Avos Prayers

Rashi (28:11) says ויפגע – לשון תפלה, כמו: אל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז), למדנו שתיקן תפילת ערבית.  This rounds out the three prayers of the day.  Avrohom prayed Shacharis, Yitzchak prayed Mincha and Yaakov Arvit. The Gemorah in Berachot (26) brings a debate if the the tefillot are כנגד אבות או כנגד קרבנות.  Yet the Gemorah (27b) brings Rav holds Maariv is a rishus.  If the tefillot are כנגד קרבנות we understand since there was no korban at night, its only כנגד the fats that might have been offered at night.  However, if tefillot are כנגד אבות, then why would it be a rishus?  There are a few answers offered in the Achronim (see Torah Temimah, Nitziv on Shieltos 8, Pnei Yehoshua) and it boils down to that the prayer of Yaakov was only specific to the place and time and hence unfit to be a limud for future generations.  

However, even though maariv is a reshus the Rishonim prove that it can't be a straight optional prayer for the Gemorah also says (26b) for missing maariv one must pray Shacharis twice.  Why, you just chose not to pray?  It must be its not a simple option.  What exactly is it is a debate among the Rishonim. Here we will focus on the Rif's interpretation.  He says that originally maariv was a reshus but then Klal Yisroel accepted it as an obligation.  The Rambam Laws of Tefillah (1:6) seems to echo this view: וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה.  However, later in Ch. 10 law 6 the Rambam says: מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה. וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית אֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִתְּחִלָּה אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה.  If maariv became adapted as obligatory then why does the Rambam say the person is davening a mere תפילת נדבה?  Reb Chayim explains that the Rambam is indeed distinct from the Rif.  In the Rif's eyes, the prayer of maariv became accepted as an obligatory prayer and the prayer now has the same status as that of Shacharis or Mincha. However in the Rambam's eyes, yes, the obligation on the individual is equal to that of the other prayers, but the חפצא of the prayer remains a תפילת נדבה.  This is what the Rambam means in 1:6 that its not an obligation like the other prayers, the individual must pray, but the prayer itself is defined as a נדבה.

The Rambam Laws of Tefillah (1:5-6) וְכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת. שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְּמִידִין. וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ קָרְבַּן מוּסָף תִּקְּנוּ בּוֹ תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית כְּנֶגֶד קָרְבַּן מוּסָף. וּתְפִלָּה שֶׁהִיא כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֹּקֶר הִיא הַנִּקְרֵאת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר. וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הִיא הַנִּקְרֵאת תְּפִלַּת מִנְחָה וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד הַמּוּסָפִין הִיא נִקְרֵאת תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין: וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁהֲרֵי אֵיבְרֵי תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מִתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כָּל הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו ב) ״הִיא הָעֹלָה״ וְגוֹ׳‎, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נה יח) ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי״. וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:  He says the times of prayer are patterened after the korbanot.  however in the Laws of Kings (9:1) he says בָּא אַבְרָהָם וְנִצְטַוָּה יֶתֶר עַל אֵלּוּ בְּמִילָה. וְהוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית. וַיִּצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר וְהוֹסִיף תְּפִלָּה אַחֶרֶת לִפְנוֹת הַיּוֹם. וְיַעֲקֹב הוֹסִיף גִּיד הַנָּשֶׁה וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית.  It appears from this Rambam that the obligation of the prayer times is derived from the Avos; which one is it, korbanot or Avos? 

Rav Solevetchik explains the Rambam as follows.  There is no open possuk that says one must pray to Hashem, the Rambam says at the beginning of the Laws of Tefillah מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג כה) ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳‎ אלקיכם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא יג) ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה.  It is from the Avos that we derive that the fulfillment of ועבדתם את ה' לבבכם is through tefillah.  However, they didn't establish specific times to fulfill this obligation.  It is the korbanot that we derive the exact times of prayer.

Rav Kook explains the machlokes if the prayers are established based upon the prayers of the Avos or korbanot as follows: השלמת העבודה השלמה תהי' ע"י שישתלם האדם תחלה בשלימות עצמו, לפי טבע נפשו הישרה להיות דבק באלהים חיים בכל לב ונפש, שזו היא באמת גם יסוד ההערה השכלית שזכרה בחוה"ל שער עבודת האלהים. אמנם תכלית העבודה תבא בהיותה חוזרת אח"כ לעבודת כלל ישראל, וחוזרת בסוף הימים לתיקון עולם במלכותו ית'. והתפילה מחוברת באמת מרגשי לב טבעיים, להשתפך נפש כל אדם לפני יוצרו, גם היא בנוי' ברובה על ענינים לאומיים הנוגעים להשלמת כלל עם ד'. הגאולה, השבת השופטים, צמיחת קרן לדוד, בנין ירושלים, השבת העבודה לציון. צריך התבוננות על איזה מרכז נוסדה אם השתפכות הנפש הפרטית היא בה היסוד והתוצאות הלאומיות מאיליהם תבאנה, או שעיקר יסודה היא השלימות של העבודה הלאומית, שמתלקטת מטהרת לבו של כל יחיד. והנה האבות שהיו עובדי ד' בעוד לא היתה האומה הישראלית בעולם, ועיקר ההדרכה האנושית שהיתה לשעתם, היתה עבודת ד' הפרטית בלא קישור לאומי. אמנם התמידין המה עבודת ד' של ציבור כללי משותף לכלל ישראל. ע"כ ח"א אבות תקנום, כנגד רוממות הנפש הפרטית שלעולם היא דרושה לכל יחיד לשלימות עבודתו, וח"א כנגד תמידין תקנום, בסדר ותכלית עבודת ד' כללית שמקורה ביסוד ותכלית עבודת כלל ישראל.