דמות דיוקנו של אביו

From the Mir parsha sheet from the Mashgiach, Rav Chadash zatza"l.

איתא בגמ' (יומא ל"ה:) ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין: לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל. אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון וכו', עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר, אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה וכו. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית יותר מיוסף, אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים וכו'. נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים.

למדים אנו מכאן שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואינו שואל את הרשע 'מדוע הינך רשע', אלא שואל אותו הקב"ה 'למה לא עסקת בתורה'? וכלום יתכן שאין טרוניא על הרשע מדוע הוא רשע? אלא ע"כ הכוונה היא שאם היה לומד תורה כראוי לא היה רשע.

ובילקוט שמעוני (בפרשתנו רמז קמ"ה): מטרונא שאלה לר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה? הביא לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר, א"ל ומה אלו שהם גדולים וברשות אביהם ולא כיסה עליהם הכתוב, זה שהיה קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.

וכתוב בפסוק (לט,ו) "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה", ופירש רש"י: כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך מגרה אני בך את הדב, מיד "ותשא אשת אדוניו".

ועל הפסוק "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו" מפרש רש"י רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו.

ובילקוט (בפרשתנו קמ"ו): נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמר: יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד ואתה עמהם, רצונך שימחק שמך מביניהם ותקרא "ורועה זונות יאבד הון" (משלי כ"ט), מיד "ותשב באיתן קשתו" וכו'.

ועוד איתא שם: "ולא שמע אליה" אמר רבי: שמע לה, אלא שהביא הקב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס, נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם, הה"ד "ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".

ולכאורה קשה איך אומרים לרשע "כלום נאה היית יותר מיוסף", וכי אפשר להשוות רשע זה הנאה וטרוד ביצרו שגובר עליו ליוסף שניצל משום שהיתה לו דמות דיוקנו של אביו, ומפני שנטל הקב"ה את אבן השתיה ואיים להחריב את העולם?

אלא שלימדתנו התורה שכל אחד ואחד צריך תמיד להיות נגד עיניו את דמות דיוקנו של אביו או דמות דיוקנו של רבו שלמדו תורה הנחשב כאביו, ועי"ז האדם יוצר לעצמו דמות דיוקן אשר תשמור עליו מן היצר הרע ומן החטא.