Recognize your Creator

 The Rambam Teshuva (3:4) says אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם.  Why does he say do teshuva and then recognize your Creator, one would think that one first recognizes Hashem and then does teshua? 

The blog cited in the past Rashi in Avodah Zara (19a) that identifies teshuva as להכיר בוראו.  (What is Rashi coming to explain by adding this there?  The context of the Gemarah is that doing teshuva when one is young is better than doing teshuva when one is old because it is harder to do teshuva in one's youth.  Why is it harder?  Rashi understands that when one is old and closer to death, one recognizes their mortality and can accept another power.  In one's youth, when one feels immortal, it is hard to recognize one is dependent on another power.)  

We see from the Rambam and Rashi that the tachlis of teshuva, the endgame, is להכיר בוראו.  What is the peshat in this? 

The Ramban at the end of Bo (13:16) says וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו,

The entire point of the mitzvot and the entire point of public gatherings in the shul is to say to Hashem, we are your creations."  The Alter from Kelm in Chachma Umussar volume 2 maamer 1 explains that the essence of prayer is to recognize the dominion of Hashem.  The point of the supplications isn't because man needs to ask G-d for his needs but to help one realize that everything they need is dependent on Hashem.  Teshuva is to return.  Return to what?  To that state of saying בריותיך אנחנו.  The process of teshuva is to bring one back to the state of recognition that we are subjects of Hashem.  This is why tefillah and tesuva are strongly linked as discussed as week ago 

The Gemarah Rosh Hashana (16b) says וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ — מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה״ — ״מֵרֵשִׁית״ כְּתִיב. ״וְעַד אַחֲרִית״ — סוֹפָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַחֲרִית.  Rashi says שרשה בתחלתה - שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש.  We now understand it doesn't mean only to ask Hashem for one's needs, rather it means that the whole point of prayer is to recognize Hashem and if one does that then one's prayers will be answered.  

The Gemarah Berachot (32b) says א"ר חמא בר' חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כז, יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה.  Why should one pray again?  Because that means it's not just one thing that one is trying and if that doesn't work move onto something else but one's total reliance is upon Hashem and the only thing to do is pray.  That is the whole essence of tefillah.  (Based upon a shmuz by R' Elefant.)