Stay Inside

The Rashba in Babba Bathra 120b questions why the Torah spells out in regard to the prohibition of שחוטי חוץ that of Klal Yisroel are obligated?  He explains that it comes to teach us that even a non-kohan is obligated because shechita is kasher even if performed by a non-kohan.  We see from the Rashba that one is obligated only because the shechita is kasher.  The Achronim ask that we find that in regard to offering the korban oitsidee the mikdash the possuk says even a convert is obligated even though his offering of the korban isn’t valid?  The Mekor Baruch siman 1 explains in regard to offering the korban the offering would be accepted ex post facto because his offering is valid on a private alter.  If that is the case, why must the Rashba establish that in regard to shechita a non-kohan can shect even lichatchila? 

The Briskor Rav in Zevachim 14 establishes that the obligation for offering a korban outside vs. shechting are distinct.  The obligation for offering outside the mikdash is for doing עבודה outside the mikdash.    However, the obligation for shechting is for doing a מעשה שחיטה של פנים מהחוץ.  Based upon this difference, we can understand the Rashba.  When it comes to offering the korban outside, whatever constitutes an עבודה, even just ex post facto will make you obligated.  On the other hand, regarding shechita outside one is obligated only if the shechita is done in this manner inside the mikdash.   

The Gemorah in Kiddushin 43a and Zevachim 43a has a derash on the word הוא in regard to עבודה בחוץ that it comes to exclude one who is אונס from כרת.  The Malbim explains the derasha is that the word הוא indicates that the person has full brains.  The Rishonim ask why do we need a מיעוט to exclude אונס it is a general פטור in all of the Torah?  They give various answers.  The Raavad cited in the Rashba suggests one would think there is a no petur of אונס because the possuk equates the issur to killing someone, קמ"ל that there is a פטור אונס.  My issue with this idea of the Rashba is that the Torat Kohanim in have a dozen places has a similar derasha in regard to other חייבי כריתות  (see Malbim in Tzav #132) and over there the answer of the Raavad doesn’t apply there, so how would he explain those derashot?

We also see from this Raavad had the din been to give up your life and not violate the issur then there would be a חיוב כרת.  This seems to contradict the Rambam Ch. 3 of the laws of Avodah Zarah and Ch. 5 in Yesoday Hatorah that the obligation of כרת for Avodah Zarah is only if done with one’s own volition even though there is an obligation to give up your life.  So why does the Raavad not disagree there?      

Update On Ketores

A few months ago before the Russian bots became the only consistent readers of this blog there was a question raised here as to what the status of a ketores offered שלא לשמה is.  Reb Chaim and the Briskor Rav assume its kasher for the mitzvah isn't the atonement, just the maaseh haktorah and that was accomplished.  On the other hand the Beis Halevi is quoted as saying that its pasel because there is no such thing as a nidvas ketores and if it isn't done leshma it doesn't count for the atonement and then reverts to having the status of a nedavah.  Seems to be a contradiction in the Briskor dynasty?

In the Minchas Asher in this week's parsha and in the Minchas Avrohom Yoma 44a they want to suggest that there is no contradiction.  The Reb Chaim is referring to the ketores offered year round and that is indeed just an obligation of a maaseh haktorah.  However, the Beis Halevi is talking about the ketores of the avodas Yom Hakipurrim and that is brought as a kaparah and if its offered שלא לשמה it will not count towards the obligation of the tzibbur and will hence be passul because there can't be a nedavah of ketores.    

Walk Off A Cliff

The sair le’azazel is unique for it offers kapporah but it’s not a sacrifice in the classical sense.  So, the question is how should we view it; as a korban with a special form of avodah, or something else? 

The Ramban and Even Ezra when discussing the philosophical understanding of the sair lazazel say that it’s not a korban.  I am not sure that when can derive from their philosophical writings a halachik position, but I am inclined to think that we can.

Tosfos in Shavous (13a at bottom) says that even though normally a korban can’t effect kapparah for what happens after it’s already offered, the sair lazazel can effect atonement for the entire day.  One of the explanations for this phenomenon, explains the Tosfos HaRosh, is because the sair la’azazal isn’t a korban and therefore is not limited to the time of the sacrifice.  The Rashba (Shevous 13b) in discussing a peshat in a Tosefta also raises the possibility of it not being considered a korban. 

The Rambam Avodas Yom Hakippurim (chapter 5 laws 17-18) rules that if the sair la’azazal has a blemish or is a trefah its disqualified.  The Rambam bases these rules on pessukim.  The Minchas Chinuch (mitzvah #286) points out that the Rambam doesn’t mention the lack of an internal organ disqualifies the sair, even though it would disqualify a korban.  The Netziv in his elucidation on Chumash makes a similar point.  Why does the Rambam need verses to disqualify the sair that has a blemish or is a trefah; it should be no different than any other korban which is disqualified?  They deduce from here Rambam doesn’t view the sair as a korban. However, the Rambam in Maaseh Karbonas (18:1) rules that if one slaughters the sair outside the Mikdash it’s a violation of shchutay chutz because it will be brought in the Mikdash to have the vidduy said on it.  From here it seems that it is a korban for otherwise there wouldn’t be a violation of shchutay chutz.  [This law of Rambam seems to contradict the Gemorah in Zevachim 113b and Yoma 62b that one can only violate shchutay chutz on the sair before the lottery decides which one is for Hashem and which one is to azazel.  Reb Chaim answers that it depends on the debate in the Tanaim if the vidduy is necessary, see Briskor Rav in Zevachim 113.]  The two rulings of the Rambam seem to leave us with a contradiction as to his view on the sair lazazel?

Rav Jolti (Mishnas Ya’avetz siman 56) answers that there are two atonements in the sair.  There is the vidduy and then there is the kapporah of being sent to azazel.  The vidduy is considered the kapporah of a korban for it’s done in the Mikdash but the going to Azazel isn’t.  Therefore, the Rambam holds one violates shchutay chutz before the vidduy for its kodshim.  A blemish doesn’t disqualify the korban is talking about after the vidduy (עיי"ש a lengthy discussion involving other rulings of the Rambam as well.)     

The Gvuros Ari Yoma (41a) assumes after the lottery its not a korban.  See the sources listed by Rav Yaakov Elon in the footnotes to the Rashba (ibid) and in his sefer on Chumash, (Massah Yad volume 1) for more mekoros.  See also the work of his father, Toras Hakodesh volume 2 siman 52.  

From Tosfos in Zevachim (72a) it’s clear that the reason the limbs of the sair would be prohibited to benefit from (argument of Rav and Shmuel in Yoma 67b) is not because of the issur meilah, rather its based upon the possuk the Gemorah in Yoma (ibid) is dorash.  The Gemorah in Meilah (11a) assumes that the sair remaining forbidden even after it’s pushed off the cliff, is one of two examples acting as an exception to the normal heter of naasis mitzvaso.  Rav Elchonon (volume 2 of Kovetz Shiurim siman 21) proves that Tosfos, that understands the issur of the sair lazazel is not an issur of kodash, holds the heter of naases mitzvoso is not just a rule in kodshim, it’s a general principle.  However, I don’t understand, what issur would there be that we would say naases mitzvoso on if not for the issur of kodash?  The mitzvah that’s complete is the avodah of the sair, if the issur doesn’t stem from there how does naases mitzvoso help you? 

Tosfos Yoma (60a at the top) notices a discrepancy between the Gemorah in Meilah which considers the limbs of the sair to be an exception to the rule of naases mitzvoso as opposes to the Gemorah in Yoma which doesn’t list it.  The Minchas Chizkeyu (volume 2 siman 17) wants to say that this debate over whether the sair lazazel is a kapparah is the very debate between the two tractates.  In Yoma, the Gemorah is assuming its not considered a korban, therefore the Gemorah (67b) holds the issur must be learnt from a possuk, because there is no issur of kodesh.  In Meilah, the Gemorah understands it is a korban, therefore the issur is that of kodesh.  Of course, Tosfos in Zevachim doesn’t jive with the Gemorah in Meilah, he’s explaining according to the Gemorah in Yoma!  According to this approach, Rav Elchonan has no proof from Tosfos in Zevachim that naases mitzvoso isn’t limited to kodshim for Tosfos is going according to the Gemorah in Yoma, not the Gemorah in Meilah.    

Leshem Shamayim Hatred

 Nitziv on Devarim 32:5.  See also his intro. to Berashis about why its called ספר הישר in the Gemarah.
                                   

 How could Rabbi Akivah and his students not realize their error?  With 727-8 students dying every day (24,000/33) they didn't do a cheshbon henefesh?  Explains Rav Moshe Tzuriel they didn't think they were wrong, they felt they were fulfilling a mitzvah.
                               
                                                                         In his words:

Messianic Shoes

In the previous post we cited the Gemorah that connects the feet that go up to Yerushalim for the regel to the נדיבות of Avrohom.  What still needs to be explained is why is there an emphasis on the feet?  The ערוך לנר in Sukkah explains based upon the midrash in Lech Lecha that we received the mitzvah of עלייה לרגל because Avrohom didn’t even take a shoelace from the King of Sedom.  It is in the merit of the shoes that me have the mitzvah of עלייה לרגל.  What is the connection between the act of Avrohom of not taking the shoelaces and עלייה לרגל?

 We also find a reference to shoes in the haftorah for the last day of Pesach (Yeshayahu 11:15) which describes us coming from the golus to Eretz Yisroel in the times of Mashiach walking in our shoes through the split river.  Why does the possuk need to mention that we are wearing shoes?  We explained here from the Bechai and Shem M'Shmuel in Shemos that shoes represent the ability to elevate the ground, the lowest levels in the world.  In the days of Moshiach even the lowest levels will be elevated. As touched on here, this was the message Avrohom was conveying to the King of Sedom (see Michtav MaEliyahu volume 2 page 170-3.)  Even the lowest parts of a person, the shoelaces must come from a pure source and may not be contaminated by a Sedomite King.  By being עולה לרגל a person isn’t just physically using his feet, the kedusha that is experienced from being in Yerushalim for the regel has an effect even on the “feet” of his life.  Now that we don’t have the actuality of being עולה לרגל  this experience must be felt in our prayers. (See also Toras Menachem 5725 (printed in this week’s Dvar Malchut) on the last day of Pesach and in the Alter Rebbe on the possuk in Shir Hashirim.)

Footsteps Of Desire

כתוב בשיר השירים (ז:ב) מה יפה פעמיך בנעלים בת נדיב.  והגמ' (סוכה מט: וחגיגה ג:) דורשת מה יפו פעמוניך (רגליך) בשעה שעולין לרגל, בת נדיב היינו בת בתו של אברהם שנקרא נדיב.  ורש"י מפרש למה נקרא אברהם נדיב?  משום שנדבה לבו להכיר את בוראו.  וצריך להבין מה הקשר בין מידת הנדיבות ובין מצות עלייה לרגל? (עיין מהרש"א וערוך לנר.)  השפ"א מאמרי פסח תרלט בקטע האחרונה מביא מדרש (שיר השירים רבה על פרק א פסוק טו) שאע"פ שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה.  וצ"ב כונת המדרש וכי ס"ד שהרגלים יהיו בטילין לאחר החורבן?  אלא ביאור הענין הוא שבאמת הרצון פנימי של כל יהודי הוא להיות קרוב להקב"ה ולהיות נמצא כביכול במחיצתו כל הזמן.  אבל מחמת טרדות הרבות שיש על האדם זה לא הולך וא"א להיות נמצא בקודש פנימה כל ימי השנה.  אבל ג' פעמים בשנה הקב"ה מזמין את האדם לתוך ביתו ואומר בא נהיה ביחד עכשיו.  וכשאדם מקבל את ההזמה ועולה לירושלים בשמחה זה מורה על הרצון הפנימי שיש לו כל ימי השנה.  יוצא שכל מהות וענין של עלייה לרגל הוא תוצאה מהתשוקה וצפייה להיות קרוב אצל הקב"ה.  וכן הוא כונת רש"י והגמ' שכל הענין של מצות עלייה לרגל הוא ההתפשטות מידת הנדיבות להבורא שנמצא טמון בתוך לבות של עם ישראל כל ימי השנה.  וכן הוא כונת המדרש הנ"ל שאע"פ שבטלה עצם העלייה במוחש ובפועל עדיין נשאר מצות הצפייה והדרישה להיות קרובים להבורא.  וצריך כל אדם להתפלל בכובד ראש ולב נשבר על שמפני חטאנו גליני מארצנו ונתרקנו מעל אדמתינו ושרוצה לקיים בפועל עלייה לרגל (עפ"י שפ"א הנ"ל וגרב"ד פוברסקי.)

Eretz Yisroel Grains

The Mishna Menachot 62b says that the שתי הלחם ועומר can only be brought from grain of Eretz Yisroel. The Gemorah on 69b discusses (according to Tosfos) can one bring the שתי הלחם  offering from grain that came down from the sky as a miracle is that viewed as being considered part of מושבותיכם or not.  However, even if its considered מושבותיכם, the clouds don’t have the kedusha of Eretz Yisroel so how can the grain be kasher?  It would seem that the grain doesn’t have to come from kedushat Eretz Yisroel, it must come from the place of Eretz Yisroel.  However, the Mishna in Kelim (1:6) says that Eretz Yisroel is holier than other lands for ביכורים שתי הלחם ועומר is brought from it.  The Rambam in Beis Habechirah (7:2) cites this Mishna.  It seems from here that it is a din in the kedusha of the land.  So is it a din in kedusha or the place?  (See more about this here.) (See Mishnat Rav Aharon Zeraim #14 and #19.)

 The Gr"a in the Eliyahu Rabba takes out bikkurim from the Mishna because its not a law in the kedusha of the land, rather a מצוה שתלויה בארץ.  However, the Meorot Hagra includes it.  See Tosfos Babba Basra 81a.  Tosfos Menachot 45b ד"ה קרבו says that we learn that the שתי הלחם doesn’t apply in chutz laretz from bikkurim.  Its clear that Tosfos holds that the reason there is no bikkurim outside of Eretz Yisroel isn’t merely because it’s a מצוה התלויה בארץ but that it requires kedushat Eretz Yisroel (Briskor Rav.)

From 4 to 5

יש קשר מיוחד בין החג של פסח ומספר ד'.  יש ד' לשונות של גאולה, ד' בנים, ד' כוסות וד' שאלות במה נשתנה. וכו'.  מה המשמעות של מספר ד' והקשר לחג הפסח?  הגמ' בשבת קד. מפרש שאותיות ג' ד' הם ראשי תיבות של המלים גומל דלים.  מיהו דל?  מי שחסר דבר וצריך עזר וסייעה מאחרים.  בזמן יצ"מ אנחנו היינו דלים מן המצות.  כידוע מדברי חז"ל, רמב"ם ואר"י ז"ל, מצד עצמנו לא היינו ראויין לגאולה שהיינו משוקעים במט' שערי טומאה וכמעט לא היה שום חילוק בין כלל ישראל והמצריים.  היינו במצב של דלות וכמו שדורש רבא (פסחים קיח:) על הפסוק דלותי ולי יהושיע שכנסת ישראל אומרים אע"פ שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע. וכל הגאולה והאורות הנכללין בליל פסח באו בחסד חנם מאת הבורא יתבר'.  ולהראות את זה אנחנו חוגגין בליל פסח ע"י כל מיני דברים שיש להם מספר של ד'.  ונמצא שכל עבודת הסדר סובב והולך על מספרו של ד'. 

ובאמת להרגיש דלות לפני רבון עולמים הוא מדרגה עליונה.  באמת אחת מעבודת הקודש במקדש הוא להרגיש התבטלות ואי חסרון בכחות עצמיים.  להכיר באמת ולהודות שאין לך את הכח לעשות חיל ושאתה צריך סייעוה מאחרים זהו באמת מלחמה גדולה. (וזה החילוק בין תיבת דל לתיבת רש שלכ' הם מלות שוות במשמעות של עניות ומה חילוק יש ביניהם?  אבל באמת יש חילוק רב ביניהם.  רש זהו רק מי שחסר אבל אין לו את מידת הביטול לנותן ורוצה רק ליקח.  אבל דל יש בו דרגת ביטול.  ואיפוא זה מרומז?  בהחילוק בין האות ר' להאות ד' שבד' יש  אות י' שבולט מאחריו.  וידוע מספרי הסוד שאות י' מורה על ספירת חכמה שיש לו את תכונת הביטול שחכמה זה כח מה, ומה מורה על ביטול.  עיין מאמר באתי לגני תש"י שכ"ז נתבאר שם.)  ואפשר שיש סמוכין לזה מדברי הגמ' חגיגה ט: שאומרת שלא מצא הקב"ה מדה טובה לישראל אלא עניות.  ובפשטות הגמ' מדברת על עניות של ממון אבל י"ל עוד שמרמז למידת הדל וכונת הגמ' שאין לך מידה טובה לישראל אלא שהם עושין עצמם כדלים מלפני שמכיר שכל מה שהוא עושה א"א לגמור בכחות עצמו ושצריך יד ה' באמצע.    

אבל אפי' לאחר שהסברנו המעלה גדולה והביטול שיש במספר ד' עדיין יש חסרון.  במקום אחר הבאנו מהמהר"ל שמספר ד' מסמל הפירוד שיש בעולם, מה שהעולם נראה שחיה בפנ"ע ואינו בטל להקב"ה.  (ואכמ"ל, אבל יש לציין שכל זה נשתלשל מד' אותיות של שם הויה, עיין בלקו"ש ח"ו פרשת יתרו)  ולכ' יש בזה סתירה לכל הנאמר לעיל?  אבל באמת אין כאן שום סתירה ופשוט שדרגות דרגות יש.  בודאי כמו שהסברנו, יש משמעות במספר ד' מדרגה גדולה של ביטול אבל זה לא נשלם לגמרי.  גופא המעלה של הרגשת החסרון מפריך הפוטנציאל של ביטול מוחלטת, ואפרש את שיחתי.  

כל כמה שהאדם הוא דל ומקבל מתנות חינם א"א להאורות והעזר שהוא יקבל ישפיע עליו לגמרי.  לא יחדוד בו כל מה שהוא קיבל.  זה אמת הן מצד הגשמי והן מצד הרוחני.  מי שמקבל מתנות חינם ולא טרח בהם, ולא חיסר שום כחות עצמיים כדי לקבל המתנה אז לא חשוב כ"כ אצלו את הדברים והוא יאבד אותו מהר.  רק שמי שמכיר את הערך של המתנה, כמה שעות לקח לאסוף הדברים, כמה כסף עלה, הוא מחשיב את הדברים.   וברוחניות הוא אותו דבר.  איזה מדרגה שהשגנו במתנת חינם, באתתערותא דלעילא בלי עבודת התחתונים לא יחדוד בהמקבל.  אם לא יביא עכ"פ איזה כלי להחזיק את האור ע"י עבודתו אז יעופף כל מה שקיבלה.  רק דבר שבא ע"י עבודת האדם יש לו קיום.  נמצא דוקא בגלל החסרון של הדל, משום שאין לו את הכלים להחזיק את האור, זה גופא הוא הפתח של חסרון הביטול. ולכן מצינו רק ז' ימים אחר שיצאו כלל ישראל ממצרים, בעמדם בין הים והמצריים כבר צועקים לשוב למצרים. מה הולך פה?  איפוא הלך כל הגילוים, כל ההכרה שהכל בא מה' יתברך?  אלא הן הן הדברים.  אע"פ שהגרשנו התבטלות גמורה לפני הבורא בליל היציאה, הגרשנו כעניים שחסרין הכל, זה גופא היה הפתח להפירוד שבא מיד אח"כ.  ומהו התיקון לזה?  לעשות כלים לקבל האור.  כשהאדם יעבוד בכחות עצמו אז יעריך את האור שקיבל מה' יתב' וישמור אותו בהכלים שעשה. וזהו העבודה של ימי העומר.  זה לא סתם למנות ימים, אלא ימי טהרה וזיכוך הנפש כמו שידוע מבעלי המוסר וגדולי החסידות.  בימי העומר אנחנו נמצאין בתהליך, אנחנו עולים מדלים לעשירים, למי שיש לו את הכלים להחזיק מה שניתן לו. ובאמת ניתן לומר שזה החילוק בין מספר ד' למספר של ה' ובימי עומר עולין ממספר של ד' ועולים למספר של ה'.  מה הכונה בזה?

מנחת העומר באו משעורים.  בזוהר (בלק קפח:) כתוב ששעורה מלשון שעור ה'.  עיי"ש במקד"מ שהכונה לה' גבורות שמהם נבנית בנין המלכות.  [בקיצור יש קשר בין מלכות ואות ה', עיין באגרת התשובה בתניא ועוד מקומות ואכ"מ לבאר.  ועוד כתוב בזוהר שהמנחה נקראת עומר התנופה, ותנופה זה תבות תנו פה, ופה קשור אם מלכות כמפורש בפתח אליהו ותו לחכם וכו'.]  בלי ליכנס עכשיו לכל הפרטים יש לדעת שמלכות הוא הספירה שבו עבודתנו פוגשת את האור שבא מלמעלה ונעשה החיבור בינינו והקב"ה.  (וזהו הכונה שהמצות פועלים יחוד קוב"ה ושכינתיה ואכ"מ.) 

כבר הבאנו כמה פעמים ממהר"ל ושם משמואל שיש ד' חלקים שיש בנם כל כחות האדם  והם נפש, שכל, גוף וצורת האדם.  אבל יש כח אחרת למעלה מכולן ושממנו נשפעין כל שאר החלקים וזהי דרגה חמישית.  חלק זה נקרא בלשון המדרש היחידה שבנפש ומקושר אם הרצון של האדם שהוא למעלה מטעם ודעת.  וחלק זה של הנשמה לעולם מכיר היחוד הגמור ובגלל זה נקרא יחידה.  (באמת יש כח זה בכל דבר של דצח"מ שיש דרגה חמישית של חומר ההילוני ודרגה זו הוא קודם כל הפשטות וביחוד שלם עיין בשיחה הנ"ל ואכ"מ.) 

יוצא ע"י התחברות ובניית המלכות למעלה בספירת העומר, יש קשר אם האדם למטה.  ע"י חיבור זה נתגלה גם דרגה ה' באדם (למטה כמו למעלה) ואז  באמת נמצא בביטול גמור.  האדם מכיר לגמרי את שהכל בר ממנו יתב' ולא יהיה בזה שום נפילה.

The Greatest Song

The Mishna in Yadiem at the end of chapter 3 says that all of Ketuvim is קדוש but Shir Hashirim is קודש קדשים.  What makes Shir Hashirim קודש קדשים?  Many explain (Kehati brings it from Rav Yisroel Salanter,) that normally the Torah can be elucidated via the four levels of פרדס; פשט רמז דרוש וסוד.  However, Shir Hashirim can only be understood on the levels of remez and sod, there is no simple interpretation.  Why is that Shir Hashirim is written in such a cryptic manner?

In ישתבח we say הבוחר בשירי זמרה translated as who chooses melodious songs.  Rav Simcha Bunim translated the word בשירי like שיירים - what is left over (cited by Artscroll in the commentary to the siddur, brought down in Sfas Emes.)  In the leftovers of the praise, the feelings that are too great to be expressed through words that is the most precious to Hashem.  The greatest praise is that which can’t be expressed in words. 

The great love that exists between Hashem and Klal Yisroel is too great to be expressed in words.  That’s why there can be no simple peshat to Shir Hashirim.  It is impossible to contain the love expressed in the vessels of words and it can only be eluded too.

The Shira is written as a half brick on top of a whole brick (Megillah 16b.)  There are large gaps between the words.  Why is shirah written in this odd manner?  Rav Aharon Solovetchik (cited in introduction to Gan Shosanim volume 1,) explained that the empty spaces are filled with the unwritten shirah, the shirah of the heart.  It is the unwritten song that is indeed the greatest song.

Korban Omer

On the first day of Chol Hamoed Pesach the korban omer was offered.  The korban functioned to allow one to eat and cut down the new grain.  This korban can be viewed in two ways; it is an obligation of the day like the other korbanot or it is an obligation only if you want to use the new grain.  The Amek Bracha cites a Midrash Tadshei that counts the day of the omer offering as a separate Yom Tov.  Why is it counted a separate Yom Tov?  He explains because it has a separate korban to go along with the omer.  We see from here that the omer is considered an offering as part of the korbanot of the holiday, not just brought to permit chadash.

The Gemorah Menachot (5a) brings the opinion of Rav that the omer that is offered שלא לשמה it is passul since it doesn’t work to permit the grain.  Tosfot (48b) asks why it doesn’t mention the shtei halechem as well?  The Briskor Rav explains that the omer comes merely as a מתיר so if doesn’t help to be מתיר its possul.  On the other hand, the shtei halechem is an obligation of the day and therefore will be kasher even if it isn’t מתיר.  This difference is supported from the prayer services in which the verses of the shtei halechem are read in mussaf but the omer isn’t (see Birchai Yosef 490:1.)

The Kli Chemdah Pinchas (#4 in the letter) learns in Rashi Menachot (5b) ד"ה שכן that there are two aspects to the korban omer. 

The Rambam Kli Mikdash (4:4) lists the offerings of the holidays that all of the kohanim split together.  The Mishne Lemelech notes the omission of the omer and questions why?  Rav Zolti (Mishnas Yaavetz #25) explains that the Rambam holds that the omer isn’t viewed as part of the offerings of the holiday, rather it’s just an offering to allow one to use the new grain and therefore is divided only among the mishmar who's turn it is that week, not all of the mishmarot like the holiday offerings.  This assertion is supported from the Rambam Temmidin (7:2) that says the omer is divided like all other minachot which indicates it is divided only among the mishmar serving that week.  However, it is noteworthy that the Rid in Yoma (39a) assumes it was divided among all of the mishmarot.  

The Rishonim ask why there is no ברכת שהחיינו said on sefirat haomer?  The Meiri Pesachim (7a) answers that it is exempted by the שהחיינו said on Pesach.  It is clear that he holds the korban omer is considered to be an obligation of the holiday and therefore the mitzvah of sefirah is connected to this and is excepted with the שהחיינו on the holiday.  This does seem to run contrary to the Midrash Tadshei that views the day of the offering of the omer as a separate holiday for then it shouldn’t be excepted by the שהחיינו on Pesach.

No Hallel

The Shibaley Haleket 174 brings three reasons why there is no hallel on the last day of Pesach as opposed to Sukkot that it is every day.  1. The korbanot are the same every day as opposed to on Sukkot where every day is unique (Arachim 10b.) 2. We only say hallel on Sukkot because there is lulav every day (Yerushalmi Sukkah 5:1) [The מחייב of hallel stems from lulav which is connected to hallel.] 3. Because the Egyptians drowned in the sea so we shouldn’t rejoice over their downfall (Medrash Harnenu.)  The Achronim ask why he didn’t say like the Gemorah in Arachin 10b?  However, it seems they didn’t have the Shebulay Haleket to see inside because we see he does cite the Gemorah, he is just quoting all the reasons. 

צ"ע that the last reason only explains why there is no hallel on the last day but doesn’t explain חול המועד?  The Taz (490:3) adds that חול המועד shouldn’t be better than yom tov.  

The Yeshout Yaakov (490:1) asks the aforementioned question of why do we need this additional reason besides that which is said in the Gemorah?  He answers that there are two reasons to say hallel.  One reason is because it is a holiday and that reason is covered by the answer of the Gemorah.   However, there is another reason to say hallel and that is because of the miracle that happened to Klal Yisroel and that reason isn’t affected by the korbanot so the Shebaley Haleket needs a new reason.  However, this doesn’t work in the Taz for he doesn’t need to say that חול המועד can’t be better than Yom Tov, he should suffice with the reason of the Gemorah?  And in the Shebaley Haleket it doesn’t seem to work either for if the reasons were complimentary, why cite the Yerushalmi?

Averah Matzah

The Mishna in Pesachim 35a lists all the things that one can’t use to fulfill their obligation of matzah.  Included on the list is tevel.  The Gemorah 35b explains it isn’t good for the mitzah because one can only fulfill the obligation it the issur of chametz would apply to it as opposed to what is prohibited because of tevel and this rule is based upon a derasha.  The Gemorah explains that the ברייתא that gives this explanation holds אין איסור חל על איסור and hence because there is a prohibition of tevel the prohibition of chametz doesn’t take effect.  Presumably, since we hold איסור חל על איסור באיסור מוסיף it should come out that you can fulfill your obligation with tevel.  However, the Rif and Rambam rule that you can’t fulfill your obligation.  Why?  The Rishonim explain because of the principle of מצוה הבא בעבירה.  If this understanding is correct, why didn’t the Gemorah give this reason and why do we need a specific derasha here if there is a general pesul?  Tosfos Sukkah 9a says that the rule of מצוה הבא בעבירה is only a Rabbinic pesul and the Gemorah is giving an explanation that will make it a Torah pesul. 

Another answer the Rishonim cite in the name of Tosfos (cited in Rabbenu Peretz here) suggest that the only time we find the pesul of מצוה הבא בעבירה is regarding mitzvot that come to be מרצה such as korbanot, lulav (has an aspect of prayer and hallel to it.)  However, matzah that isn’t coming to be מרצה there is no pesul of מצוה הבא בעבירה.  The Rishonim ask questions on this interpretation from examples of מצוה הבא בעבירה even when the mitzvah isn’t coming לרצות.  (According to this interpretation it should come out we don’t hold there is מצוה הבא בעבירה in this case.)

The Ramban entertains a possibility that there is no problem of מצוה הבא בעבירה here because the person has the ability to fix the issur by separating the proper tithes.  What is the explanation of this sevarah, what does it help that you could remove the issur, right now it is assur?  The Achronim explain the yesod of the pesul מצוה הבא בעבירה is that the חפצא is a חפצא of averah.  Regarding tevel what defines it as a חפצא של עבירה isn’t because of the averah done to it, there was no averah done to it, rather it is defined that way because the מצוה is performed via an averah.  The Ramban holds if one can avoid the issur by tithing, it isn’t considered as if the averah is enhancing the mitzvah because it can be avoided. 

It is interesting to note that Rashi on the Mishna explains the pesul based upon a suggestion of the Gemorah that the ברייתא could even fit with the Rabbis that it comes to exclude anything that has an issur besides that of chametz alone.  The Gemorah rejects this explanation because there is no mention of “only” in the ברייתא.  So why does Rashi cite a rejected pshat?

 However, the Meiri says that the rejection of the Gemorah is merely a דחוי but really that answer stands.  This would be a different explanation as to why we would rule that you can’t fulfill your explanation and we don’t have to come up with a new reason of מצוה הבא בעבירה (see Birchat Mordechai Pesachim #19.)

Time Of Haggadah

This is from the Divrei Siach of Rav Chaim Kanievsky from this years kuntres

Don't Eat To Early/ Who Is The Rasha

The Ramban in Mitzvat Asseh that the Rambam forgot #12 counts a לאו הבא מכלל עשה not to eat the Pesach before nightfall.  Why by this mitzvah in particular is there a special prohibition to avoid doing it before the proper time?

The Sforno Bo (12:26) explains the question of the son מה העבודה הזאת לכם is why is this korban offered at a non-regular time, not on a holiday and after the תמיד של בין הערביים?  The answer the Torah says isלה' אשר פםח וכו'  זבח פסח הוא, the korban is offered because Hashem passed over our houses at night, however, since one can’t offer a korban at night its offered in the day.  Based upon this, its understood that the Torah must give an additional warning not to eat it in the day for one would have thought if the הקרבה is done in the day (Or Avrohom.)

בן רשע מהו אומר (שמות יב) מה העבודה הזאת לכם מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו (שמות יב) בעבור זה עשה ה' לי לי עשה לאותו האיש לא עשה.  אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם. (Yerushalmi Pesachim 70b.)  Is אותו האיש  the בן רשע like the simple interpretation or is it someone else?

13 Nissan

Today is the hom helulah of the Tzemach Tzedek zy"a.

He is well known for the saying טראכט גוט וועט זיין גוט.  What is the explanation of this, how is thinking positive going to change what will happen?  The Rebbe (Likutay Sichos volume 36 first sicha) explains that בטחון isn't merely to trust whatever Hashem does is good and the person doesn't need to do anything.  No, a person needs to deserve to get rewarded.  However, בטחון  is its own avodah, its what arouses the חסד of Hashem.  Because the person completely trusts Hashem despite the fact that the deck seems stacked against him/her that itself arouses מדה כנגד מדה that the person should be protected by Hashem.

The lesson in action:

Arelus In Kodshim

The Torah says regarding the Korban Pesach כל ערל לא יאכל בו.  The Mishna in Yevamot 70a teaches that an ערל  is prohibited from eating terumah as well.  The Gemorah brings a machlokes as to what the source of the din is.  The Gemorah on 72a and 74a is clear that there is a prohibition on an ערל to eat other kodshim as well.  However, it is unclear from the Gemorah what the source of the issur is.  The Minchas Chinuch 17:7 assumes that the issur is derived from the Pesach.  The Briskor Rav brings many proofs from the Rambam that its derived from terumah.  See Rambam Sefer Hamitzvot #135, perush hamishna beginning of Ch. 7 Yevamot (see Briskor Rav in Maacolos Assurot.)

The Gemorah in Pesachim 28b says that בו הוא דאינו אוכל, but he eats matzah and maror.  The simple interpretation is not permission to eat matzah and maror, but that he must eat (see Tosfos there.)  However, the Rambam Laws of Korban Pesach 9:8 seems to understand the Gemorah is telling us a heter that one may give matzah and maror to a ger toshav.  If the issur of an ערל to eat kodshim is a general issur derived from the pesach why would you assume the issur extends to pesach and maror?  We see that the issur ערל to Pesach is distinct from that of kodshim and we would have extended it to the other mitzvot of the night of Pesach (Briskor Rav Temurah 2ab)

Emunah = Geulah

 המשך חכמה פרשת בא יב:יז העיר שמצינו כמה פעמים שנכתבה התורה לשון שמירה אצל פסח כמו "ושמרתם את המצות", לשמור הפסח ממום, "שמור את החדש האביב" וכו' עיי"ש.  וביאר הענין עפ"י הגמ' שבועות ד. שכ"מ שנא' שמור יש בו גדר של ל"ת. ועדיין צ"ב למה פסח יש בו ענין וגדר של ל"ת? 

נראה עפ"י משכ' כאן בשם אדמו"ר הזקן שמצות ל"ת גבוההין במדרגה ממצות עשה ולכן אין להם כלים כדי להחזיק האור של המצוה.  כ"כ בפסח יש בו אור גדול כל כך שא"א להחזיק בנפשותינו.  המצות של פסח של ל"ת, יש להם אותו הארה וכח כמו מצות ל"ת.  א"כ איך מחזיקין אור זה ע"י מצות עשה בפסח? 

כתוב בכמה ספרים שיסודו של חג הפסח הוא לחדוד בנו אמונה.  ע"י אמונה נצמח הגאולה ממצרים כמו שאומרים חז"ל שלא נגאלו ישראל אלא בזכות האמונה (ילקו"ש בשלח רמז רמ.)  והסבא מקלם ביאר לפ"ז למה הגאולה בא רק אחר שהאמין העם בשליחותו של משה?  למה הוצטרך משה לדבר לעם ישראל ולהגיד להם בשורת הגאולה לפני שדיבר אם פרעה?  אלא היינו טעמא שא"א לגאולה בלי אמונה.  כל הגאולה שייך רק אם יאמין העם לדבריו של משה רבינו, אם הם יאמינו למסר של גאולה.  בכל ליל פסח אנו מזכירין ומספרים כל הסיפור של יצ"מ ומלמדין אמונה.  וכח האמונה שאנחנו מקבלין מהיו"ט נשאר בנו לכל השנה.   

ולפ"ז מובן איך אנחנו מקבלין הארה גדולה מהיו"ט ואין אנחנו סובלין משבירת הכלים.  היינו טעמא שמי שיש לו אמונה קשור אם בורא העולם.  כמו שהקב"ה הוא אין סוף ואין לו שום גבולין, כך מי שמשליך עצמו על הקב"ה לא מוגבל בכלל ויכול לקבל השפעה גדולה של אור בלי שום הפרעות.

חסידים מספרים שכל הנסים ומעשים נוראיים שעשה הבעש"ט לא עשה ע"י שום קבלה מעשית ח"ו אלא הכל נעשה ע"י אמונה פשוטה.  מי שבאמת יש לו אמונה פשוטה וקשור וצמוד ביוצר עולמים אין שום דבר שיפסיק לפניו.  המאמין נמצא מעל כח הטבע ויש לו את הכח לעשות הכל משום שהוא קשור אם כח אין סופי.  

וזהו יסוד של יציאת מצרים כמו שלימדו בעלי המוסר וחסידות שמצרים מלשון מיצר וגבול, ומפה ניתן ללמוד שכל אדם יש לו את המצרים שלו, קושיים בחייו ופסח נותן כח לצאת מאותם מיצרים לחיות חיים חופשיים.   וחברי, יוסף חכם אמר שאפשר למצוא רמז ע"ז ממתן תורה.  הגמ' בשבת פח. אומר שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם.  ומקשים שהיה ראוי לומר פה תהט קבורתכם שהם ימותו תחת ההר?  אלא שגמטריה של מילת מיצר ומילת שם שוה, 340.  הרמז הוא, אם לא תקבלו את התורה, אז אתה נשאר בחיים של קושיים ומיצרים, וזה גופא תהא קבורתכם.  אבל אם אתה תקבל את התורה, אם אתה מוכן להיות קשור ודבוק אם ה' אז יוסיף אות ה' ל340 ויוצא 345, הגימטריה של משה, הגואל.  ע"י שאדם קשור להקב"ה יש לו גאולה מתוך כל הצרות.  

יש אנשים שבמציאות הם חיים אבל באמת הם לא חיים. יש מי שהולך וכל הזמן הוא מלא דאגות של פרנסה וצער גידול בנים ועוד דברים מהמצרים וקושיים שבחייו, האם הוא באמת חי?  לא, זהו אדם מת שהולך ברחוב.  זהו חיים של שם, תמיד נמצא שם דהיינו בעבר, אומר לעצמו אם רק עשיתי ככה היה המצב שונה ואז הייתי שמח.  וזה טעות גמור שהעבר כבר הלך וחלף וא"א לתקנו.  האדם צריך להביט על החיים של עכשיו, מה יעשה עכשיו ואין לו להשגיח בעבר.  וזה שייך רק למי שיש לו אמונה, רק המאמין יכול לומר מה שנעשה כבר עשוי ואני חושב רק על מה שיש לפני.  המאמין לא משגיח על כל הקושיים, הוא מצפה רק למשה, הוא רואה את הגאולה.  הוא לא נמצא שם בעבר, הוא נמצא עכשיו.  ורק מי שיש לו אמונה יכול לחיות חי עכשווי, הוא תמיד רואה מה לעשות  ברגע הזאת שכמו שה' נמצא עכשיו, כך המאמין חי חיים עכשוויים.    המאמין עולה מתוך הקושיים שלו והופך השם למשה.  ולבסוף נמצא שכל הקושיים שלו נהפכו להיות  מפתח לגאולה.  ה'שם' נעשה המעבר ל'משה'.