Gid Fat

The Gemorah in Chullin (92b) says that the fat attached to the gid hanashe it technically permitted but ישראל קדושים נוהגין בו איסור.  The Rambam rules in Maacholos Assuros (8:2) that one who eats this fat receives מלקות מרדות.  The Netziv in his commentary to the Sheiltos points out that we see the Rambam holds even though the Gemorah refers to the prohibition as a mere minhag, it became established as a full fledged Rabbinic prohibition.  There are two ways that we can understand this minhag/prohibition.  Either its a new issur on the fat of the gid or its too extend the issur of igd hanashe to the fat as well.  This matter seems to be a debate between two opinions in Tosfos Chullin (97a) בתוס ד"ה שאני חלב דמפעפע בע"ד וא"ת אם כן במתניתין איכא שומן הגיד דמפעפע ואפילו נצלה נמי ליתסר כוליה ונראה לר"ת דשמנו של גיד אינו מפעפע והרב ר"מ מפרש כיון דשומן הגיד לא מיתסר אלא מדרבנן דגזרו ביה אטו הגיד כשאין הגיד אוסר גם בו לא החמירו.  According to Rabbenu Tam, the fat of the gid is its own issur and will follow its own parameters.  According to the Ram, the prohibition of the fat is only an extension of the issur gid and hence it can't cause more of a prohibition than the gid itself.  (They go לשיטתם in the beginning of the perek (89b) בתוס ד"ה אם יש בה בנותן טעם אסורה - תימה דילמא אסורה משום שמנו של גיד אבל בגידין אין בהן בנותן טעם ולפירוש הר' מאיר אתי שפיר דפירש דאין להחמיר ולאסור בשומן שבגיד כיון שהגיד עצמו אינו אוסר ור"ת מפרש דלשמנו של גיד לא הוה קרי גיד סתמא.

Based upon this idea we can explain the Rambam.  In Koban Pesach (10:11) he says כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל אֶת הַפֶּסַח חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְאוֹכֵל וְחוֹתֵךְ הָעֲצָמוֹת מִן הַפֶּרֶק וּמְפָרְקָן אִם רָצָה. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְגִיד הַנָּשֶׁה מוֹצִיאוֹ וּמַנִּיחוֹ עִם שְׁאָר הַגִּידִים וְהָעֲצָמוֹת וְהַקְּרוּמוֹת שֶׁיּוֹצְאִין בִּשְׁעַת אֲכִילָה. שֶׁאֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר וְאֵין מְחַתְּכִין אוֹתוֹ אֶלָּא צוֹלִין אוֹתוֹ שָׁלֵם. וְאִם חֲתָכוֹ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֵיבָר.  The Raavad asks א''א בחיי ראשי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא ועם קרומות שבראש ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו.  How can the Rambam allow you to roast the Pesach together with the forbidden fats; they will impart their forbidden taste to the whole lamb?  The Kesef Mishne says י''ל שלא עלה על דעת שרבינו מתיר לצלותו עם חלב האסור מן התורה אלא גיד הנשה שאין בגידין בנ''ט ושמנו שאין בו איסור אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור ובפסח לא נהגו כדי שלא יבא לחתך בו אבר אבל חלב האסור מנקרים אותו ואפילו החוטים והקרומות האסורים משום חלב מסירים אותם אע''פ שאין אסורים אלא מדרבנן כמבואר בפ''ח מהמ''א דייקא נמי דקתני שאין מנקין אותו כשאר הבשר דמשמע שמנקין אותו אלא שאינו כשאר בשר.  He explains that the Rambam agrees the forbidden fats must be removed, its only the fat of the gid which is only a minhag that doesn't have to be removed.  The difficulty with this is that we already have shown that the Rambam holds the gid fat isn't just a minhag, its a Rabbinic prohibition?  However, based upon the principle of the Ram we understand that the gid fat can't effect an issur more than the gid itself.

However, this understanding  runs contrary to what the Rambam says elsewhere. In Maacolos Assuros (15:17) he says וְכֵן שֻׁמָּן שֶׁל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנָּפַל לִקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים. וְאֵין שֻׁמַּן הַגִּיד מִן הַמִּנְיָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁשֻּׁמַּן גִּיד הַנָּשֶׁה מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הוֹאִיל וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הֶחְמִירוּ בּוֹ בְּאִסּוּרֵי תּוֹרָה.  We see the Rambam holds even though the gid itself doesn't impart taste, the fat of the gid that does impart taste will prohibit, not like the Ram in Tosfos that the fat of the gid can't prohibit more than the gid itself.  So why in the Laws of Pesach will the fat of the gid not prohibit the Pesach?  I know that you can do some fancy lomdus footwork to explain this but it doesn't resonate well with me so I leave it to the reader to decide how to reconcile these halochot in Rambam.

The Emrei Emes (5694) says the idea of the minhag to dig out the fat of the gid represents that we must dig out even the roots behind the middos that been Esavized (made up that word.)