אין שיחה אלא תפלה. So why is it not included on the list of the 10 expressions of prayer (midrash beginning of Vaeschana)? Chazal prove שיחה means tefillah from the possuk תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו Tehillim (102:1.) אין עני אלא בדעת. The עני does not feel he is worthy to pray, he is in a state of מוחין דקטנות, he is in the שדה, working outside, not in prayer mode. The most the person can muster is a שיחה, a talking where the mouth is moving but the heart is not there. The שיחה is not counted as an expression of prayer because it does not even make it to the bottom rung of the ladder of prayer. As Rebbe Nechman says (Histapchus Hanefesh #2) sometimes a person is so far removed he can't even open his mouth to pray, yet that itself should arouse a person to discuss this with himself and that itself will be his prayer, that Hashem will allow him to pray. Yet, the fact that a person impromptu is willing to pray to Hashem is itself sometimes the greatest prayer (based upon shmuz from Rabbi Elefant with a different twist.) By turning to Hashem even though one does not feel like are u pto the ask, it awakens their doormat soul to connect to Hashem. The word שיח also means growth like שיח השדה. As Rav Kook explains שיחה, תקרא התפילה בשם משתתף עם צמחים ואילנות, שנקראו שיחים על שם הפרחת הנפש בכוחות חדשים, המסתעפים באופן טבעי ע"י רגשות הנפש בעבודה שבלב. וזה המעמד ראוי ביותר לעת מנחת ערב, שהאדם קרוב להסיר מעליו הטרדות הזמניות, אז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, ורגשי קודש הטבעיים האצורים בתוכה לדבקה באלהים חיים ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה, יוסיפו פרי תנובה וישלחו בדים ופארות, להיות כדמות אילן רב ואחד השיחים. וההפרחה הטבעית הזאת מיושר הנפש היא שורש להנהגת הדין למי שנוטה מנתיב יושר של ארחות חיים, כי מרת הדין היא ביחוד מדוקדקת בכל דבר שיש לה חק טבעי, שהמשנה דרכה ונוטה מנתיבה יקבל עונש מוטבע. והיא מדתו של יצחק, כדכתיב קראי "ופחד יצחק הי' לי". וכדאמרי רבנן ברב ביאור. ע"כ יאתה שם "שיחה" לתפילת המנחה. By praying when one does not feel in it, it will bring forth their soul to sprout forth.
The Meor Einayim Ki Sesa brings from the Besht: והנה אמר מורי הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו (תהלים ק״ב, א׳) על דרך משל שהמלך ביום שמחתו הכריז שכל מי שצריך דבר אל המלך כל מה שחסר לו איזה דבר ינתן לו מגנזי המלך והנה נקבצו ובאו כל איש ואיש זה שואל מחסורו וזה שואל מתנות אבנים טובות וכדומה לכולם צוה על ידי שלוחיו להנתן מבית גנזי המלך והנה איש אחד חכם ועני ולא שאל שום דבר רק שיניחו אותו לדבר בכל יום ויום עם המלך בעצמו ועל ידי זה כל טוב לא יחסר לו כי כלום חסר מבית המלך אמנם אותן האנשים קבלו על ידי שליח והשליח של המלך יש לו גבו על תפקידו ולא יכול להוסיף דבר משאל כן המלך בעצמו אין קצה לאוצרותיו והכל בידו וכן האדם העובד בבחינה זו דהיינו שכל בקשתו וחפצו רק שיניחו אותו לדבר עם המלך אזי כל טוב אדוניו בידו וזהו תפלה לעני רצה לומר התפלה שהיא ענייה שאינו מבקש דבר והיא עוטפות כל התפלות ומפרש הוא שמתפלל שלפני ה׳ ישפוך שיחו שידבר עם המלך בעצמו זו כל מגמתו ונמצא זה דבוק בבעל הרצון יתברך שמו כמבואר למעלה. It is the עני who comes with nothing and is ill prepared to ask for anything whose prayer is the best. It is the עני whose ife is so hard they can only come forth with a שיחה whoe's prayer is desired. (Similar idea cited in Toldot Yaakov Yosef Vaeschanan with a lightly different interpretation of the verse.)
מענין לענין, the Alexander Rebbe (חשבה לטובה) brings:
No comments:
Post a Comment