Sweet Smell

Why does the parsha of the mizbaoch ketoret come only after the priestly garments?  The Gemorah Kerisut (6b) says the ketoret was comprised of 11 ingredients; 10 had a good scent and the חלבנה naturally had a bad scent but was absorbed in the good scent of the other ingredients.  From here the Gemorah derives א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת.  Why do we include the bad scent and the sinners in a day of fasting?  The Gemorah in Chullin (139b) says מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא.  Why is Mordechai hinted to in the ketoret and specifically the מר דרור?  

The Meor Vashemesh (Rimzey Purim) says that the number 11 represents the forces of evil in the world like Haman and his 10 sons were 11.  The ketoret being ground up to obliterate the bad smell of the חלבנה represents the ability to crush the evil.  The spice that had the greatest effect in canceling out the smell of the חלבנה was the first spice, the מר דרור. Similarly, Mordechai was able to obliterate the forces of evil led by Haman.   המן is the gematria of the חלבנה.   He adds that's why Chazal use the language of לבסומי, a term generally used for spices because the ability to cancel out the arur Hamam is derived from the ketoret. 

The Torah calls the number 11 עשתי עשר.  Why use this strange expression and not אחד עשר?  (It does say אחד עשרin one place, you can find it)  The Even Ezra in Naso (7:72) says that the word עשתי עשר means וטעם עשתי כמו עשתנותיו (תה' קמו, ד), מה שיולידו מחשבותיו, כאילו העשר הוליד והוא סוד גדול.  This is the 11 that is the forces of evil in the world, it is one more than the unit of ten, it does not fit in the bundle.  That is what עשתי עשר represents.  It is that power that becomes obliterated in the ketoret. 

The Bnei Yissocher (maamer 1 #9) brings from the Arizal that the month of Adar corresponds to the nose.  He says that is why Mordechai is connected to מור דרור and Ester to haddasim, both have pleasant fragrances for it is on Purim where the evil is turned on its head and crushed.  

The mizbaoch haketoret is where the incense offering of Yom Kippur is offered.  It is the time when the sins are pushed aside and the power of the ס"א is sent up in smoke.  That is why the mizbaoch heketoret is mentioned at the end of Titzaveh.  Everything else is subject to misappropriation, to be blocked out by sin but the ketoret is able to purify the stench of sin. 

Drink Don't Pray

 From the Sifsay Tzaddik.

A New Lot

This post is based upon a shmuz by Rabbi Elefant. Why is Purim named after the pur, which is not part of the salvation and seems to be a side deatail in the story?  The midrash (Yalkut Mishlay 944) says that the holidays will be nullified but Purim will not, what is unique about Purim?  Why is there a חייב איניש לבסומי on Purim?  

The Sfas Emes 5631 explains וזהו באמת גודל הנס שמה שהגורל מורה עליו הוא שהטבע צריך להיות כן. ומזה מוכח שלא הי' הצלת ישראל עפ"י טבע כלל רק בנס.  A lot is a person's state as we say in English it his his lot.  The lottery to set the date of the destruction of Klal Yisroel was the natural order of Klal Yisroel.  That was "fitting" for them.  The salvation of Klal Yisroel proved that they were not left to the natural order of events. 

The Maharal in Or Chadash (3:7) says that is why the holiday of Purim will never be nullified.  Since the salvation was only something that Hashem could do, it was above the natural order therefore it will last forever.  Natural things fade away but Purim which is above the natural order will never fade.  He adds that is why חייב איניש לבסומי because a person must remove their capabilities on Purim to appreciate that the salvation was totally dependent upon Hashem and human intervention played no role. 

The Sfas Emes 5635 adds that is the explanation of  תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור.  Because we are totally dependent upon Hashem and are not players in our own fate we are assured to last. "תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור. כי התשועה בפורים הי' לדורות עולם. כמו שהגזירה הי' להשמיד כל היהודים. ממילא גם הנס הי' לכל הדורות. והרי קיום כל זרע ישראל הכל ע"י נס הזה. ואיתא כי הגזירה הי' גם בשמים כן על בנ"י. והקב"ה עשה זה הנס בלי זכות ישראל. רק מצד שאנחנו עמו וחוסים בו תמיד. לכן עליו להושיע לנו בעת צרה. ולכן זה היו"ט נותן כח ועוז ותקוה לבנ"י בגלות לבטוח בו מצד שמיוחדים אנחנו אליו. ונראה שלכך תקנו לבסום עד דלא ידע כו'. להראות שאין היום טוב מצד זכות ישראל. ולכן נקרא פורים על שם הפור כי הגורל הוא סימן שכך היה ראוי מכל צדדי הטבע ותגבורת כח הסט"א ע"י עונותינו. ורק בחסדו השי"ת הצילנו." 

There is another opinion in the midrash that Yom Kippur will not be nullified as well. The Maharal in Teferet Ch. 53 says דבר זה לפי ענין אלו המצות כי ענין אלו המועדים הם כמו התחיה שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה, וכן יום כפורים שהאדם אשר הוא חוטא ונגזר עליו המיתה יחזור לו החיים. The salvation of Purim and the cleansing of sin on Yom Kippur require a special level above the natural order.  He continues that on these two days Esev loses to Yaakov, Haman in destroyed and the goat that is pushed off the cliff represents Esev.  The reason is כלל הדבר מה שהיו ישראל מנצחים כח עשו הוא מדרגה עליונה מעולם העליון וכן ביום הכפורים נצוח סמאל הוא כח עשו כמו שמבואר מדברי חכמים הוא למעלה מן עולם הזה.  Because these are times of living under an unnatural order, all of evil crumbles and is wiped out.  That is why we read זכור before Purim for the eradication of the ultimate evil requires tapping into to the level above the natural order.  

Building Through Sacrifice

According to Rashi Ki Sesa (36:18) the mishkan was only commanded to be built after the sin of the egel, so why are the parshiot of the mishkan before the sin?  The Malbim points out the the donations had to be given willingly and voluntarily.  לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מ"ע וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווים לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ניתן.  Why did the donations have to be given willingly?  

The Gra on Sefer Yitzirah (1:8) explains the idea of a brit: אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו, וכן הוא הקשת שהוא דבר מאצלו יתברך, ונשתבשו בו כל הפילוסופים והמפרשים הנמשכים אחריהם לפי שהוא דבר למעלה מן השכל, וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיגו בעצמו ית'. וכן היו צריכין ישראל במשכן ומקדש לאמצעים כמו ארון וכרובים ונקרא ארון הברית הכל לפי שא"א להשיגו רק ע"י אמצעים.  The giving of the Torah was Hashem giving us something G-dly to us.  As the Ketzos explains in his introduction when the Torah was given to mankind, man now owns the Torah and the laws are decided based upon their decisions.  That is the דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו that Hashem gave us.  The Torah was given to mankind as an expression of Hasem's love for Klal Yisroel.  To complete the relationship Klal Yisroel had to give something back.  The point of the donations was not to collect a building fund, Hashem can create His own house.  The point was for Klal Yisroel to give something up of themselves for Hashem. 

ושכני בתוך כל אחד ואחד.  Hashem comes to the person who's love for Hashem is so great they are willing to sacrifice for Him.  They are willing to part with something for His sake.  The possuk  says וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי, why the double terumah, why does it say תרומה and afterward תרומתי and why is the nediv lev in the middle?  The Ohav Yisroel says על דרך רמז the world was created with a ה and the next world with a י.  For the average person, what matters to him is this world, that perosn's sacrifice is תרום ה, to give up some of his money, wealth and riches.  The tzaddik, one who is nediv lev to always be attached to Hashem, he must give תרומת י, he must give up some of his time, energy and spiritual abilities to help the greater good.  Everyone must give that which is harder for them.  The rich perosn can't say they will take out an hour to learn with someone else and the tzaddik can't just offer a donation for that is not a true giving.  A true giving is to give from yourself, whatever is most cherished and precious for Hashem. 

"As one of the Alter Rebbe’s wealthy chassidim advanced in years, he was able to marry off his children and establish them in business. A generous man by nature, when the responsibilities of his immediate family became less pressing, he committed himself to pay for the weddings and dowries of his relatives’ children. Suddenly, however, his business affairs took a sharp turn for the worse, and instead of being affluent, he found himself in debt and unable to meet his commitments. Before his financial situation became public knowledge, he hurried to Liozna to receive advice and blessings from the Alter Rebbe. At yechidus, he poured out his heart to the Rebbe, saying that he was prepared to remain impoverished himself, but he needed to pay his debts and honor the commitments that he had made to his relatives. The Alter Rebbe responded: “You are speaking about what you need. But you have not given a thought to what you are needed for." (chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/78968/jewish/Chapter-1-What-You-Need-and-What-You-are-Needed-For.htm.)

Two Functions Of Beis Din

 The Gemorah in Shavuot (14b-15a) that additions to the Mikdash or Jerusalem can only be done with a king, a prophet, the Urim VeTummim, and the Sanhedrin of seventy-one judges because it says ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו and the Gemorah has a derash לדורות.  Rashi explains וכן תעשו - קרא יתירא למידרש לדורות ובימי משה דהוא מלך ונביא ואחיו כהן גדול ואורים ותומים ושבעים זקנים:

The Rambam Sanhedrin (5:1) says: וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת וְלֹא מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת וְלִמְדִידַת הֶחָלָל אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יח כב) "כָּל הַדָּבָר הַגָּדל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ."  The Kesef Mishna asks תימה הוא זה שמביא האי קרא דכל הדבר הגדול לתוספת העיר והעזרות ובגמ' מביא פסוק אחר וכן תעשו דדרשינן וכן תעשו לדורות והוא מביא האי קרא דכל הדבר הגדול?  To make matters worse, the Rambam himself brings the possuk of the Gemorah in Beas Mikdash (6:11) בֵּית דִּין שֶׁרָצוּ לְהוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם אוֹ לְהוֹסִיף עַל הָעֲזָרָה מוֹסִיפִין. וְיֵשׁ לָהֶם לִמְשֹׁךְ הָעֲזָרָה עַד הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצוּ מֵהַר הַבַּיִת וְלִמְשֹׁךְ חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם עַד מָקוֹם שֶׁיִּרְצוּ:אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי הַמֶּלֶךְ וְעַל פִּי נָבִיא וּבְאוּרִים וְתֻמִּים וְעַל פִּי סַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד זְקֵנִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ט) "כְּכל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ" וְכֵן תַּעֲשׂוּ לְדוֹרוֹת. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מֶלֶךְ הָיָה: A contradiction in Rambam?   

The Briskor Rav on this halacha explains that there are two functions of Sanhedrin.  Sometimes Sanhedrin is necessary as a body of law to enact certain things.  Other times they may just act as the representatives of the entirety of Klal Yisroel.  In the Laws of Sanhedrin the Rambam is listing things where the Sanhedrin must act as a body of law to accomplish certain things.  Matters that are דבר הגדול require the act of ב"ד הגדול.  That is one aspect of adding to the Mikdash or Jerusalem.  It is a דבר הגדול and requires the Sanhedrin.  

In the Laws of Beas Mikdash the Rambam starts off saying ב"ד שרצו להוסיף he is talking about the בית דין, so then why does he say you need the Sanhedrin of 71?  And why the switch in terminology from בית דין to סַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד?  And why in Laws of Sanhedrin does he call them the בית דין הגדול and in Beas Mikdash סַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד?  Because the Rambam here is adding the second function of the Sanhedrin.  The בית דין that decides when to do דברים גדולים  requires as part of the process of adding to the Mikdash/ Jerusalem the סַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד to represent the body of Kal Yisroel.  In this function of representing Kal Yisroel they are called סַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.  It is only when they are acting as the great Beis Din to decide great matters that they are called בית דין הגדול.  Now we understand why the Rambam needs both pessukim.  The possuk of כָּל הַדָּבָר הַגָּדל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ tells us that the Sanhedrin is required to act in doing matters of great importance.  In Beas Mikdash he brings וכן תעשו as part of the process of doing sanctification the Sanhedrin is required to represent Klal Yisroel.  (Based upon a shiur from Rav Ozer.)   

Walk Through The Door

The Kli Yakar says one of the messages of the eved evri getting his ear pierced against the doorway is that the doorway is open for him to go free but he refuses to walk through it. 

Many individuals are enslaved to the cycle of life that exists in this world and can not escape.  However, there are times when one stands right in front of the door. שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח.  There is the door of Shabbos, the time when ready or not, the Shabbos comes and the door is open for a person to walk through.  Then there is Rosh Chodesh, החדש הזה לכם, it is up to the individual to establish for themselves the door to break through (Sfas Emes.)  There are times in life when the door may be in front of the individual because they have worked to make the door, the Rosh Chodesh door or the Shabbos door, it is standing before one automatically, but one must choose to walk through. 

The parsha of Mishpatim opens with many different laws and then at the end circles back to the story of Mattan Torah.  Why is there an interruption of all these laws between the two parshiot of Mattan Torah? אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.  The Torah transformed a nation of slaves into בן חורין.  In the parsha of Yisro, the focus is on the majesty of the giving of the Torah.  The קולות ברקים ענן וכו, the giving of the Torah from Hashem to us.  The door being given.  Mishpatim is about נעשה ונשמע, the acceptance of Klal Yisroel.  That is why the mishpatim interrupt.  It is to demonstrate that it is not enough to merely have the Torah, but one must make it a part of themselves.  The mishpatim are understandable.  It is something one can wrap their head around.  It is only when a person is willing to delve into understanding the Torah that they can obtain the freedom of the Torah.  

Stuck In Servitude

From Rav Refael Shmulevetz:

ד) ובקידושין כ"ב ב' איתא, רבן יוחנן בן זכאי הי' דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף, אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, ולא עבדים לעבדים", והלך זה וקנה אדון לעצמו, תירצע ע"כ. והנה דברים אלו במוכר עצמו, אבל במכרוהו בי"ד שלא הוא שמכר את עצמו אמאי ירצע, ובפרט למ"ד דרק מכרוהו בי"ד נרצע, אכן כבר הביא רש"י בפי' החומש ריש משפטים את המכילתא, אוזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תירצע, ואם מוכר עצמו - אוזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים וכו' תרצע. ויש להתבונן במכרוהו בי"ד נרצע על שעבר אלא תגנוב, דזה תמוה טובא, דמה מקום מצאו להפרע ממנו על גניבתו בשעה שאומר אהבתי וכו' לא אצא לחפשי, בשעת המכירה הי' לו להרצע, ולא בשעה שמבקש להשאר אצל אדונו, וגם שאם לא יבקש שלא לצאת לחפשי הרי ינצל מן הרציעה, ומה טעם בזה.

ה) ומה שנראה לומר הוא, דמכרוהו בי"ד אין עלינו לרוצעו בשעה שנמכר, שעצם מכירתו זו היא עונשו על גניבתו. אך אם בשעה שעומד הוא לצאת לחפשי אומר אהבתי את אדוני וגו' לא אצא לחפשי, הרי איגלאי מילתא למפרע שלא הרגיש טעם עונש במכירתו, ואדרבה עריבה היא עבדותו עליו ורוצה הוא עוד להמשיך בה ככל שיוכל, לכך קבעה תורה שתרצע אוזנו בתורת עונש על שגנב, כיון שעונש הראשון לא הועיל לו, וכמו שנתבאר. [מה שהזכרנו בכאן עונש, יתכן שאי"ז מדויק, שאין הרציעה וכן המכירה כעונש לו, אלא זה בא להוכיחו שיכיר בחטאו, ועכ"פ דברינו במקומם עומדים].מיהו לדברינו יש לעי' למה החמירה תורה בעבדותו אחר הרציעה שלא יועיל לו גרעון כסף, וישאר עבד לעולמו של יובל, וזה צריך טעם דהרי במכירה ראשונה שאף היא כעונש על גניבתו לא נמכר אלא לשש ויש לו לצאת בגרעון כסף, ולמה הוחמר עונשו כעת.ובאמת שגם בלא דברינו יק' כזאת במוכר עצמו, שכל עונשו הוא על שעבר על מה ששמעה אוזנו כי לי בנ"י עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, [ואינו נרצע מיד במוכר עצמו, דאז הרי מפני דוחקו מכר עצמו (ראה קידושין דף כ.) אבל בשעה שהוא עומד לצאת לחפשי, ומשום שאהבתי את אדוני וגו'" אינו רוצה לצאת לחרות, על כך קבעה התורה דינו ברציעה], וא"כ מה טעם החמירה תורה בעבדותו אחר הרציעה שתהא חמורה יותר מעבדותו הקודמת, שתהא נמשכת לעולמה של יובל ולא יוכל לפדות עצמו באמצע הזמן.

ו) אך כשנתבונן בדבר נבין דהיא הנותנת, וכל תועלתה של הרציעה היא במה שלא יוכל עוד להשתחרר ע"י גרעון כסף, והוא ע"פ מה שביאר אאמו"ר זצ"ל בשיחות מוסר מאמר ס"א, את האמור במלכים (א' ב' ח-ט) והנה עמך שמעי בן גרא וכו' והוא קללני קללה נמרצת כו' ואשבע לו בה' לאמור אם אמיתך בחרב, ועתה, אל תנקהו כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול ע"כ. ומה עשה החכם מכל אדם, אמר לו לשמעי (שם ל"ו והלאה) בנה לך בית בירושלים וישבת שם וכו' והי' ביום צאתך ועברת את נחל קידרון ידוע תדע כי מות תמות, דמך יהי' בראשך, ויאמר שמעי למלך טוב הדבר, כאשר דבר אדוני המלך כן יעשה עבדך וגו' (ונשבע על כך). [ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני עבדים לשמעי וכו' ויקם שמעי ויחבוש את חמורו וילך גתה וכו', וישמע המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו, הלא השבעתיך בה' וכו' ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי, ומדוע לא שמרת את שבועת ה' ואת המצוה אשר ציויתי עליך וכו', ולבסוף המיתו]. וכשנתבונן בפרשה זו יש לתמוה בה טובא, דהנה שלמה צווה ע"י אביו שלא לנקות את שמעי, ומה עשה, אמר לו שלא לצאת מירושלים, מה חכמה יש כאן ומה תבונה בדבר זה, וכי מעט אנשים היו שלא יצאו מירושלים, ושעלי' נאמר יפה נוף משוש כל הארץ וכו', ואיך הבין שלמה שלא יוכל שמעי לעמוד בשבועתו, והרי לאו קטלא קניא הי' שמעי, אלא ראש הסנהדרין, ומה שנראה לעינינו לכאורה אין כאן משום חכמה כל עיקר. אלא באמת צדק שלמה וכמו שאמר הכתוב, ויהי מקץ וכו' ככתוב למעלה, ובאמת מה טעם לא הי' יכול שמעי למנוע עצמו מלעבור על שבועתו.וביאר אאמו"ר זצ"ל בשיחות מוסר שם, דשלמה המלך בחכמתו כי רבה הבין, שאף שמרצונו יכול שמעי לישב בירושלים כל ימיו ולא יצא ממנה, בכל זאת אם יכריח אותו לישב בה, הרי משוש כל הארץ זו תיהפך לכלא, ובעל כרחו יוכרח לפרוץ כלאו ולצאת ממנה, ע"כ דבריו.

ז) וע"פ יסוד זה מוסברת לנו תועלתה של הרציעה, שכלפי מה שאומר אהבתי את אדוני וכו' לא אצא לחפשי, ולומר שאינו מכיר במגרעת העבדות, וערב לו מצבו אף שהוא בשפל המדרגה ("עבדים לעבדים") למדה אותו התורה מוסר ע"י שני דברים: א) מעשה הרציעה באוזנו, להורות לו אוזן ששמעה על הר סיני וכו', ובגניבה כעונש וכמוסר על גניבתו הואיל ולא הרגיש בעונש ובמוסר העבדות שמכרוהו בי"ד, וב') שנעשה עבד נרצע לעולמו של יובל, ולא יוכל לצאת בגרעון כסף, דע"כ יעבוד את אדונו, לא מצאה התורה דרך ללמדו שפלות מצבו שנראה לעניו כמתוק וכערב אלא ע"י שנאכיף עליו את מצבו, וכיון שיהי' מוכרח בעבדותו רק אז ירגיש כמה היא כובלת אותו, ומה הוא מצבו של "עבד לעבדים".אכן כל זה בעבד לעבדים, אבל "בעבדי הם" החיוב מוטל על האדם להשתעבד לקונו ככל האפשר, ואף שיש לו בחירה, החיוב מוטל עליו לבטל את הבחירה ולהיות משועבד לעשות רצון קונו, אע"פ שזה קשה הרבה יותר וכאמור, לפום צערא אגרא.ואאמו"ר שם ביאר דזהו שאמרו חז"ל אינו דומה המצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, דמי שאינו מצווה, הרי אינו משועבד ופת בסלו, הרי קיום המצות קל לו יותר מאשר מי שמצווה ומרגיש שמוכרח הוא למלא חובו (וכמש"כ התוס').

Desire For Perfection

This post is based upon ashmuz by Rabbi Elefant of the Mir.  The midrash Tanchuma Bamidbar #2 says  לנשיא, שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו. נכנס לשנייה וברחו מלפניו, נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו. אמר הנשיא: זו העיר, טובה היא, מכל המדינות, כאן אני בונה כס נאה, כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה לים, ברח מלפניו, שנאמר (תהלים קיד): הים ראה וינוס, וכן ההרים רקדו כאילים. בא במדבר חרבה, קדמה אותו וקילסה אותו, שנאמר (ישעיה מב) יישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע. אמר: זו העיר טובה לי, מכל המדינות, בו אני בונה כנסיה ודר בתוכו, התחילו שמחים, שהקדוש ברוך הוא דר בתוכו, שנאמר (שם לה): "יששום מדבר וציה".  The king went into various towns and everyone ran away.  When he entered the wasteland everyone came out to greet him and he said I will build my palace here.  That is why Hashem gave the Torah in a midbar.  What is the midrash teaching us?  Why do the people of the wasteland welcome the king more than other people?  The Sfas Emes Bamidbar 5634 comments: כי התורה היא שלימות הנבראים וכפי מה שהנבראים חסרים בעיני עצמם ומקוין אל השלמה. זוכין לתורה. ומאוד קשה לבעל בחירה להיות חסר בעיני עצמו כראוי ולכן ברחו בני מדינה. אבל מי שהוא כמדבר כמ"ש במדר' שאינו זוכה לתורה עד שנעשה הפקר כמדבר וזה הי' הכנת בנ"י קודם קבלת התורה שהגיעו לבחי' מדבר להיות ברור בעיניהם וגם לברר זה בכל הנבראים שיהיו מקוין אל השלמה כנ"ל. ובחי' זו נקראת מדבר שחפץ להיות נמשך אחר המנהיג אותו מלשון דבר א' לדור.  One can acquire Torah only is one recognizes that he is flawed without the Torah.  Without Torah one is a wasteland, barren of bringing out his true potential.  It is only through Torah that one can reach their full capabilities.  That is what Chazal mean that one must make themselves like a midbar to acquire Torah.  

The possuk says (19:1) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני.  And the very next possuk says  ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר.  Why does it say they reached midbar sinai and then repeat that they arrived there?  The Maharal in Derush al Hatorah explains אבל הכתוב בא לומר תחלה, כי ראויים היו ישראל לקבל התורה במדבר דוקא. כי האדם שנקרא על שם אדמה, כאשר אין לו תורה נחשב כמדבר שאין בו עשב וצמח האדמה, ושדה בור נחשב הוא יותר מכל הבעלי חיים כאמור. שהב"ח נקראים בהמה על שם שיש בה מה, דהיינו מה שנבראת הבהמה עליו נמצא עמה בבריאותה, ואילו האדם נקרא אדם מפני שהוא כמו אדמה שהיא בכח בלבד, ולכן כל זמן שלא קבל התורה הרי הוא כמו מדבר שהוא מקום בור בלא פרי כי חסר התורה והמצוה יקרא בור: ובשביל חסרון האדם שהוא כמו מדבר, נתנה לו התורה להשלימו ואז האדמה הזאת מוציאה אילנות וצמחים שלה.  The possuk highlights that the Torah must be given in a midbar for a person without Torah is a midbar.  A person is called אדם because they are created from dirt.   There is a potential to grow or be trampled.  The way a person grows is by learning Torah.

What is the nature of the perfection that Torah gives a person?  And how does one acquire the desire to be perfected ?  The Mishna in Avos (4:1) says בן זומא אומר:איזהו חכם? הלומד מכל אדם.  The Maharal explains that a person is חומר and חכמה is צורה.  The two are opposites.  What joins them is the desire to want חכמה.  The chacham is one desires to be cultivated, to grow.  When a person desires חכמה they will learn from everyone.  The lacking a person has without Torah is the lacking that all חומר has when it is not formed with its צורה.  The צורה is the direction, purpose and meaning of the חומר.

Rav Wolbe points out that there are two places where the Torah uses the word תשוקה.  In Berashis (3:16) ואל אישך תשוקתך and in 4:7 וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.  He explains both are examples of חומר desiring to be perfected by their צורה.  The first time it is a woman that is perfected by man and the second time it is the yetzer harah that desires for man to stand up to the test in order for it to be perfected.  These desires are not something that have to be developed and cultivated, they are part of the natural make up. It is inborn and innate for things to desire, seek, and strive to find meaning and direction.  In the same vein Torah gives purpose, meaning and direction for one's life.  One does not need to find tricks to have a desire to learn, it is inside a person!

Power Of Listening

Why is the parsha of Yisro the inroduction to Mattan Torah?  

וישמע יתרו.  Everyone heard, not just Yisro?  The Baalei Mussar distinguish between hearing and listening.  Everyone heard the news, but most didn't listen.  Only Yisro listened and took to heart what the events were saying.

The Gemorah in Bava Kamma (85b) says חרשו נותן לו דמי כולו.  If one makes someone else deaf they don't just pay for the individual's ears but for the individual's full value.  Why must one pay the whole value, why wise it worse than blinding someone if one who is blind is considered dead?  Rav Zilberstein explains that for a person to lose the sense of sight is worse than losing the sense of hearing.  However, damages are assessed according to the value of a servant and for a servant it is more critical that he can hear the masters command.  (Chashukay Chemed Sanhedrin 49b.)  What defines one as an eved is the ability to listen to the master's commands.  The Maharal in Kiddushin (22) says the ears are what make a person a kli kibbul, they make a person into a fashioned, viable human being.  In light of Rav Zilberstein we understand that the essence of an eved is to listen to his master. 

The Beis Halevi asks how could Klal Yisroel accept to fulfill the Torah if they didn't know the details, how could one accept an obligation if they don't know know the extent of it?  He explains that what was accepted at Mattan Torah was not accepting various laws, it was accepting to be the eved of Hashem.  When one accepts to be an eved, they are מקנה themselves to the master and therefore whatever the master says to do, he must do as part of the acceptance of being an eved.  "אבל המוכר עצמו לעבד אינו מקבל עליו שום חיוב רק מקנה גופו לרבו ובזה שפיר חל הקנין, וכיון דהגוף נעשה של הרב הרי ממילא מחויב לעשות כל מה שיאמר הרב וזה פשוט, ומש"ה חל הקבלה על ישראל דהם לא קיבלו על עצמם התורה בגדר חיוב ושיעבוד רק הקנו גופם להתורה ולעבודתו יתברך, וזהו שאמר הכתוב ושמרתם את בריתי דזה קאי על שבע"פ והיא אין לה קצבה וע"כ אמר והייתם לי סגולה מכל העמים, שתהיו קנויים לי ועוסקים בתורה שיהיה לי בכם קנין הגוף לא חיוב גרידא".  

That is why the parsha of Yisro precedes that of Mattan Torah.  Klal Yisroel learnt from Yisro the importance of listening.  To be an eved one must acquire this trait of listening.  Only after they saw such a lesson in practice were they ready to declare themselves עבדים to Hashem and truly listen to what they were told.

Yisro's Bris

Rashi says that the name of Yisro was Yeser and after he converted a letter was added to his name and he became Yisro.  The Maharal explains why a vav was added "יש לפרש דלכך הוסיפו לו וי"ו כנגד תרי"ג מצות, וג' מצות שיש לגר שבהן נעשה גר, והוא מילה טבילה וקרבן, והוא מספר 'יתרו', ולכך אמר 'כשנתגייר וקיים המצות'. ואף על גב דמילה בכלל תרי"ג מצות, גבי גר אין לומר כך, דהא עדיין אינו ישראל עד שיטבול, ואם כן אין זה ממצות שהוא חייב לקיים אותם. אבל מצות המילה שהגר חייב בה הוא למול את בנו (קדושין כט. ), ובמילת עצמו נעשה גר. ולפיכך יש כאן ג' מצות שבהן נתגייר, ותרי"ג מצות גם כן, וכולם קיים יתרו, לכך הוסיפו לו וי"ו." 

We see from the Maharal that the milah that one does to convert is a separate mitzvah from the obligation of a yisroel to have a milah.  With this we can understand a point of the Rogatchover.  He points out (Milah 1:7) that the law of completing the milah on the ציצין שאין מעכבין are not said regarding the milah for becoming a convert.  Why not?  In light of this Maharal we understand that the law of completing the milah on the ציצין שאין מעכבין is hiddur mitzvah and hiddur mitzvah applies to the mitzvah of a Jew, not of a gentile (see Shearis Yosef volume 2 end of siman 1.)  

The Achronim (Panim Yafos in Nitzavim) ask how could Yisro give himself a bris milah (see Sanhedrin 94a and Rashi there,) if it was a danger to do milah in the midbar?  The Achronim discuss what is the din if a person can't do milah because it is dangerous can he become a convert without milah (see Achiezer volume 4 #45-46 and Sriday Aish volume 2 #67)?  One of the sides to the question may be if the milah is that part of converting he must fulfill the mitzvah of milah like a yisroel, then he would have the same exemption as a yisroel is it is dangerous.  However, if it is a separate command as part of the conversion process he must do milah like the Maharal would presumably hold, then if he doesn't do milah he can't become a convert.  (The Chasam Sofer Yorah Deah teshuva 1 and 300 answers a contradiction in Rebbe Yose if milah needs to be done lishma by differentiating between the milah of conversion which needs to be lisma as opposed to milas yisroel which does not.  However, that may be because the milah also plays a role in the conversion but does not prove it isn't a fulfillment that a yisroel has to do milah.)  

The Oznaim L'torah brings a proof from the fact that Yisro did milah even though it was dangerous that one can't become a convert unless milah is done and therefore Yisro did the milah even though it was a danger.