possuk as talking about two distinct types of giving. The first part of the possuk,  וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה refers to the physical items that were needed to be donated to the Mishkan. The possuk then continues with a second type of donation: אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, a person gives up from his heart, what he holds near and dear. This is followed by תִּקְחוּ אֶת־תְּרוּמָתִי, that this  donation is even more important. That is תרומתי, the teruma that is closest to Me.

Personal Kabalas HaTorah

The Yalkut says when Hashem spoke every one said Hashem is speaking to me and that is why it says אנכי ה אלקיך in the singular form for every understood Hashem was talking directly to them. The Midrash continues that Hashem spoke according to the recipient's ability , elders according to their abilities and younger people according to heir abilities. This means Torah was given to the collective body of Klal Yisrael but their is also a personal acceptance according to the capabilities of every individual. Everyone hears the message of the Torah according to their own prism. 

When Moshe Rabbenu recounts the episode of Matan Torah in Vaeschanan he says that Klal Yisrael said they could not handle hearing Hashem speak directly and asked Moshe to give over Hashem's message and Moshe did not think that was correct but Hashem agreed. What is the שקלא וטריא? Why was Moshe not happy with the request but Hashem granted it? The Rebbe (L.S. volume 16) says Moshe saw Klal Yisrael as they were in his presence where he elevated everyone around him to be on the level of hearing directly from Hashem but Klal Yisrael said we want to accept the Torah not due to being elevated from man external source but to have a personal acceptance according to one's own individual understanding. The laws of the Torah are equal, but the understanding of the message of the Torah are different for everyone.

End Of Rambam and Tu Beshvat

Those learning Rambam 1 perek a day cycle finishes on Tu Beshvat this year:

The last halacha in the Rambam starts: וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה, וְלֹא קִנְאָה וְלֹא תַחְרוּת, שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה, וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר.

Sichos טו שבט תשמ"ב:

The lesson is to take the idea of the physical additional pleasures and use them to fuel spiritual pleasure. The pleasures will be plentiful but will be like dust - not important - in people's eyes for their focus will be on loftier things.