Extra Hiddur

From Igros Kodesh of the Rebbe volume 1 #125 part one of the letter. 

 הגלוי' שלו בעתה קבלתי, אבל רק עתה השגתי - אחרי חפוש ודרישה את הספר ברכת אברהם - לר' אברהם אביש - אשר מזכיר במכתבו, ולכן נתעכב מכתבי ע"ע ואתו הסליחה.וכפי בקשתו הנני להעתיק בזה דברי נכד המחבר בספר הנ"ל, במענה השאלה:

מה נשתנה מצות נ"ח שמצינו בה מהדרין ומהדרין מן המהדרין משא"כ בשאר מצות.

וז"ל בהנוגע לנדו"ז (המוקף בחצע"ג הוא משלי):

ראוי לבאר למה במצוה זו (דנ"ח) נשתנה למהדרין ולמהדרין מהמ"ד כו' ועוד דהא אם יש לאחד כמה ב"ב שבזה יש חסרון כיס למהדרין ביותר שהוא צריך להדליק נר לכל אחד ואחד והממה"מ הוא מדליק עבור כולם.- (כשיטת התוס' - שבת כא, ב - ומנהג ספרד. וצע"ק למה תפס היפך מנהג הפשוט של מדינות אלו כיון שהי' אב"ד סעראצק, ואולי ס"ל דאינו אלא מנהג בעלמא - וע"ד מה שפי' בלח"מ (רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ג) מנהג ספרד - ולא משום דס"ל כשיטת הרמב"ם בפי' סוגיא דשבת. ואולי הכריחו לומר כן כיון שבכ"מ אשכנזים ס"ל כתו' נגד הרמב"ם, וכמו שהעידו ע"ז בנ"כ השו"ע או"ח סתרע"א, אבל משטחיות הל' ברמ"א שם לא משמע כן) -

ונראה לפרש כו' שהגזרה הי' על שבת כו' ובודאי הי' גם בישראל כמה מדרי' וקצתם לא קנאו רק לשמו ית' ויתעלה... וקצתם שהי' בהם גם לכבוד בעוה"ז, וכפי חמימות לב כאו"א כן הי' נצחונם... וע"כ אף בהתגלות הנס לכח נחלק לפי פועל אדם למענהו שכת הטהורים שמסגלים מצות כמה מהדליקים כמה נרות (כנראה כונתו לדין ממה"מ) ובאמת המצוה יותר מהודרת כשעומדים בשורה אחת (צע"ק כוונתו) אבל כת הצדיקים אין משגיחין לעשות מצות הרבה כי קשה... לעשות הרבה מצות... ועכ"ז ימצא בהם יראה הפנימית... מי שהוא צדיק... עושה מעט באופן היותר נאות (כנראה זהו דין דנר כאו"א) ובזה נחלק מצוה זו, והממה"מ להדר גוף המצוה (צ"ע הכוונה) עכ"ל.

וצ"ע א) דלפי"ז כת הטהורים, שהם פחותים מכת הצדיקים, הם כנגד הממה"מ והצדיקים הם כנגד המהדרים לחוד, וכלפי לייא?

ב) פשיטא דגם ביצי"מ היו כמה מדרי' בנ"י - וכדמוכח גם מהא דעל ים סוף נחלקו לארבע כתות כדאי' בירושלמי תענית פ"ב ה"ה - וכן במ"ת ועוד, וא"כ במה נשתנה נס חנוכה.

ג) יש להעיר בדקות יותר, דאין התירוץ מכוון להקושיא, דהשאלה מה נשתנה מצות נ"ח משאר מצות היא לא על זה דבנ"ח יש ג' אופנים בקיום המצוות (נר איש וביתו, נר לכאו"א, ומוסיף והולך) ובשאר המצוות אין כ"א ב' אופנים (לדוגמא: אתרוג כביצה, אתרוג גדול ממנו -ע' ב"ק ט, ב -).דמכמה טעמים אינה קושיא כ"כ: א) אי"ז חילוק באיכות אופני קיום המצוה אלא בכמות - ב) גם בשאר המצוות יש יותר משני אופנים, וכמו באתרוג דיש אתרוג כביצה, גדול ממנו שליש, גדול עוד יותר (יעויין שם בב"ק), ומצינו בדומה יותר למצות נ"ח - בשמן למנחות (מנחות פ"ו, א) דראשון שבראשון אין למעלה ממנו, למטה ממנו שני שבראשון כו', וקא חשיב ה' אופנים.ועוד בדומה יותר לנ"ח - בדין ד' מינים, דלדעת הרמב"ן צריך - למצוה מן המובחר - ג' הדסים שלמים, ואם אין לו צריך להיות עכ"פ ג' קטומים, ובדיעבד יוצא בא' קטום -(יעויין בנ"כ הרמב"ם הל' לולב פ"ז ה"ז, דמדאמר שמואל - סוכה לד, ב - דרשי לכו כר"ט ולא קאמר ר"ט ור"ע ביחד, משמע דיש הידור ג"כ בג' קטומים לגבי א' קטום) - ולהעיר ג"כ משמנה מעלות בצדקה (רמב"ם פ"י מהל' מתנות עניים) ועוד.

והשאלה בשינוי נ"ח משאר המצוות הוא על השינוי באיכות:דבכל המצוות לא מצינו כ"א מצוה והידור מצוה - וכמו באתרוג - הנ"ל - דהן גדול שליש או יותר משליש נכנס בסוג אחד דהידור מצוה, ועד"ז בשמן למנחות צריך להיות מהמובחר ביותר שיש תח"י וכמוש"נ כל חלב להוי' (רמב"ם סוף הל' אסה"מ) שכל האופנים נכללו בזה,משא"כ בנ"ח דמצינו סוג חדש דמהדרין מן המהדרין נוסף על סוג דהידור.- ולדוגמא: אם הי' לשון רז"ל בנ"ח: המהדרין נר לכאו"א למעלה מזה בש"א פוחת והולך כו' אז אין מקום לקושיא - אף שכל מש"כ בספר ברכת אברהם במקומו עומד, לבאר מפני מה יש מדליקין רק נר אחד ויש מוסיפים.

* * *

ומה שנלפענ"ד במענה השאלה מפני מה דוקא בנס חנוכה מצינו מהדרין מן המהדרין, הוא בהקדם ביאור - בקיצור, כי אכ"מ להאריך - בענין הידור מצוה וענין הניסים בכלל, ואז ממילא יובן מפני מה בנס חנוכה דוקא אמרו רז"ל דיש לא רק מהדרין כ"א גם ממה"מ.

דהנה אמרו רז"ל (ברכות רפ"ב) למה קדמה שמע לפ' והא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות, והשכר על זה הוא כמש"נ והי' אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם גו' - הנהגה טבעית על מלואה - לטובה.

והנה - כנראה גם בחוש - העושה מצד קב"ע ומורא האדון בלבד לא יעשה אלא כמה שמוכרח לעשות, כיון שמצד עצמו בהפקירא ניחא לי'.נוסף עליו מי שזיכך עצמו וכפף יצה"ר - כלשון הרמב"ם (שם) - אשר לא זו בלבד שיקיים המצוה אלא שגם יהדר בה וידקדק על עצמו גם במה שאינו חיוב גמור,כנגדו בשכר המצוות -

שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה (סנהדרין צ, א) -נותנין לו לא רק גשמיכם בעתם המגיע מצד ההנהגה (טובה, אבל עכ"פ) טבעית, היינו המחויבת מצד הנהגת הטבע,אלא שההנהגה עמו היא ג"כ לפנים משורת הדין, וגם אם עפ"י דין וחיוב הטבע יפול בצרה, ינצל ממנה ע"י נס שלמעלה מן הטבע.

וזהו שארז"ל (ברכות כ, ב) א"ל (הקב"ה) וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה כו' והם מדקדקים על עצמם כו'.

- והא דאיתא שם (כ, א) ראשונים מתרחש להו ניסא משום דקא מסרו נפשייהו על קדושת השם דוקא,הנה לבד דאין הכוונה מס"נ למיתה כ"א שאינו משגיח על כבודו וממונו אף אם אינו מחויב בזה, וכדמסיים בעובדא דר"א בר אהבה - הרי שם קאי בזה שתקובל תפלתו על הנהגה ניסית על כל הצבור -

והנה הנס דיצי"מ, דפורים, ענני הכבוד וכו' - באו בעיקרם להציל את ישראל מצרה העלולה לבוא עליהם - או שכבר באה,ולכן גם במצוות הקשורות עם ניסים האלו יש מצוה והידור מצוה.וכן בכללות כל המצוות - הרי יסודם ושרשם הוא אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים שאמרז"ל (והבא בפירש"י במקומו) כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי - לכן אמרו להם הנתאה לפניו במצוות.

נוסף על כל הנ"ל בנס חנוכה, שמלבד שהי' גם ענין ע"ד הנ"ל, היינו נצחון ונס המלחמה אשר מסרת גבורים ביד חלשים כו'.הנה עוד יש בה נס השמן - שלא בא להציל מצרה, כ"א - סימן לחביבות יותר גדולה - נס כדי שיוכלו בנ"י לקיים מצוה - לכן ניתוסף ג"כ בקיום מצותה חביבות יותר גדולה מהדרין מן המהדרין.

ובזה יומתק ג"כ הא דבחנוכה גופא - ענין דממה"מ הוא בהדה"נ ששייך לנס השמן, ולא בחיוב דלהודות ולהלל, כי דא גרים לדא.ומה שדוקא בחנוכה אירע נס כזה -מובן עפ"י המבואר (יעויין לבוש וט"ז או"ח סימן תר"ע) שהיונים לא ביקשו לשלוח ידם, וישראל ישבו על אדמתם וביהמ"ק בנוי וגזרת מלכות יון הי' רק להשכיחם תורתך ולהעבירם כו' וכמאמר רז"ל (ב"ר פ"ב) כתבו כו' שאין לכם חלק באלקי ישראל,- והמלחמה לא היתה אלא פועל יוצא מזה, ובזה יש ליישב ג"כ לשון הרמב"ם דריש הלכות חנוכה: ופשוטו ידם בממונם כו' - שלא יסתור למ"ש בלבוש וכו' -ולכן אז דוקא אירע נס כזה שהנשמה לבד נהנית בו.

The Holy Mission

Rashi brings from Chazal that what stopped Yosef from sin was the דמות דיוקנו של אביו.  The Maggid (who's yom hilulah was this week, יט כסלו, says it means that Yosef saved himself by looking at the source of his desire for אשת פוטיפר and that was the middah of teferes, the middah of Yaakov.  This is a manner advised by the Baal Shem Tov and the Maggid to resist physical temptations is instead to put one's focus on its source, where it is rooted in holiness and that will remove one's temptation for the sin.  The Tanya  (Ch. 28) says this method is not for 'regular people' who this will not help for but only need them to sin, this method is only for tzaddikim.  This was not a one time event where Yosef used this mindset to get through the situation but it was his mindset for his life.  How did he survive all the terrible events that occurred to him, from bad to worse, from being sold by his brothers as a slave, to being thrown in jail?  How could he have not sought revenge when the opportunity arose?  Because he understood that everything came from a place of kedusha.  He did not view it as a descent into a abyss but instead saw it all as part of a holy mission.  That lesson is indeed even for the 'regular people.' 

Inner And Outer Dimension

This week those that follow the daily schedule of learning Tanya made a siyum on the entire sefer.  The sefer ends with a letter in which the Alter Rebbe bemoans the lack of proper decorum during prayer and sets up guidelines for proper conduct during prayer.  The end of the letter ends with a description of keeping Shabbos בפנימיות וחיצוניות.  The Alter Rebbe calls the actual laws of keeping Shabbos the וחיצוניות and the פנימיות is thinking about Hashem in an extended davening, learning and not even speaking any idle words.  What does the ending of Shabbos have to do with the main content of the letter which deals with prayer?  Prayer is to the day as what Shabbos is to the week.  Just as on Shabbos the day if kept properly is spent dedicating the day to coming close to Hashem, so too prayer is the time one takes out of the day to connect to Hashem.  Strengthening Shabbos and davening is the same principle; to put a deeper focus on one's connection to Hashem. 

The Alter Rebbe mentions that there is keeping Shabbos בחיצוניות, to not do work on Shabbos and to keep the positive mitzvot.  Then there is the פנימיות which is to put one's focus on Hashem.  In the Egeret Hakodesh (#4)  the Alter Rebbe describes there is חיצוניות ופנימיות of the heart.  It is from חיצוניות הלב, from the course of habit and rote that one does the actions, the חיצוניות of the mitzvot.  It is when one does mitzvah with פנימיות הלב that one is able to connect to Hashem, מצוה מלשון צוותא through the mitzvah.

Nothing But the Struggle

Harav Hagaon Yosef Elefant Shlita

In this week’s parashah Yaakov Avinu battles the Sar of Eisav, and tells him that he will not let him go until he gives him a brachah. Yet we don’t find anywhere that the Sar of Eisav actually gave a brachah; all he did was change his name from Yaakov to Yisrael: כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. Where exactly is the brachah? And what is the significance of the name change?

This event, and the name change of Yaakov to Yisrael, was unquestionably a defining moment for Klal Yisrael. We are named after this event, and it gives us our identity. So we certainly want to understand what happened here.

There’s a famous question that the baalei mussar ask: Why is it that Klal Yisrael is named after the battle, rather than the victory? The name Yisrael reflects the word שָׂרִיתָ, fighting the enemy, but shouldn’t we be named after the וַתּוּכָל, vanquishing him? The baalei mussar explain that our job is to struggle, to fight against the yetzer hara; the victory is in Hakadosh Baruch Hu’s hands. The struggle is what defines us, so that’s our name.

Perhaps we can add some more depth to our understanding of why we are defined by the struggle, as opposed to the victory.  In Shaarei Teshuvah, Rabbeinu Yonah uses the phrase: ולא מהרו לגעור בים התאוה ויחרב, describing the yetzer hara as a surging sea: yam hataavah. At times, the yetzer hara comes up against a person forcefully, yet the person can shout back at the yetzer hara and say no, and this sea of temptation suddenly dries up — a private Krias Yam Suf.  We have all experienced this phenomenon, that when we give a yell at the yetzer hara, he disappears. He comes back afterwards, obviously, but for now he disappears. Why is that? How does this surging tidal wave of the yam hataavah just dry up?

When Yaakov asked the malach for his name, he answered: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי. What is the significance of the Sar of Eisav avoiding giving his name? What he really meant was that he, the yetzer hara, really has no agenda, no content, and no reality. He really has nothing to offer. The entire essence of the yetzer hara is only to create a nisayon for a person, but the moment he does that, he no longer has any power. The moment the person overcomes the nisayon, the yetzer hara disappears. He’s not a real enemy, who continues to exist even if you win the battle. His entire existence is only to place you into a nisyayon, and the minute you’re victorious, the yetzer hara has already achieved its purpose, so he disappears. He has no metzius other than the nisayon itself.  Accordingly, when the Sar of Eisav answered לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, he was conveying that he has no reality of his own — all he has is the ability to bring a nisayon upon you. Other than that, the yetzer hara has no power.

Rav Wolbe, in Alei Shur, cites Chazal’s statement that until Avraham Avinu came along, the yetzer hara was like a highway robber who stood on the roads and robbed people: “Your money or your life!” When Avraham Avinu entered the scene, he called the yetzer hara’s bluff: “Hey, you’re a fraud! You don’t have a real gun — it’s only a water gun! There’s nothing to you!”  Avraham Avinu’s chiddush was that he recognized that the yetzer hara is nothing more than a hollow threat. He seems menacing, but really there’s nothing to him.

Indeed, Chazal teach that when Avraham Avinu was on the way to the Akeidah, the Satan placed all sorts of obstacles in his path: a river that almost drowned him, an iron wall. The Midrash Tanchuma states that Avraham declared, “I’m going through anyway” — and the moment he said that, all the obstacles disappeared, because the Satan has no reality and no real existence other than the ability to set up the nisayon. Once the person recognizes the nisayon for what it is and withstands it, then the Satan disappears, because he’s accomplished his job.

The reason Klal Yisrael is named after the struggle — שָׂרִיתָ, and not the victory, is that there really is nothing more than the struggle. The וַתּוּכָל is an inevitable result of the שָׂרִיתָ, since the moment a person stands up to the yetzer hara, he wins.

That explains why, immediately after the battle with Yaakov, the Sar of Eisav said, “I need to go” — to say shirah, Rashi explains. A malach says shirah after it does its job, and here, the Sar of Eisav finished its job, which was to place Yaakov into a situation of nisayon. Once Yaakov defeated him, the malach’s job was over. The Satan’s job is not to win, but just to create the nisayon. Once he does so, he can go say shirah.

Rav Wolbe notes that twice in Parashas Bereishis the Torah uses the term teshukah, once regarding the woman: וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, and once regarding the yetzer hara: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. What is the teshukah, the desire of the yetzer hara? The Maharal explains that everything that was created in this world, all material beings, yearn to be utilized and channeled for their correct purpose. The yetzer hara’s desire is to fulfill its tachlis, which it accomplishes by placing a person in a nisayon, so that he can overcome it: וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. The teshukah of the yetzer hara is not to get the person to do bad, but rather simply to create the nisayon so that the person can triumph over it.

Klal Yisrael is named after the battle because truthfully there is nothing more than the ability to struggle against the yetzer hara and say no: לגעור בים התאוה ויחרב.

The Chovos Halevavos (Shaar Yichud Hamaaseh ch. 5) explains that the whole intention of the yetzer hara is to prove that sheker is emes. If a person manages to identify this weakness of the yetzer hara, and expose his dressing up sheker as emes, then overcoming the yetzer hara is simple. In other words, the chink in the yetzer hara’s armor is the ability to recognize that his whole show is a lie. The minute you recognize that he has no metzius — not just that he happens to be saying something false, but that his whole show is a farce — then he unravels.

We now have an understanding of the nature of the battle between the emes of Yaakov and the sheker of Eisav. The job of Yaakov Avinu is to recognize that Eisav is לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי — he has no reality to him, and the battle with yetzer hara lasts only as long as the person lends credence to it. The minute a person recognizes that the yetzer hara is purely a fraud, and that there’s nothing to him, he collapses, and it’s easy to break him.  The Satan presents the sheker of Olam Hazeh as if there’s really something there, when there isn’t.

Regarding the words וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, the Gemara teaches that the dust of this battle between Yaakov and the Sar of Eisav rose all the way up to the Kisei Hakavod. The Sfas Emes explains that this means that as a person climbs higher in life, he might think that he has already vanquished the yetzer hara — but the truth is that at every level, a person faces another battle with the yetzer hara, another challenge. There’s no life without challenge — at every step along the way up to the Kisei Hakavod, a person is challenged to distinguish truth from falsehood. And the way to overcome challenges, at every level, is to recognize that this is a nisayon, and that the yetzer hara behind it is pure falsehood, with no reality to it.  That’s the meaning of the name Yisrael — שָׂרִיתָ. What defines Klal Yisrael is our ability to take a truthful look at the world and recognize what’s emes and what’s sheker.

The brachah that the Sar of Eisav gave Yaakov, then, is that he revealed to him his own limitations, by disclosing that he has no power beyond presenting the person with the nisayon and the struggle.

Here And Not Here

ויחן את פני העיר.  The Midrash says נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום.  What is the emphasis on Yaakov setting up eiruv techumim if the Avos kept the entire Torah?  And the Midrash continues that because of this Yaakov gets a greater reward than Avraham who merely kept Shabbos.  Why is eiruv techumim worthy of such a reward? 

The Nitziv comments on the possuk ויחן את פני העיר – לפי הפשט — לא נכנס לדור בעיר, אלא חנה מחוץ לעיר ונקרא ״פני העיר״. והוא כמדתו של יעקב להיות בדד ולא מעורב עם אומות העולם.  According to the simple understanding the possuk alludes to the fact that Yaakov was separate and not part of the general community.  On the other hand, the Malbim has a diametrically opposing comment.  "ויחן את פני העיר, שלא חנה שם כמו בסכות, ששכן במקום בפ״ע נבדל מן העיר ואנשיה, כי פה חנה לפני העיר מתערב עם אנשי העיר, כי קבע דירתו שם."  How are we to reconcile these two opposite approaches?  

The idea of an eiruv techumim Rav Amiel explains, is that a person is another place from where their mindset is.  A person can keep Shabbos as a day that is an oasis from the days of the week, a break from the craziness of life.  However, a deeper level is to infuse Shabbos into the week.  To be living during the week, but having a Shabbos mindset.  That is the chiddush of Yaakov over Avraham.  Yaakov was living amongst the people but his mindset was apart.  He established eiruv techumim, he was able to rise above the troubles in his life because his mind was elsewhere. 

Ask

Why does Yaakov want to know the name of the malach fighting with him?  Why does the malach retort back למה זה תשאל לשמי?  

The Gemorah Chullin (91) says that the fight kicked up dirt reaching the kisay hakovod.  The Kli Yakar says this represents that the ס"ם wants to blind a person (ס"ם מלשון סומא) from seeing the truth.  The ס"ם kicks up a cloud of dust obscuring one's view of the כסא הכבוד.  One of the tricks of the ס"ם is to advise a person to be blind in their faith.  Do not investigate, ask questions or be quizzical of ideas expressed.  Do not delve into the understanding of the Torah.  This leads down the path of eradicating the Torah שבעל פה and only accepting the Torah שבכתב.  

Yaakov wanted to know the malach's name to know his true essence, his identity, for the name indicates the essence.  He wanted to know how to beat the malach by understanding his true nature.  What is the answer the malach gives?  The sefer Shir Maon (grandson of Chassam Sofer, cited in Chasam Sofer on the parsha,) brings from the Haflah that when the malach informed Manoch לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־פֶ֛לִאי it was not a smart retort but his words were an answer to the question.  A malach is called after the name of his mission.  Since the mission of the malach was to inform Manoach about his son's nezirut he is called פלאי like כי יפליא לנדור נדר להזיר.  The Shir Maon  says the same thing in our possuk the malach is called שם because his mission is to give Yaakov a new name.  To add to the idea, the malach is called למה זה תשאל, he is known as why do you ask because his mission of subterfuge is fueled by not wishing to ask.  That is how Yaakov overcomes the angel, כי שרית by willing to ask the questions.  

The fast approaching holiday of Chanukah is introduced in the Gemorah by means of a question, מאי חנוכה.  Chanukah celebrates the Torah שבעל פה, the question and answer format. In the Al Hanissim prayer of Chanukah we add the words כשעמדה וכו על עמך ישראל as apposed to Purim where we just say עמד עליהם.  Why on Chanukah do we add the words על עמך ישראל?  Because on Chanukah we celebrate the becoming of ישראל, the holiday of the Torah שבעל פה.  That is the emphasis in the Al Hanissim. (based upon Shufra D'Yaakov.) 

KIslev And Toldos

What is the connection between the adjacent Rosh Chodesh Kislav and parshat Toldot?  

There are two cycles to the order of the year. The months following from Tishray are when a person has to give a push to come close to Hashem.  It is a time of אתערותא דלתתא.   The months counting from Nissan are a time of אתערותא דלעילא, when Hashem comes close to a person.  The Maharal writes that the number one is complete unity, two is when there is division and three is when two things can come together. Mattan Torah was in the third month for it is when man becomes united with Hashem.  Sivan is the unity of אתערותא דלעילא and Kislev is the unity of אתערותא דלתתא.  The first month is Nissan.  According to that count, in the third month, in Sivan was Mattan Torah.  There is a cycle from Tishray as well.  The first month is the time when we are drawn to be one with Hashem.  In the second month we are divided, it is a time when there are no special times, it is the humdrum of daily life.  The third month from Tishray is Kislev, it is the time when of unity with Hashem when man comes close toward Hashem.  It is the Mattan Torah that man initiates.  As many seforim say the Chanukah lights represent the light of the Torah שבעל פה, the light of the Torah man initiates.  That event is celebrated in Kislev.  It is the hidden Torah which must be drawn out from within a person just as the oil must be drawn from within the olive.  That is why the word כסלו is constructed out of the words כס לו, the כס is a cover as in בכסא ליום חגנו and לו means its revealed (the 6 seferot of revelation *6 of intertwining.)  It is a time when the hidden Torah, the Torah which is drawn out by man from within the Torah is revealed  (see Toras Meachem Toldot 5752.)  (That is why after the war with Amalek it says על כס קה, the כסא is incomplete, it is covered until the א, the אלופו של עולם can be recognized.) 

Avraham is chesed, that is the אתערותא דלעילא when one is offered a free opportunity.  Yitchak is gevurah, it is about making the person draw out their own potential as discussed here.  That is why his parsha coincides with Rosh Chodesh Kislev which ushers in the time of man bringing out their potential.

Rivka Righteousness

A couple of points about the character of Rivka from Rav Hirsch.  #1 After Rivka learns about the plan of Esav to kill Yaakov she tells Yitchak to send him away to find a wife.  Why didn't she tell him the full story, that Esav wanted to kill Esav and this proves how right she was about the character of Esav?  Rav Hirsch says that Rivka doesn't say I told you so, she tells a story about Yaakov's departure which will not pain Yitzchak.  She did not try to vindicate her opinion, it was more important to her not to cause any pain to her husband.  

#2 At the very end of the parsha (28:5) it says Yaakov went to Lavan the brother of Rivka, mother of Yaakov and Esav.  Why does the Torah add the words the mother of Yaakov and Esav?  The meforsihm struggle with various answers.  Rav Hisrch say that the Torah is highlighting that even though Rivka favored Yaakov, she still maintained a motherly love for Esav as well.  She was concerned למה אשכל גם שניכם יום אחד, she cared for Esav as well.  She sent Yaakov away out of concern for him and concern for Esav, so he would not do such a terrible act.  The last words the Torah uses to identify Rivka is the mother of Yaakov and Esav, at the core that's what she was, a mother that had room to love two opposing brothers.  Despite all the shortcomings she saw in Esav, that did not diminish her love for him and desire for him to be successful (see also Tzedah L'derech.)

Two Types Of Beauty

This is on Lech Lecha but I didn't see this until now and there is a similar story in our parsha as well.  וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ.  How did Avraham not know what Sarah looked like before?  The first Biur HaGra in Even Haezer says that חן  refers to an external beauty and שקר החן is referring to the תכשיטין of a woman.  That is what is means Ester was נושאות חן even though she had a yellowish complexion because she had an external חוט של חסד. The word יופי refers to a natural beauty and that is what הבל היופי refers to.  

The commentary Birchat Eliyahu on the Gra brings in the name of the Gra that is the peshat in this possuk.  Avraham thought maybe Sara's beauty was only because of the חן that she had, her adornments and charm.  However, not that they were going to Mitzraim she would specifically look disheveled and would not appear attractive.  Still Avraham saw אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ, your יפה מראה is innate, in you, not because of external factors, and that the Egyptians will jump upon.

Totally Covered

The Gemorah in Yevamot (78b) says the law of Rebbe Yitzchak that only a a substance found on the majority of the body that the person is particular about constitutes a חציצה apply to the majority of the body but if it found on the entire body even if the person doesn't care, it will still be a חציצה.  The question is where does this distinction come from?  Furthermore, generally רובו ככולו so if a substance on the entire body will be a חציצה so too on the majority of the body?  The Briskor Rav in Mikvaot and the Sfas Emes in Sukkah both say the halacha of a substance on the entire body is not because it is a חציצה but rather because it is not considered as if the person went into the mikvah.  Since the person is covered from head to toe, they did not enter the mikvah.  That is why the immersion is no good, not because it is a חציצה.  Then one can't say רובו ככולו for there is no din that כולו is a chazitzah just that the person in that scenario did not enter the mivkah. The Achronim ask why is there on rabbinic gezerah  on a substance on a minority of the person that they aren't particular about so as one doesn't get confused when one's entirety is covered?  According to this approach we can say that this is not a halcha of chaziztah, it is a lacking in entering the mivkah and the rabbanan only made a gezerah when it is the same din.;